כשהפרפרים הגיעו בפעם הראשונה

זה היה בברזיל, באזור יחסית נידח של העיר והיא בכלל לא הייתה אמורה להגיע לכאן. היא עוד תחשוב שזה הגורל שהביא אותה לרגע הזה, לעיר הזאת ולהוסטל הזה ממש. זה היה סוף היום וכול החברים שלה כבר הלכו לאכול. החופש הזה, הביא לה שימחה כזאת שגרמה לה להיכנס לחדר ולחייך בלי להפסיק, לחפש בכל רגע נתון הרפתקה חדשה, הזדמנות חדשה, אנשים חדשים. בחדר היו שלוש מיטות קומתיים וגבר יושב על המיטה המקבילה לשלה. היא נגשה אליו התחילה לדבר בלי הפסקה כמו שהיא נוהגת לעשות. הגבר היה שחום, עיניים חומות ושיער שחור. כמה דקות אחריו הגיע חבר שלו. קצת יותר גבוה ממנו עם עיניים חומות גם הוא ושיער שתני. הם דיברו על אוכל והיא לא היססה לרגע וביקשה להצטרף. המקום הזה נתן לה את החופש להיות האישה האמיצה שהיא. כל כך אמיצה שלפעמים היא מאבדת את הפילטרים והאומץ נהפך לחוסר טקט. אבל זה כמובן בעיני המתבונן ושני הגברים האלא חשו באנרגיות טובות בלבד.
הם הלכו לסושיה. היא התלהבה, זה היה האוכל האהוב עליה. כאן, בברזיל, עושים סושי גם מפירות. המסעדה הייתה רומנטית. הכי רומנטית שיצא לה להיות. היו נרות ומוזיקה, אווירה טובה ושיחה קולחת. פתאום מחשבה עלתה לה לראש. היא התבדחה עם עצמה, איזה מבין הגברים הייתה בוחרת? היא דאגה להעלים את המחשבה לפי שהלחיים שלה יעשו אדומות. דקות ספורות לאחר מכן גילתה כי הגבר בעל השיער השחור תפוס.
הם חזרו להוסטל ורצו להמשיך את החוויה והאווירה הדברים התגלגלו והם כבר היו ישובים במרפסת של החדר שלהם עם פקל תה מסלה שהיא הביאה עוד מישראל. היא לא פגשה עוד התרגשות כל כך גדולה מתה. למרות שהיא רק חודשיים מטיילת והם כבר שלושה – כולם התגעגעו הביתה כבר אבל עדיין רצו להמשיך את החוויה. בצד המרפסת ישב הגבר עם השיער השחור, היא באמצע מותחת את הרגלים הקצרות שלה עד שהן הגיעו לסוף המרפסת , ובצד השני הגבר עם השיער השתני. הם דיברו כמעט כל הלילה, צוחקים ושמחים. נמנעים מלעלות למרפסת למלה ולהיות עם כולם. הגבר עם השיער השתני התחיל איתה. אבל היא לא שמה לב. היא הייתה שיכורה משמחה מאושר ומתה. הוא קרא לה 'יעלי' למרות שזה לא היה שהם שלה. אבל הוא לא הראשון, כולם קוראים לה ככה. הם אומרים שזה מתאים לה. היא שמה לב למבטים שלו רק ביום למחרת . אבל היא לא הבינה או נמנעה מלהבין. הוא שאל אותה שאלות באוויר. שאלות כמו "לאן את ממשיכה מכאן?", רמיזות כאלו, אחר כך עוד הוסיף "רוצה שנעשה משהו ביחד?". היא הציעה לו ללכת איתה לחוף אבל מיד אחרי שסיימה להתלבש הוא חזר בו והיא הלכה עם חברה שלה. היא התחילה לתהות אם היא צודקת. אם באמת הוא רוצה אותה. היא חשפה את התהיות שלה לחברה שלה. מיד אחר כך נזכרת שהיא נמצאת בטיול הגדול והבנים כאן לא רוצים זוגיות, הם רוצים משהו זמני וזה לא התאים לה. היא לא רצתה לפגוע ולגם רצתה להיפגע. היא שכנעה את עצמה שזה סתם כל הדרך עד שחזרו להוסטל.
"יש על האש היום." אמר לה הגבר השתני כשנכנסה. "יש גם צמחוני, בדקתי לך. תרשמי כולם באים."
המבט שלו לווה אותה שהיא הנהנה והלכה. החברות שלה לקחו אותה אז לצד ולחשו לה שהיא לא סתם מדמיינת ושכולם רואים.
מבולבלת, חוששת וגם קצת מתרגשת הגיעה לערב. הבנים הגיעו כשכל הבשר כבר היה מוכן ובדיהם קשסה איכותית- האלכוהול הברזילאי.
