כשעזבת, האם שכחתי? פרק 25
כל הנערים הסתכלו על הארי, חלקם בכעס וחלקם בסקרנות.
"הארי חמוד, אתה יכול לכבות את הטלפון שלך? אם זה משהו דחוף אתה יכול לצאת ולענות" המורה להיסטוריית השירה והריקוד חיכתה לתשובתו של הנשי. "זה בסדר, אני אכבה" הארי כיבה במהירות את הטלפון, 'מה מגי רוצה עכשיו?' הוא חשב לעצמו, מחליט שבהפסקה הבאה הוא יענה לה סוף סוף לאחר כמה ימים שהוא לא דיבר איתה ועם שאר החברים שלו.
—
"הלו" הנשי ענה באדישות, מסתיר את שמחתו. "האריייי?!" לעומתו מגי צרחה מרוב התרגשות לטלפון, "הארי שלי, ילד יפה שלי! כל כך התגעגעתי, כולם התגעגעו ! למה לא ענית?" אפשר היה לדמיין את פרצופה השמח רק בטון דיבורה .
"למה לא עניתי? תשאלי את ג'ון!" הארי אמר בערסיות. "הארי הוא לא התכוון! הוא היה עצבני באותו זמן, הוא עשה את זה רק כי הוא דאג לך…אתה מכיר אותו! הארי בבקשה אל תיהיה כזה!". ירוק העיניים ידע שהיא צודקת, אבל עדיין הרגיש כל כך פגוע, "למה התקשרת?", ירוק העיניים שוב ענה באדישות, גורם למגי להאנח בכבדות.
"הארי! נו~ אל תיהיה כזה! בבקשה!" ארוכת השיער התחננה "התקשרתי בשביל לראות מה איתך, קרה משהו חדש עם מייק?" היא הוסיפה, "אני מעדיף לא לספר, שלא תצאו עליי!" הארי השיב, "ילד יפה שלי, תפסיק להיות עצבני! אנחנו לא נתקוף אותך! זה ג'ון אתה יודע שהוא מתעצבן על כלום, הוא באמת לא התכוון, אתה צריך לראות איך הוא בדיכאון, הוא בקושי אוכל או מדבר איתנו, דן אמר שאפילו לישון ג'ון לא מצליח"
כשהארי שמע את דבריה של מגי ליבו התכווץ והוא נתן לאגו שלו להעלם והתחיל לרוץ במהירות לכיוון המעלית.
"אני הולך אליו! " הוא אמר למגי לפני שניתק את השיחה.
–
"לאן אתה הולך?", "בן אני אדבר איתך אחר כך, אני לא יכול לדבר עכשיו! אה, וכנראה שאני לא אמשיך ללמוד היום וגם מחר אני לא אבוא, אוקיי?!" הנשי דיבר במהירות, לא מחכה אפילו לתשובתו של בנג'מין, מושך בקלילות תיק עם כמה בגדים לפניי שעזב בריצה את החדר וירד במהירות במעלית.
–
"אויי סליחה" הארי אמר לאחר שנתקל במישהו בזמן שהוא יצא בריצה מהמעלית, ההתקלות גרמה לטלפון שלו ליפול על הריצפה וכשהוא התכוון להרים אותו הוא הבין שהאדם שנתקל בו היה בעצם מייק.
"לאן אתה ממהר כלכך?!" מייק שאל בסקרנות, בוחן את הארי ואת התיק שעל גבו "אתה הולך לאנשהו?!" הוא הוסיף, "מייק, לא עכשיו!" הנשי הדף את מייק ורץ מחוץ לבית ספר, שוכח את הטלפון שלו על ריצפה. 'דווקא עכשיו הוא נזכר לדבר איתי? יופי מייק איזה תיזמון'.
–
הזמר חיכה למונית, מכרסם את ציפורניו בעצבנות כשלפתע הוא הרגיש יד רכה מונחת על כתפו. הנשי כיווץ את גבותיו בבלבול והסתובב לאדם שמאחורי, 'נו באמת, מה עכשיו?', הארי חשב לעצמו כשראה את הרקדן, מוריד את ידו של מייק מכתפו.
