כשעזבת, האם שכחתי? פרק 24

'אוקיי הארי, אתה תעשה הכל בשביל שהוא ישים לב אליך', "הארי?", 'ואז הוא יצטער על זה שהוא לא נתן לי יחס', "הארי?", 'אני אפתה אותו! הוא ימות כשהוא יסתכל עליי, הוא..', "נסיכההההה!!" השרירי צעק לקטן באוזן, מבהיל את הארי שהיה שקוע במחשבות.

"אתה דפוק?" הקטן צווח, דמעות בהלה פרצו מעיניו, גורם לשרירי לצחקק. "מצטער נסיכה, אל תבכה" בן ניגב להארי את הדמעות, מלטף את ראשו. הקטן משך באפו והכה את כתפו של השרירי, שוכח שהם נמצאים כרגע באמצע הקפיטריה, "הבהלת אותי!" , "מצטער, אבל היית מעופף, לא הקשבת לי!" השרירי אמר בזמן שהארי ניפח את לחייו וחזר לאכול.

"מה אמרת?", "שאלתי אם טעים לך?", "בגלל זה הבהלת אותי? דפוק!…וכן טעים" הזמר חייך לבסוף, אוכל בעונג.

–

'הנה הוא בא!', הארי חשב לעצמו כשמייק והחבורה שלו נכנסו לקפיטרייה. כשהם עברו ליד שולחנו של הארי, הקטן מהר נעמד עם מגש האוכל שלו, מסתובב במהירות לחבורה ו"בטעות" גורם לכך שמייק יתקל בו וכל האוכל ישפך עליו.

"נו באמת!" הארי צעק, מרוצה מעצמו שזה הצליח, מביט בכעס על מייק המבולבל. לאחר כמה שניות של שקט הגבוה גיחך "תסתכל לאן שאתה הולך" מייק היה משועשע, נהנה לראות את אהובו מתעצבן ומשרבב את שפתיו.

הרקדן חשב כמה שניות לפני שלקח את ידו והעביר אצבע אחת על חולצתו המוכתמת של הארי, גורם לאחרים לצחקק כשהוא הכניס אותה לפיו. "טעים", הנער עם עיני הדבש חייך לעצמו.

"מייק בוא נלך", כחול השיער אמר לפתע, גורם לרקדן לחזור למציאות. מייק הנהן וזז מהארי המופתע.

–

'טוב לזה אני לא ציפיתי, הוא באמת ליקק את האצבע!' הקטן נשך את שפתיו, מנסה לחסום חיוך.

"הארי אתה בסדר?" בנג'מין נעמד לאחר שהחבורה הלכה לשולחנה הקבוע, הזמר ניסה לעשות פרצוף עצבני, "אני שונא אותו" הוא לחש לשרירי, "למה נעמדת פתאום?" בנג'מין הפתיע בשאלה

'שיט!', "א-אני, אממ..שירותים ו…כן", "אתה שירותים?!" בן ציחקק, מביט על חולצתו המלוכלכת של הארי.

"בוא נלך לבקש חולצה חדשה" השרירי אמר, "זה בסדר! אני אלך לבד, תמשיך לאכול!", "לא! אני אבוא איתך" בן התעקש, "אני ארביץ לך!" הקטן איים, "טוב-טוב, רק בלי אלימות! אתה תחזור לפה?", "לא" הארי הודיע, "אוקיי אז ניפגש בשיעור הבא?" הזמר הנהן, מרים את המגש שנפל על הריצפה ומניח אותו ליד הכלים המלוכלכים לפניי שהוא יצא מהקפיטרה.

הנשי הביט על חולצתו וציחקק, "שלא יחשוב שזה הסוף" הוא לחש לעצמו בזמן שהתקדם לחדר המזכירות.

–

"אויי אלוהים, מה קרה לך ילדון?" המזכירה המבוגרת עם השיער הקצוץ הופתעה מהלכלוך הרב שעל חולצתו של הקטן. "נפלתי והמגש עם האוכל נפל עליי!" הארי שיקר, "מצטערת לשמוע, תזהר בפעם הבאה, טוב?" הארי הנהן וחייך אליה, מסמן לה שהוא הבין את דבריה. "יופי, תישאר פה, אני הולכת להביא לך עניבה וחולצה חדשה", "אוקיי" הקטן השיב.

הארי חיכה בשקט, מחייך לעצמו שהוא סופסוף הצליח לתפוס את תשומת ליבו של מייק, 'בוא נראה אותך מתחמק ממני שוב מייק, אני לא אוותר בקלות, אני אגרום לך להצטער על זה שעזבת אותי ככה. אני לא עושה את זה בשביל משהו אחר, נכון?! כ-כן ברור! אין לי שום דבר אחר, אני בסך הכל רוצה שהוא יצטער ויסבול, נכון?! זה לא אומר שאני רוצה שהוא ייתן לי יחס בשביל שנחזור להיות ביחד…בדיוק!'.

"הנה חמוד, קח" המזכירה גנבה את תשומת ליבו של הקטן "או, תודה" השטני אמר בחיוך, "תמהר להחליף בגדים עוד מעט יש לך שיעור!" המזכירה השיבה להארי חיוך, "אוקיי, תודה לך" הוא הודה לה שוב.

–

"נסיכה!" הארי חייך לעצמו והסתובב לשרירי, "נסיכה בתחת שלך!", בנג'מין ציחקק, הולך במהירות לכיוונו של הזמר.

