כשזה קורה – פרק 4

פרק 4//
מנקודת המבט של איילה-
יצאתי משיעור פסיכולוגיה, וראיתי ממולי את הבחור מהמסעדה עם כמה מחבריו ה׳איכותיים׳, רגע לפני שהוא קולט אותי.
תסתובבי ותברחי!
הסתובבתי, מודעת לזה שיש צעדים שמתקדמים אליי בקצב מהיר. אוף אל תבוא. שאנשים לא ידעו. בבקשה.
״הבהלת אותי!״ נאנחתי והרבצתי לכתפו של חגי.
״היום בבוקר ראיתי אותך בבית ספר וגם אני נבהלתי, מודה״ הוא אמר. סיננתי לעברו מבט מגלגל עיניים ושתקתי.
״לאן נעלמת?״ הוא שאל וכרך את ידו מסביב לכתפיי.
״הייתי חייבת חופשה מהמקום הזה״ תירצתי והבטתי בו. ״אבל עכשיו אני פה לענג את זמנך במתמטיקה..״
״אני הבן אדם הכי מזליסט בעולם כנראה״ הוא גיחך.
״מסכימה״ צחקתי.

מנקודת המבט של בועז-
״יש בעיה״ אמרתי לאביה כשנכנסתי אליו לחדר.
״דבר אליי״ הוא אמר והפסיק לעשות שכיבות סמיכה. אם לא בית ספר, אז לפחות להישאר בכושר למאפיה אה?
״לא עידכנו אותך על הפריצה?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה שלו, ואז נזכרתי שזה המיטה שלו.
הוא צחק וחזר להתרכז, והניד את ראשו לשלילה.
״זה בבית של אחד מהצפונים שבבית ספר שלי. אבא אחד מהם טחון שמעורב בשוק האפור..״
״קיבינימט, למה זה חייב לערב אנשים שאני לא רוצה שיתערבו לי בחיים?״ הוא שאל.
״אתה לא מכיר אותם בכלל גבר, אין לך בית ספר״ צחקתי, ואז נזכרתי בקדושה המעונה ההיא.
״אה.. עכשיו הכל מובן״ אמרתי בחיוך משועשע.
״אתה מפחד שהכוסית תתעצבן עליך?״ שאלתי.
״חלפון היא חושבת שאני איזה רוצח..״
״שזה לא כזה רחוק ממה שאתה״ אמרתי, והוא שתק. ״זאת האמת מה אתה רוצה״ מלמלתי.
״בחיים בחורה לא הסתכלה עליי בצורה הזאת. או דיברה אליי ככה. היא אשכרה חושבת שאני יכול לפגוע בה, או באח שלה או בחברים המזדיינים שלה״ הוא התחיל להתעצבן.
״בסדר, היא לא מבינה מהחיים שלה אחי. היא חיה בעולם שונה משלנו, אתה צריך להבין את זה״ אמרתי, נזכר בלחוצה מהמסעדה. ״אבל אני מבין מה אתה אומר, זאת תחושה חרא שבן אדם מסתכל עליך כאילו אתה מחבל״ אמרתי בשקט.
״טוב בקיצור, איפה הפריצה?״ הוא העיר את השקט. וואלה, שכחתי איפה.

