"כן המפקד." פרק 26: "החלטה רגעית"

יוצאת לי אנחה קצרה ואני פוקחת באטיות את עיני משינה עמוקה ומתוקה.
הראיה שלי מטושטשת מעט ואני ממצמצת בעיני, החלון עם השמש החמה של לוס אנגלס משקיפה בדיוק עלינו וגורם לעיני לשרוף מעט, אני מכווצת את עיני ורואה את הגבר שלי עם שיער שחור וארוך שמפוזר לכל כיוון בפניו,
על זיפים חזקים ויפים,
על עיניים עצומות,
וחיוך יפה אפילו כשהוא ישן, הוא נראה כלכך שלו.
אני ממשיכה להביט בפניו היפות וחושבת לעצמי איך החיים שלי נשמעים כמו סרט בלהות,
כמו סיפור של ילדה עם פנטזיה של האהבה האסורה.
אני מבחינה ביד הגדולה של גו'נתן שמחזיקה במותני בהדיקות וחוזקה,
אני מרגישה את זה, מרגישה את זה שהוא לא רוצה שאעלם לו שוב.
אני סורקת את גופו של גו'נתן, עיני נתפסות של החזה הגדול,היד הרחבה ושרירי הבטן שבולטים אפילו שהוא רק ישן לו, השמש החמה והעדינה משקיפה על גופו בחמימות,
על המפשעה הבולטת, ואת השמיכה שמחסה בדיוק את מה שלא צריך להסתיר.
אני מביטה במתיחות של הבוקר של גו'נתן, הוא מותח את ידו במיטה הקטנה וכמעט מצליח להפיל אותי.
צחוק מתגלגל יוצא מפי למעשיו המגושמים של גו'נתן.
הוא פוקח את עיניו הירוקות והשמש בדיוק משקיפה עליהן,

אלוהים מה שאני יכולה לעשות שאני רואה את העיניים האלו.

