"כן המפקד." פרק 27: "כנגד כל הסיכויים." פרק סיום!

רגל ימין שלי רוטטת מחוסר ידיעה,
העיניים שלי נעוצות בדלת הלבנה והדהויה,
הידיים שלי משולבות אחת בשניה,
הגב שלי כפוף כלפי מטה,
גופי מתוח כאילו הוא עומד בפני מלחמה, מחכה להזנקה.
הדלת נפתחת.
אני קם מהכיסא בזינוק ומסתכל ביסמין שפותחת בריצה מן החדר אל השירותים הסמוכים.
אני רץ מיד אחריה ונכנס אל שירותי הנשים, יסמין מספיקה לנעול את עצמה בתא הקטן ואני דופק על התא בנוקשות.
"יסמין." אני אומר בקול רם, אך חושש.
נשמע מהפלאפון שלי התראה ואני מרים את הפלאפון אלי ומסתכל בהודעה מאימי:
'אנחנו בשדה התעופה כולנו, מחכים לכם.'
אני מביט בהודעה ומכניס מהר את הפלאפון אל הכיס.
"יסמין מה קרה." אני אומר אל הדלת, מניח את היד על הדלת הארורה והלסת שלי נסגרת.
"אני רוצה הביתה.." היא אומרת ואני מבחין בקול השבור שלה, העין הימנית שלי מתחילה להתכווץ והטיקים הארורים מתחילים להופיע בפני, אני מרגיש אותם יותר חזקים מהמאמץ שלי להסתיר אותם.
"בואי תצאי יפיפייה." אני אומר ועיני מתרוצצות לכל הכיוונים, המחשבות רצות בראשי ומשתדלות כמה שיותר לגרום לי להיות מוטרד מהצורה שיסמין יצאה מהחדר.
"אני אדאג לך לכל מה שתרצי." אני אומר בלי לשים לב, המילים יוצאות להן מעצמן.
יסמין פותחת לכיווני את הדלת ואני לוקח צעד אחד אחורה, ואז צעד אחד גדול קדימה שהיא יוצאת מן התא.
אני מסתכל בעיניה הרטובות ובאיפור שמרוח על פניה היפות, כלכך יפה.
היא מסתכלת עלי במבט הזה,
במבט שיכול לסחוט מימני כל טיפת גבריות ולהתרכך כמו רכיכה.
"את רוצה להסביר לי מה קרה?" אני מתקרב ונוגע בשיער הרך הזה שלה,
העדין והיפה שגורם לצביטה קלה בליבי.
חשוב לי להראות הדמות החזקה במערכת יחסים הזאת,
היא חייבת אותי חזק בשבילה.
היא מסתכלת עלי ולא יודעת מה לומר, וזה גורם לי להיות יותר לחוץ מדבריה.
"יסמין את מלחיצה אותי, מה אמרו לך?" אני מסתכל בעיניה התכלת האדומות,
היא מתעקשת לא לומר דבר עדיין.

הפלאפון שלי רוטט ואני מושיט את היד מההגה אל הפלאפון, אני רואה שלאון מתקשר.
אני עונה ומצמיד את הפלאפון אל האוזן שלי, מסתכל תוך כדי על הוויז שמוביל אותנו אל המקום.
"איפה אתם? אנחנו מחכים פה." לאון אומר ואני יכול לשמוע את דן מהרקע לא מפסיק להציק לתינוק של דודה של יסמין.
"אנחנו עוד מעט מגיעים." אני אומר ויודע שמה שאני אומר מסגיר אותי,
אני מבחין במבט של יסמין שרוצה לדעת.
"תגיעו כבר." לאון אומר עם רגש במילותיו, מנתק לאחר דבריו ואני מלקק בעדינות את השפתיים שלי ומכווץ את עיני באטיות,
המבט החודרני של יסמין להסברים גורם לי להתעצבן.
"מי זה היה?" היא אומרת בקול, לא נותנת לי אפשרות להחליט אם לומר לה או לא.
"מישהו." אני אומר בקול מבהיר ומסיים את השיחה.