מנקודת המבט של בר-
נכנסתי עם זוהר לבית ריק של רננה. מלא זוגות מתנשקים בכניסה גרמו לי לרצות להקיא, ובכלל עוד לא שתיתי.
״מה יהיה עם כל הזוגות המגעילים האלה יואו״ מלמלתי בעצבנות לזוהר ופתחתי עיניים. העולם היה יותר יפה בלי קיטשיות.
״דיברת עם איתן לאחרונה?״ היא שאלה כשערבבה לעצמה וודקה עם מיץ פטל.
״כן״ אמרתי בכיווץ גבות והיבטתי בה שותה במהירות את תכולת הכוס שלה. למה היא שאלה את זה?
״יופי, בואי לאנשים עכשיו״ היא אמרה בחיוך ומשכה אותי לכולם. איתן ישב עם חג׳י ורון, וחייך כשהתקרבתי.
״היי״ אמרתי בחיוך לשלושתם וחיבקתי את חגי.
״ערב טוב״ איתן אמר לי במבט היפה הזה שלו ושם את מה שהוא שתה על השולחן שבינינו.
״בר, אם אנחנו עובדים על בחורה פה שאנחנו זוג, מי נראה לך תזרום איתי מאחורי הגב שלך?״ חגי שאל אותי, ורון וזוהר צחקו.
״טמבל״ איתן אמר, וגם אני צחקתי.
״בוא נתחיל מזה שכל אחת תזרום איתך כי אתה חתיכת גבר מושך חגיוש״ אמרתי לו, וזה בכלל קרע את כולם.
״מה פה המצחיק חברים, בר בן אדם כן לגמרי״ הוא אמר בחיוך גאה.
״לך אל ההיא עם הקעקוע אתה לא צריך את העזרה שלי איתה״ אמרתי, והוא נעמד.
״מת עלייך״ הוא מסר לי נשיקה והלך.
״רציתי להגיד לך שאת צריכה להחליף חברים ואז נזכרתי שהוא חבר שלי״ איתן אמר ונשען אחורה.
״אז בוא נחליף אותו ביחד״ אמרתי. הוא הנהן, נראה מעוניין, ואז הוא חייך.
״היה ממש כיף בארוחה שבוע שעבר״ הוא אמר ועבר להתיישב לידי. ״עם בן ואיתך״ הוא הוסיף והניח את ידו מאחוריי, על קיר הספה. הנהנתי וחייכתי, מתחילה להילחץ מהקרבה.
״תודה שאתה כזה מדהים עם בן, הוא כל כך אוהב אותך״ אמרתי לו בשקט. הוא הנהן.
״גם אחותו?״ הוא שאל. הוא שאל את מה שחשבתי שהוא שאל?
״מה?״ שאלתי, מנסה להיראות רגועה. ואז הפלאפון שלו צלצל. ראיתי על הצג לב, והבנתי שזאת החיילת המתוקה.
״דש״ אמרתי בקרירות וקמתי משם. עכשיו זה הזמן לשתות.

איתן הלך. הוא הלך לחברה הזאת שלו. לא לפני שהוא ישב לידי, מחכך את רגלו ברגלי, בוחן אותי מקרוב והורג אותי עם החיוך שלו. למה הוא עושה לי את זה? הוא לא מבין שאני לא בן אדם של משחקים?!
״את בסדר?״ רננה הגיעה ושאלה אותי. אז אני עומדת לבד במסדרון, נשענת על הקיר ומסמסת בטלפון לאיילה שכרגיל מחרימה את הבתים הריקים האלה.
״כן, פשוט הייתי צריכה קצת שקט. ומשענת״ אמרתי.
״אוקיי סיס, אנחנו שם״ היא אמרה בחיוך והלכה. ברוך שפטרנו. בחנתי את האיזור. את כולם הכרתי, יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. יש כאלה שאני פשוט לא רוצה להכיר .
ויש כאלה שאני מכירה. ויודעת שהם לא אמורים להיות פה.
״אין מצב״ מלמלתי כשבחנתי יותר לעומק את הבחור שעומד בין שתי פלוציות מפגרות שאני לא סובלת.
זה העבריין. זה הוא. אני יודעת שזה הוא. אפילו ששתיתי.. הרבה. זה הוא!! עומד עם הכובע גרב המטומטם שלו!!!
הוא לחש משהו לבלונדה ועלה למעלה. שתי הבנות ריכלו על כמה שהוא חתיך, ואני החלטתי לחלוף על פניהן ולהעיף אותו מפה, כי זה כבר עבר כל גבול.
עקבתי אחריו לאורך המסדרון הארוך שיש בבית של רננה. לאן לעזאזל הוא הולך?
הוא נכנס לאחד החדרים. נכנסתי גם אני, לא רואה בעיניים מהאלכוהול, ואז הדלת נסגרה, והוצמדתי לקיר.
״למה את עוקבת אחריי?״ הוא שאל בשקט .
״למה אתה פה?!״ שאלתי, כמעט בגיחוך. איך יש לו זכות לכעוס עליי?!
״אני די בטוחה שרננה לא הזמינה אותך. כן, אם לא ידעת, אתה נמצא בבית של חברה שלי כרגע. באת לפוצץ את המקום?״
״את חייבת להפסיק לעצבן אותי, למה אני..״
״למה אתה מה?״ שאלתי. הוא נשם עמוק.
״בוא נתחיל מזה שאתה מעיף את הידיים שלך ממני״ אמרתי במהירות. הוא הביט בעיניי ועזב את האחיזה במותניי, ואז מעדתי ועמדתי ליפול אל הרצפה, אבל הוא החזיר את האחיזה.
״לא נראה לי שזה רעיון טוב״ הוא אמר והעמיד אותי מחדש.
״אני לא צריכה את העזרה שלך״ אמרתי בחוסר כוחות והנחתי את כפות ידיי על כפות ידיו. הבטתי בעיניו והזזתי את ידיו מגופי.
״אתה יודע מה? לך תזדיין. אני עפתי מפה, תהרוג את כולם מצדי. אם זה אומר שאני לא אראה אותך יותר, זה בסדר מצדי״ מלמלתי וצעדתי צעד אחד, ונעצרתי. את לא יכולה ללכת.
״אוף״ מלמלתי ונשענתי על הקיר. הוא התקרב אליי.
״אני רוצה הביתה״ מלמלתי בחוסר כוחות ונפלתי אל זרועותיו.
״שיט״ הוא מלמל. הנחתי את ראשי על כתפו ונשמתי עמוק. ככה זה נוח.
״חלפון, נקלעתי לאיזה בעיה, ואני צריך ללכת. כמה זה נורא?״ הוא דיבר בטלפון. אני התרכזתי בלנשום.
״טוב, בואי נוציא אותך בלי שיחשבו שאני רוצה לעשות לך משהו״ הוא מלמל והרים את הראש שלי ממנו. הבטתי בעיניו, מנסה להתרכז.
״למה שתית ככה״ הוא מלמל ונאנח. כי איתן דפוק, זה למה.
הוא הרים אותי והוציא אותי מהיציאה האחורית, אל הסמטה שמאחורי האחוזה של רננה, עד למכונית שלו.
״אז לבית של בן״ הוא מלמל והסתכל על רשימה. הבטתי בו, הוא היה מטושטש. ורגוע, מאוד רגוע.
״למה אתה נחמד היום?״ שאלתי בשקט בדרך, מונעת מעצמי להירדם.
״את שיכורה, את לא תזכרי את זה גם ככה ״ הוא אמר. גיחכתי וסידרתי את מיקום הראש שלי על החלון.
״למה היית אצל רננה?״ שאלתי בשקט. ״אני לא מבינה למה אתה עושה את זה, אתה לא נראה בן אדם רע״ מלמלתי, ונרדמתי.