אני מתבוננת בגו'נתן ובגוון הירוק שבעיניו, זה כלכך מהפנט.
גו'נתן מביט בי בעיניים מכווצות ומתבונן בי מסתכלת עליו,
חיוך חושף שיניים עולה על זיו פניו, חיוך קטן ויפה,
חיוך כזה שלא צריך לומר יותר מידי.
"את כזאת יפה יסמין.." הוא אומר שהחיוך מתהדק על שפתיו וגורם לי לחייך אפילו יותר,
חיוך אמיתי.
הוא מושך את שערי בעדינות אחורה וגורם לעיני לרצות להיעצם להן, מהפנט את גופי רק כשהוא נוגע.
"מי היה מאמין.." אני אומרת בלחש ועיניי כמעט ועצומות, מתבוננת בגו'נתן ששוכב לצידי.
אני ממשיכה להתבונן בגבר שלפני שנה וחצי אמר לי להישאר שבת, ועכשיו אנו במיטה, ערומים לנו,
עורמים ואוהבים.
"היה כלכך קשה למצוא אותך יסמין.." הוא אומר בשקט ואני יוצאת מן המחשבות העמוקות, ומשחק בשערי הזהוב ומתעמק בו, אני מתבוננת בעיניו הטובות.
"הכל בשביל למצוא אותך." הוא לוחש אלי, ממשיך להעביר את אצבעותיו הרכות על שערי, מתעמק במה שהוא עושה, מרגיש שהוא בעצמו לא מצליח לעכל את הסיטואציה אליה הגענו.
אני מתבוננת בו בשקט ומוקסמת מקסמיו, לאחר כמה שניות ספורות הוא מפנה את מבטו אלי, יוצא מן המחשבות שהשתוללו בראשו.
"יסמין לגבי אתמול.." הוא אומר ומלטף את הזרוע שלי בעדינות, גורם לשמיכה הדקה לחמוק מבין השדיים שלי וחושף שד אחד.
הוא עוצר בדבריו שהיו מספיק חשובים שנדבר עליהם,
על ההחלטה הספונטנית והחשובה שעשינו, בכלכך אי אחריות.
אבל הוא מתבונן, כאילו הוא נער בן 17 שזכה לראות בפעם הראשונה חזה בחייו.
וזה גורם לי לשכוח מהכל, להתענג על זה.
הוא מרים את מבטו אלי וחושף את החיוך המדהים הזה שלו, אני מחייכת אחריו ומהנהנת בשלילה, מצקצקת בלשוני.
"אני רואה שאתה מאוד נלהב המפקד.." אני אומרת בקול נמוך ומפתה, גורמת לנו לשכוח מכל הדאגות בשניה אחת, מושכת את השמיכה עוד קצת מימני ומניחה אותה עד לבטני התחתונה, את השמיכה הפשוטה והלבנה.
חיוך מתפרס על שפתיו ואני יכולה להרגיש את הנשימות שלו מאבדות את הקצב האחיד והרגוע שלהן.
"אלוהים." הוא מסתכל על גופי בהערצה, גורם לי להרגיש הדבר הכי יפה שראה,
נושך את שפתיו ומנסה לווסת את יציריו.
הוא רוכן אלי ואני מושכת אותו אחורה, מצקצקת בלשוני שנית ומחייכת את החיוך הערמומי שלי.
"אני אמרתי שאני רוצה?" אני מרימה גבה בקלות, נהנת מכל רגע של פיתוי.
עברו שנתיים מאז שקרה לי דבר מיני.
גו'נתן מסתכל עלי וברגע אחד מעיף את השמיכה אל הרצפה, משאיר את שתינו ערומים על המיטה הקטנה.
הוא מתבונן בפני בחדות ואני יכולה להתחרמן רק מהמבט החדור מטרה הזה.
אני מושכת את עצמי אחורה וחיוך מתפרס על שפתי, רגלי סגורות.
"תפתחי." הוא פוקד עלי.
אלוהים.
אני מסתכלת בעיניו ופותחת את רגלי למפקד, הוא נכנס בין רגלי וגופו זקפתו מאיימת להתפרץ.
אני מחייכת אליו ומלקקת את שפתי בעדינות, מתבוננת בעיניו הירוקות.
"למה אתה מחכה?" אני אומרת בהתגרות וגופי מנסה להיצמד אליו כמה שיותר,
רוצה אותו, יותר מידי.
הוא מבחין בתשוקה שלי אליו,
וזה כבר נהיה לא טוב עבורי.
גו'נתן מסתכל עלי לעוד כמה שניות ומושך את עצמו לאט אחורה,
מחייך חיוך רע ובא לקום מהמיטה,
אני תופסת בידו מהר ומושכת אותו אלי מהר,
שלא יעז לעשות את זה.
ואז אני מבינה איזה נואשת אני נהייתי.
גו'נתן פורץ בצחוק ואני נהיית אדומה, כבר לא כזאת סקסית ומושכת.
אני מתבוננת בו צוחק ואני מגלגלת את עיני בחיוך נבוך ומסתכלת הצידה,
בלי שאני שמה לב יוצאת מפי גניחה קטנה ומעשיו,
אני מסיטה את מבטי ומתבוננת בו בין רגלי.