אני עוצר את הרכב באטיות בחניה של הצימר ומסתכל על ההגה.
אני חייב תשובות.
"יסמין .." אני בא לומר אבל היא מספיקה לקטוע אותי.
"גו'נתן." היא אומרת ואני מסיט את מבטי אליה בחוסר נחת.
היא מסתכלת עלי עם העיניים הכחולות האלו שלה,
אבל הן לא רגועות וצלולות,
מרגיש שהצונמי שבתוכן מתחיל להיווצר.
"אנחנו עשינו טעות." היא אומרת בשקט אך במוחי המחורפן זה לא שקט.
אני מביט בענייה ועולה על שפתי חיוך רע.
ואני מרגיש את זה נכנס בי.
"תעזי לקרוא לילד שלי טעות יסמין." אני מותח את הלסת שלי כלפי חוץ ומשתדל להישאר רגוע לדבריה.
"גו'נתן.." היא מניחה יד על האמה שלי שמחזיקה בהגה ואני מעיף בחוזקה את היד אליה.
אני פותח את הדלת של הרכב וטורק אותה בחוזקה.
אני מרגיש את זה מגיע.
ואני לא עוצר את זה.
אני לא יעזור אות זה יותר.
"צאו מהבית בני זונות!" אני צועק אל כיוון הצימר וצוחק לעצמי.
אני מטה את המבט מטה ואז מסתובב חזרה אל יסמין.
היא כבר מחוץ לרכב, היא מחזיקה ביד שלה ומבטה כואב.
אך לי לא.
אני רוצה לראות אותה סובלת.
המחלה שלי חייבת לראות את האנשים שלי סובלים.
אני שומע את הדלת של הצימר נפתחת לאט אך אני עם המבט אל יסמין.
פניה מופתעות לראות את המשפחות שלנו.
"יסמין בואי.." לאון אומר בשקט אך אני עם המבט נועץ אל יסמין, הוא יודע שהוא צריך לשמור את יסמין מימני.
אני מסוכן.
"מה קרה לך גו'נתן.." עינייה מתכווצות בכאב נוראי והיא מסתכלת אך רק ובי.
"מה.." אני אומר בתהייה, החיוך הרע עולה שנית על שפתי.
"לאון לא סיפר לך?" אני לוחש אליה ומתקדם אליה באטיות.
"אבא!" דן צועק ואני מרגיש את הגו'נתן שבי מנסה להיחלץ מההפרעה שלי.
אך זה חזק מידי,
וטוב מידי.
אני רוצה לאבד את זה,
וההפרעה הזאת את הדרך הטובה ביותר.
אני מרגיש יד מוכרת על הכתף ואוטומטית נותן את המרפק שלי אל אפו.
אני שומע את לאון נאבק בכאב באפו ואני מצמצם את הפער ביני לבין יסמין.
"למה חיכית.." אני מעביר את היד על שיערה והיא נראת כלכך מפוחדת מימני.
"חיכית לגלות שאני מאובחן כחולה נפש?" החיוך עולה על שפתי.
אני פשוט אוהב לראות אותה ככה.
זה ממכר.
"תתרחק מימנה." אני שומע את מוריס אומר.
אני מסיט את ראשי בעדינות אליו ורואה אותו מכוון אלי את האקדח שלו.
אני צוחק.
אני מסתכל בעיניים האדומות והתכלת שמופיעות מולי.
זה גורם לליבי להאיץ.
קולות של סירנות מציפות את האזור וברגע אחד כל הצימר מוקף בהן.
אבל אני מסתכל רק עליה.
אני מסתכל רק על אהבת חיי.
אני מתבונן בעיניים היפות שמולי ומרגיש את השפיות שלי חוזרת לעצמה.
"אני אוהב אותך יסמין." אני לוקח צעד קטן אליה ומרגיש את גבי מוכה בכדורי ברזל.
"לא!!" יסמין צורחת במהירות ותופסת בידי במהירות.
אני מתמסר עם גופי אליה ותופס בצווארה בשביל לקרב אותה אלי.
אני מרגיש את גופי מתמלא בעוד כדורים שגורמים לי להתמוטט על הרצפה.
לאחר כמה שניות הגוף שלי נוחת על רצפת החניה.
העיניים שלי מתבוננות בשמיים הכחולים והכל מתעמק.
הגרון שלי משוסף ושורף, הגוף שלי והריאות שלי נחנקות.
אני מקיא את הדם ותוך כדי נחנק מימנו.
צעקות של המשפחה נשמעות בעמעום חזק.
אני מחפש את יסמין עם עיני.
אך העיניים שלי מתעקשות להיסגר,
אני מנסה להילחם בזה.
"גו'נתן!" אני שומע את הקול של יסמין האהובה.
יד חמה מחזיקה בידי ויד שניה מתלתלת את גופי.
ואני מרגיש את היד שלי מאבדת את התחושה.
הגוף מאבד את התחושה.

איפה את יסמין?
לא לא.
אני מצטער.
זה לא הייתי אני.
היה לי קשה בלעדייך אהובתי!
אל תעזבי אותי לבד.
אנחנו הצלחנו.
אל תעזבי אותי עכשיו.

יסמין? אני מפחד.
יסמין?
את שומעת אותי?