מנקודת המבט של אביתר-
החניתי בחנייה של הבית ספר את המכונית שלי ויצאתי במהירות לכיוון המבנה. רק תחזיר לבחורה את הארנק ותחזור חזרה לחור שלך, יש לך מבצע בערב, מבצע חשוב.
הנה היא, יוצאת מהבית ספר, נוצצת מכסף ומחיוכים. כזאת פלקט. פלקט יפה, אבל פלקט. היא הביטה בי, נראית מבולבלת אחושרמוטה, והמשיכה ללכת.
מה את דפוקה
״חכי!״ קראתי לכיוונה. היא נעצרה והסתובבה אליי. בת של זונה, מי היא חושבת שהיא שתפנה לי תגב
״מה אתה רוצה?״ היא שאלה בטון המזלזל שלה. כוסאמא שלה, כוסאמא שלה! ואני עוד חשבתי שהיא בסדר כוסאמק
״להחזיר לך תארנק״ כחכחתי בגרון והושטתי לה אותו. ״מצטער על ההפרעה״ התעצבנתי והתקדמתי למכונית שלי.
״למה הארנק שלי היה אצלך?״ היא שאלה והתקדמה אליי. תנשום עמוק, אביתר. תנשום
״השארת אותו אצלי באוטו״ אמרתי לה ושילבתי ידיים. היא הסתכלה עליי במבט הכי מטומטם שלה עד היום. מה היא רוצה?
״מתי הייתי אצלך באוטו?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה. לא מבין מה הקטע
״כשהקפצתי אותך הביתה.. כשהיית שיכורה.. נו מה את צוחקת עליי יעני?״ שאלתי.
״מהבית ריק של רננה?״ היא שאלה. מאיפה ליי
״אולי..״
״חשבתי שחגי לקח אותי״ היא מלמלה לעצמה. חגי זה השחצן שלה? וואלה אני עושה לו תעבודה השחורה
״הייתי ממש שיכורה כנראה״ היא גיחכה.
״משהו כזה״ אמרתי לה. היא הסתכלה על עיניי.
״מצטערת, יצאתי סתומה״ היא אמרה. ״תודה על הטרמפ, בטח הייתי מעצבנת כשלא היה לי מסנן לפה״ היא אמרה בחיוך.
״דווקא היית יותר נחמדה מהרגיל״ אמרתי לה. דוגרי זה באמת נכון. היא הביטה בי.
״טוב, תודה על הארנק״ היא אמרה. הנהנתי. ״לא לקחתי כלום״ אמרתי, שלא תהפוך אותי לגנב. מחוץ לעבודה, יעני.
״סבבה״ היא חייכה והלכה.
היא יודעת לחייך.