"העניבה שלך", הקטן לא הבין למה האחר התכוון עד שהסתכל על העניבה שלו והבין שהוא קשר אותה לא טוב, "אופס?!" הוא חייך בתמימות לשרירי שציחקק בייאוש. "שתהיה לי בריא, בסך הכל עניבה!" בנג'מין הניע את ראשו בייאוש "תביא אני אסדר לך", "באמת? תודה!" הקטן הרים את ראשו, נותן לבנג'מין לסדר לו את העניבה.

–

הארי ציחקק כשהבין את הסיטואציה, "אנחנו נראים כמו זוג", השרירי גיחך לאחר ששמע את הזמר "כן בטח, אני והנסיכה שלי", ירוק העיניים שירבב את שפתיו בכעס, "אני לא נסיכה, ובמיוחד לא שלך", בן גילגל את עיניו וחייך.

"ו…זהו" בן התרחק ויישר את העניבה, "אין עליך בנג'מין, תודה" הקטן קפץ על האחר וחיבק אותו, עומד מעט על קצות האצבעות.

–

"הארי, אני חושב שאתה צריך להפסיק עכשיו" השרירי לחש, מעט חשש בקולו. "למה? אתה מפחד שיחשבו שאתה גיי?" הארי התגרה בבנג'מין, "לא! תסתובב ותבין" בן אמר ברצינות.

הארי כיווץ את גבותיו בבלבול ושיחרר את בן מחיבוקו לפני שהסתובב לצד השני. 'נו באמת, הלך עליי אם הוא יחשוב שיש ביני לבין בנג'מין משהו, עכשיו הוא בחיים לא יחזור אליי…רגע מה?? לחזור אליי? מ-מ-מה פתאום, מי רוצה שהוא יחזור אליי בכלל? ממש ממש לא!', הקטן חשב לעצמו בזמן שהסתכל על מייק והחבורה שלו.

–

"בנג'מין, אתה בטוח שלא אתה זה שעשית את האיקי להארי?", אחד מהנערים בחבורה שאל, גורם להארי ובן לרצות להכות אותו בחוזקה. "למה אתה לא עונה?!" אותו נער שאל בהתגרות כשהשרירי בחר לשתוק.

"אולי דיי? לא! זה לא הוא שעשה לי את זה, מספיק כבר לדחוף את האף שלכם לכל מקום, מי אתם בכלל? אתם שום דבר ואני לא מפחד מאף אחד ממכם, חבורה של מטומטמים!" הקטן התפרץ, לא מוכן לסבול את זה יותר.

"מה אמרת?! זה הסוף שלך!" הנער הכועס התקרב אל ירוק העיניים ולהפתעת כולם הארי התקדם במהירות אליו.

–

"בוא נלך" לפתע השרירי אמר, גורר את הארי בחוזקה לתוך הכיתה.

"למה עשית את זה?!" הקטן צרח על השרירי, "הארי אל תחפש ריבים, עדיף שתשמור על פרופיל נמוך!" בן השיב בצעקה, "למה שאני אהיה בשקט אחרי מה שהוא אמר? אני לא הילד כאפות שלו, אני לא אתן לו ולכל המטומטמים האלה לשלוט עליי, אני לא ילד קטן!" הנשי אמר בכעס, מושך את ידו מאחיזתו של בנג'מין והולך להתיישב בכיסאו, משרבב את שפתיו ברוגז כשמייק עבר לידו מבלי להסתכל עליו.

–

'הילד הזה, איך הוא נהפך להיות כזה? איפה הילד הקטן והתמים שאני מכיר? איפה הילד הביישן שתמיד חייך אליי ואמר לי שהוא אוהב אותי? אותו אחד שתמיד נתן לי להגן עליו? איפה הארי שלי? ריי שלי? ולחשוב שרק בגללי הוא ככה…אני כלכך מצטער', הגבוה חשב לעצמו בעצב כשהביט בנער העצבני שישב בשולחן שלידו, מפיו של הקטן יצאו קללות חלושות.

–

'אני שונא את הבית ספר המזדיין הזה, אני שונא את הכל פה', הארי המשיך לקלל, בועט בשולחן ונושך את שפתיו בחוזקה כשהבין שהרקדן בוהה בו.

'מטומטם! איך הוא יכול לשתוק ולא להגיד שום דבר, לא אכפת לו שאומרים שיש משהו ביני לבין בן? הוא כבר לא אוהב אותי? איך הוא יכול לשכוח את כל מה שעברנו כל השנים האלה, אפילו לא בתור זוג! בתור חברים טובים שפאקינג כל החיים ביחד…בעצם, כשחושבים על זה אני לא פחות גרוע, יופי הארי שוב אתה כועס עליו בגלל דברים שאתה בעצמך עושה!' הנשי עצם את עיניו בייאוש, מטה את ראשו לאחור.

שערו של ירוק העיניים נפל לאחור במהירות, משאיר את הארי חשוף ללא שיער שיסתיר חלק מפניו היפות.

–

מייק הסתכל עליו בהערצה, מחייך לעצמו כשהקטן ליקק את שפתיו בנונשלנטיות, חושב לעצמו שהארי הוא האדם היפה ביותר שראה בחייו.

לפתע הרקדן הרגיש דקירת עצב חזקה בליבו כשהבין שהוא הפסיד את אהבת חייו רק בגלל שהוא פחד ממה שיקרה להארי אחרי שהוא ימות, מגחך בעצב כשהבין שהוא כלכך פגע בנשי לשווא.