"מה?" הארי שאל בקור, גורם למייק לצחקק לפני שהושיט לנשי את הטלפון שלו "שכחת את זה". הזמר נשך את שפתיו, חושב שהוא כלכך מטומטם על ששכח את הטלפון שלו, "תודה" הארי החזיק את הטלפון ובא לקחת אותו מידו של האחר, אך מייק לא שיחרר את הטלפון.
"לאן אתה הולך?" הגבוה היה סקרן יותר מתמיד, "מה אכפת לך?! עכשיו תביא לי את הטלפון שלי" הקטן ענה ברוגז.
הנער בעל עיניי הדבש בחן למספר שניות את ירוק העיניים, "קרה משהו? אתה נראה לחוץ" הוא שאל בדאגה, "לא משהו שיעניין אותך, ולמה פתאום התחלת להתייחס אליי אחרי שלא התייחסת אלי כמה ימים?! חשבתי שאתה שחררת ממני, שזהו הכל נגמר בנינו. למה לא הסתכלת עלי או אמרת משהו?" הארי שאל בכעס, לא שם לב למלותיו.
"אז אני מבין שרצית שאני אתייחס אליך…אתה עדיין רוצה שאני אאחוז בך, אה? ריי?!" מייק אמר בחיוך, מתגרה באחר ומתחרט על שחשב לתת להארי חופש ממנו.
הנשי קפא במקומו, "ל-ל-לא! מה פתאום", הוא השפיל את ראשו ושירבב את שפתיו.
–
"ריי~" מייק כמעט וזימר את כינויו של אהובו, אוחז בסנטרו של הקטן ומרים את ראשו, מלטף את לחייו של הארי.
"אתה רוצה שאני אתייחס אליך?…מממ?" מייק המשיך להתגרות באחר ולהתקדם לאהובו, יודע איך לכבוש את ירוק העיניים.
הארי הביט בעיניים נוצצות אל תוך עיניו החומות והיפיפיות של מייק, מהופנט מהיופי ומהמגע של הנער שלמולו ושותק, לא יודע מה להגיד, ובכך מאפשר למייק להתקרב עוד יותר בזמן שחשב על תשובה הגיונית.
–
צפירת המונית הוציאה את הארי מהמחשבות שצפו במוחו.
סוף סוף הקטן הבין כמה שהוא ומייק קרובים אחד לשני, באמצע אזור פומבי שקרוב כל כך לבית הספר שלהם. הארי דחף מעט את מייק שניות לפניי ששפתיו היו מתנפצות על שפתיו שלו, מרגיש הקלה ועצב שהנשיקה לא התממשה.
הזמר הביט למספר שניות ברקדן לפניי שחטף מידו של מייק את הטלפון שלו ורץ במהירות למונית.
——-
ירוק העיניים אפילו לא דפק בדלת ביתם של ג'ון ודן לפני שנכנס במהירות לדירה שלהם, גורם לשני הנערים שישנו שנת צהריים לקפוץ בבהלה כששמעו את הדלת נטרקת.
'דן לא צריך להיות בעבודה?!…כנראה ג'ון באמת בדיכאון' הארי חשב לעצמו, מוריד את התיק מהכתף שלו.
"אני ישן פה היום" הזמר הפציר, אפילו לא מחכה לתשובה מדן וג'ון שעדיין ישבו על המיטה והסתכלו אחד על השני בשאלה, וכבר התחיל לחלוץ את נעליו.
"אני הולך להתקלח, רצתי לפה כמו משוגע אחרי שמגי אמרה לי שג'ון התחרפן…טוב היא לא בדיוק אמרה את זה ככה אבל עדיין…ודן תקום להכין משהו לאכול אני רעב!" הנשי לקח בגדים מהתיק שהיה זרוק על הריצפה, פותח את אחת מדלתות הארון ולוקח מגבת.
"מה אתם בהלם?!…טוב, תעכלו את זה שאני פה בזמן שאני מתקלח" הנשי אמר בחיוך לפניי שנכנס למקלחת.