אני וגו'נתן עוברים במסדרון, כל העיניים עלינו.
ואני לא סתם מקצינה ואומרת 'כל העיניים עלינו' , אני מתכוונת לזה.
לראות גבר בן 30 ומישהי בת 21, זה תופס את העין. במיוחד עם איך שגו'נתן נראה,
לא מפקפק בעצמו לרגע, כתפיים מתוחות, ראש למעלה ונשאר עם המבט הזה,
העמוק והשלו.
אני מבחינה בבחורות שם שמתכווצות בקבוצות, סורקות את גו'נתן ולא משאירות מה לדמיין עם המבטים שלהן,
והבחורים גם כן הם, מאבדים את הצומת לב שמנסים לשאוב מן הבחורות היפות של הקולג.
אני מעבירה יד בשערי והולכת לצידו, אנחנו מתקדמים אל סוף המסדרון, אל הציאה של הקולג.
אני רק רוצה לצאת מפה כבר, מחוסר הנעימות והעיניים שלא מפסיקות להסתכל.
גו'נתן יוצא כמעט ואני אחריו,
"יסמין!" , קורא אלי קול מאחורה ואני וגו'נתן מסתובבים, מבחינים באנדרו ועוד 3 חברים שלו, שנראים לא פחות מרשימים מאנדרו עצמו.
אני מסתכלת עליו בשאלה, מנסה להבין מה עכשיו.
אנדרו מסתכל על גו'נתן, מבין בשניות מי זה הגבר שעומד לצידי,
הוא וטניה החברים הכי טובים שלי בקולג, הם מכירים את הסיפור עם גו'נתן בכל פרט ופרט.
אך תחושה רעה עוברת בי שאני רואה את אנדרו עם שלושה מהחברים שלו מאחוריו,
כאילו הם מנסים לסמן משהו.
"אתה המפקד המפורסם." אנדרו אומר בקול עם זלזול, אני מבחינה בסטודנטים שהיו מרוכזים בשיחה שלהם מפנים את המבט אל הסיטואציה החמה שמגרה את עיניהם .
אני מסתכלת על גו'נתן ומבחינה בגבות שלו עולות וחיוך קל עולה על שפתיו,
לא מתרגש מהסטודנט המתבגר שמולו.
"אתה לא היית מת לפני שנה?" אנדרו אומר ומוציא את מילותי מהקשרם,
מהדברים שאמרתי לו.
שפתי נפתחות לדבריו ואני מסתכלת על גו'נתן והוא עלי, אני מפנה את מבטי אל אנדרו בכעס, על איך שהוא מעז להשפיל אותי.
"אל תעז אנדרו." אני מהנהנת בשלילה אליו, מרגישה את ליבי מאיץ.
הסטודנטים עם העיניים אלינו, בלי בושה.
גו'נתן מסתכל אנדרו ויוצא לו גיחוך קל, הוא מניח יד על הגב שלי בעדינות,
מתנהג בכלכך קלאסיות,
כאילו היה בסיטואציות הרבה יותר גרועות.
"אתה מנסה להרשים את הקהל?" גו'נתן אומר, מסתכל על הסטודנטים שנהנים מהמופע מולם.
"שיגדל לך קצת שערות בביציות שם, ותדבר איתי." גו'נתן אומר וצחוק גדול יותר נשמע מן הסטודנטים, גו'נתן לא מעלה לרגע חיוך על פניו.
אנדרו מסתכל על גו'נתן, לא נראה שמזיז לו בכלל מהסטודנטים שצוחקים עליו,
הוא כלכך חדור מטרה.
וזה גורם לי להילחץ.
"גו'נתן.." אני לוחשת ומניחה את ידי על הזרוע המאיימת שלו.
אנדרו מתקדם אלינו כמה צעדים, אני מנסה למשוך את גו'נתן לבחוץ אך אני כלכך חלשה לידו.
זה אפילו לא גורם לו לתזוזה קטנה.
"נראה לי שבתור פדופיל אתה תשמח לבדוק אם אין לי שם שערות." אנדרו אומר וחיוך מתגרה ומגעיל עולה על פניו, אני מחסירה פעימה ועיני נדהמות לדבריו.
לפני שאני מספיקה בכלל להגיב גו'נתן מספיק להגיב באלימות אל אנדרו ולהכניס אגרוף עוצמתי לפרצופו.
הוא גורם לאנדרו ממש ליפול על הרצפה והסטודנטים לוקחים צעדים אחורה, נבהלים.
אני מסתכלת על גו'נתן ותופסת ביד שלו, "די!" אני אומרת בקול רם ומושכת אותו אלי.
האגרוף של גו'נתן הצליח להפיל את אנדרו ממש קשות על הרצפה, כאילו גו'נתן ידע בדיוק איפה לפגוע.
החברים של אנדרו מנסים להרים אותו ואני מושכת את גו'נתן אלי,
רק שהמאבטחים לא יגיעו וזה יגמר לא טוב.
גו'נתן מזיז את ידיו ומתקדם אל אנדרו,
מושך את אנדרו מן הצווארון שלו ופשוט מרים אותו עם יד אחת לעמידה.
"חבל על הבייבי פיס שלך ." הוא אומר אליו בלחש והתגרות , אנדרו מסתכל עליו שכל העין שלו פשוט מדממת. הוא שותק, מבין שאם יוסיף עוד מילה הוא באמת לא ישלוט בעצמו.
גו'נתן זורק את אנדרו אל החברים שלו ומתקדם איתי לבחוץ בסערה.