הם ישבו שם כולם והיא ישבה ליד השתני. הוא הגיש לה קשסה עם קולה והם התחילו לדבר כולם. באחד הרגעים בשיחה שבו היא היתה עם קצה אחד של שיחה והוא בשני היא שמעה אותו אומר עליה כמה היא מדהימה וחזקה כשהיא מטיילת ככה לבד. הרבה גברים אמרו לה מחמאות- בעיקר על החיצוניות שלה. אבל הוא החמיא לה על מי שהיא. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא באמת הרגישה את זה. היא מתאהבת. היא לא העלתה על דעתה שזה יקרה לה בטיול. אחרי כמה זמן הוא שם את היד שלו על הירך שלה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא הרגישה בנוח. הרגשות רק גברו וגברו והיא הרגישה מיוחדת. מידי פעם עדיין מנסה להוריד את הרגשות החזקים. היא הזכירה לעצמה מה גברים רוצים בטיול הגדול. היא לא רצתה להתבלבל ולהיפגע.
אחרי הארוחה הם הלכו למסיבה על חוף הים. זאת היא ששכנעה אותם לבוא. הוא הלך לידה כל הזמן. לא מסיט את המבט שלו ממנה. כשהם הגיעו לחוף היו חלק מהגברים שהלכו לשחק כדורגל, השתני בניהם. היא כל כך רצתה שהוא יבוא לרקוד איתה. לפתע הוא התקרב הושיט לה את היד והיא אחזה בו. הוא רצה למשוך אותה, אבל היא רצתה להמשיך לרקוד. והיד השתחררה.
דקות ספורות לאחר מכן היא חיפשה אותו עם עיניה והוא לא היה שם.
פתאום היא הבינה, היא חשבה שהוא נפגע. הסיק מזה שהיא לא רוצה אותו. היא לא ידעה אם היא מתחרטת על שלא הלכה איתו לצד או לא. כשהיא חזרה להוסטל הוא כבר ישן והיא חשבה על זה כל הלילה.
זה היה הבוקר האחרון שלו פה, היא ידעה שאם היא רוצה שיקרה משהו היא צריכה לפעול. הלב דפק כל כך חזק שהיה נדמה שהוא פורץ החוצה או שהיא תתעלף. היא ביקשה ממנו את הטלפון שלו. רמזה לו רמיזה ענקית והוא הבין.
היא הלכה לעשות לעצמה ארוחת בוקר וישבה יחד עם הגברים במרפסת הקטנה של החדר שלהם. הם החמיאו לה על הארוחה המושקעת והיא הצטנעה
"שתדעי לעתיד.." אמר השתני "אני אוהב ארוחות בוקר כאלה למיטה."
היא התרגשה.. זאת הייתה ההוכחה שלה שהוא לא עוד בן כמו כל הבנים בדרום אמריקה.
הלכנו לים אחר כך. אני והשתני והגבר עם השיער השחור והחברות שלי. אם היא תהיה כנה עם עצמה היא תגיד שהיא קצת שובניסטית והיא קוותה שהוא ייקח ממנה את התיק שהביאה, מלא בדברים לכולם. לא כי היה לה כבד, אלא כדי להראות שאכיפת לו. אבל הוא לא לקח. והיא המשיכה. החבר שלו שיחק עם הכדור על החול,חברות שלה ישבו על שמיכה משלהם והיא והשתני ישבו על שמיכה אחרת. צמודי, קרובים, מדברים מעט, מדברים שבקט. בדיוק מספיק. מדברים על המשך הטיול ביחד.
כשהם חזרו להוסטל והגברים כבר כמעט עמדו לעזוב. היא והשתני ישבו על שתי כורסאות צמודות, צמודים לקצוות של הכורסאות. ודיברו בשקט. הוא הסתכל על היומן מסע שהיא בדיוק המשיכה לכתוב.
"אני רוצה לראות מה כתבת עלי" הוא אמר לה
והיא צחקה
כשהגיע הזמן להיפרד הם התחבקו חזק חזק כמה דקות. היא הרגישה את החום גוף שלו ועם כמה שזה קיטשי היא לא רצתה לשחרר. היא גם לא רצתה להיראות נושעה מידי אז שחררה בדיוק ברגע שהוא שחרר.
"אנחנו עוד ניפגש" אמרה לו כשהוא הלך
והוא רק הסתכל עליה במבט המאוהב שלו שליווה אותה כל הימים האלה והלך.
היא ידעה כשהוא לא ענה- הם לא ימשיכו לטייל ביחד.
אבל החברות שלה המשיכו להגיד לה שזה לא נכון..
היא קיוותה שלה לא נכון..