אני וגו'נתן יושבים בשתי הכיסאות הברזל הקרים, מסתכלים על הרופאים שעוברים,
על האחיות ועל החולים..
אנחנו לא אומרים מילה וכל אחד בבועה של עצמו, במיוחד אחרי מה שקרה.
ומה היא הבועה שלי?
הבועה שלי מעורפלת.
אני לא יודעת כבר על מה לחשוב.
"יסמין אלבג?" הרופאה אומרת ואני וגו'נתן מרימים את ראשנו, הלחץ בגופי גובר,
אני פוחדת להבין את המתרחש,
אני פוחדת להבין שזאת הייתה החלטה של רגע רגעי,
של משהו שאני לא באמת אצליח לעמוד בו,
שאני לא אצליח לתת הסברים ,
שאני והמפקד שלי רוצים בילד.
אני קמה מן הכסא הקר והדהוי באטיות, גו'נתן אחרי והוא מניח יד על הכתף שלי, מנסה לנחם אותי,
כאילו הוא באותן התחושות שלי.
אנחנו נכנסים לאט אל החדר הלבן, הרופאה מסמנת עם ידה בעדינות לעלות על המיטה הלבנה והמוכרת, אני מצליחה להבין מה זה גורם לגו'נתן לחזור למקום הזה,
למקום הארור הזה, שהאני החלטתי לעזוב אותו.
אני נשכבת לאט על המיטה ומסתכלת מסביב, גו'נתן נשאר קרוב לדלת.
הוא מסתכל ומחייך את החיוך הזה, החיוך הזה שמצליח כל פעם להשאיר אותי יציבה,
אפילו כשהוא לא היה מול עיני,
סתם לחשוב על החיוך הזה,
כמו קמע שתמיד ישלה אותך שאתה בר מזל.

אני מרימה את חולצתי בעדינות למעלה עד קו השדיים, הרופאה פורסת בעדינות על בטני חומר קריר ושקוף, היא מעבירה על בטני את המכונה הצרה והקטנה שלה,
שלושתנו מסתכלים על הטלוויזיה שמקרינה את בטני, אך הרופאה נראת מוטרדת טיפה.
"עברו 72 שעות נכון?" היא אומרת ועדיין מביטה בטלוויזיה,
אני מביטה בגו'נתן ורואה את הלחץ בעיניו ובגבותיו שמתכווצות.
"בברור." הוא אומר בתקיפות, אני מסמנת לו להתקרב אלי עם היד בעדינות,
הוא מסתכל עלי ומתקדם לאט, אני מלטפת את המותן שלו בעדינות והוא מסתכל בעיני הכחולות והבטוחות.
"הכל בסדר יפיוף, אל תהיה לחוץ.." אני לחושת בעדינות ונושקת את מותנו,
הוא מניח את ידו על הראש שלי בעדינות ומלטף את שערי.
הרופאה ממשיכה להעביר לעוד כמה שניות תוך כדי הסתכלות על הטלוויזיה,
ואז מסיטה את מבטה אלינו.
"אני צריכה שתפשטי את מכנסייך והתחתונים." היא אומרת ואני מתיישרת,
זה גורם לי להיות מעט נבוכה אבל אני מבינה שזה שטויות.
גו'נתן משחרר את ידו לאט מראשי ומתכוון לצאת מהחדר אך אני תופסת בחולצתו.
"אל תעז." אני אומרת בפקודה, חיוך עולה על שפתיו ואני צוחקת מעט, נשארת אופטימית לבנתיים.

אני פושטת את התחתונים והמכנסיים כאשר יש על רגלי הפתוחות בד לבן והרופאה בוחנת את האזור.
גו'נתן ואני מסתכלים לאוויר, ומחכים לאמירתה.
היא מרימה את ראשה אלינו ומסתכלת עלי, רק עלי.
"אני אבקש שבן זוגך יצא."