—-
"ואו איזה ריח נעים", הארי חייך באושר כשיצא מהמקלחת וגל של ריח בישול הציף את אפו. "הכנתי נודלס מוקפץ עם חזה עוף וירקות, אני מקווה שזה בסדר!" דן אמר בחיוך, "אתה רציני?! ברור שזה בסדר! זה כבר מוכן?!" הארי לא יכל לחכות, "עוד כמה דקות"
"אה…והארי אכפת לך לדבר עם ג'ון?! אני בטוח שהוא רוצה להגיד לך כמה דברים" דן הוסיף בלחש, לא רוצה שהבלונדיני ישמע. הארי נשך את שפתיו והנהן לפניי שהלך למיטה הזוגית, שבה ג'ון ישב.
הבלונדיני נראה לחוץ מעט כשהבחין בירוק העיניים שמתקרב אליו.
–
"יש לך מזל שאני אוהב אותך" הנשי אמר לאחר שתיקה ארוכה שהייתה נראית כמו נצח.
ירוק העיניים נשכב על המיטה, מסתכל על גבו החשוף של ג'ון.
"ג'ון?!" הארי ליטף את גבו הקטן של האחר, גורם לדיכאוני לשכב בחזרה על המיטה ולהביט בתיקרה.
"ג'ון!!! נו תסתכל עליי, אני זה שצריך להתעלם ממך לא אתה ממני" הזמר אמר בכעס מזוייף, רוצה שהאחר יתעודד. "אני מצטער" ג'ון פלט לבסוף, מסתובב על המיטה כך שהוא והארי יהיו פנים מול פנים, "אני באמת לא התכוונתי להגיד את כל הדברים המרושעים שאמרתי עליך, אני יודע שזאת לא אשמתך. פשוט בגלל שכלכך כעסתי על מייק ודאגתי לך נורא, כל זה יצא עליך, א-א-אני באמת באמת מצטער" קולו של ג'ון נשבר מעט באמצע.
הבלונדיני לא הצליח להשתלט על דמעותיו כשהארי חיבק אותו בחוזקה, מקרב אותו כמה שיותר אליו.
"אני יודע! אני סתם לקחתי את זה יותר מדי קשה כי כעסתי על עצמי, ידעתי שטעיתי. אל תבכה! איפה הג'ון העצבני שלי?! אני רוצה את ג'ון שלי בחזרה!" הארי התרחק מעט לאחור, מנגב את דמעותיו של ג'ון לפניי שעלה על הקטן ונישק אותו בחוזקה, שפתיים על שפתיים ללא שום תזוזה, כמו כל הנשיקות שלהם.
–
"תעזוב לי את בעלי לעתיד", דן הכה מעט את ישבנו של הארי. "אמרתי לדבר, לא לנשק לי אותו ולעלות עליו כאילו אתם באיזה סצנה של סרט פורנו" הארי ציחקק וניתק את הנשיקה "קנאי" הוא אמר לפניי שנשכב על ג'ון וחיבק אותו שוב.
"אתה מוחץ לי אותו, נו הארי!" דן התבכיין ורקע ברגליו, "תסתום כבר, תינוק מגודל!" ג'ון אמר בכעס מחבק בחוזקה את הארי, "הנה ג'ון שלנו חזר!" הארי ציחקק, ממשיך לחבק את האחר.
—
"יש פה ריח שרוף קצת, לא?" ירוק העיניים שאל לפניי שהתרומם מג'ון.
לרגע היה שקט, כולם התרכזו בלרחרח את הבית.
"דן ידפוק!!" לפתע ג'ון קפץ מהמיטה ורץ במהירות למטבח רק בשביל לגלות שהתבשיל שדן הכין נשרף. "יופי גאון, יופי! פשוט מושלם דן. אתה כלכך מטומטם!" הבלונדיני אמר בכעס, "נו באמת דן…מה נאכל עכשיו?" הארי אמר בעצב, "תרגעו שניכם, אני אזמין אוכל סיני" דן ניסה להציל את המצב והצליח, "ישששששש" הארי הריע בהתרגשות, מחייך.
"לפעמים אני לא מבין איך מישהו כמוך יכול לאכול כל כך הרבה", "אני לא אוכל הרבה דן! אני בסך הכל אוהב אוכל והאוכל אוהב אותי" הארי ציחקק, "כן שמנו לב" ג'ון אמר בזלזול "יאאא, אתה רוצה מכות?!" ירוק העיניים איים, "בחיים לא תנצח אותי, אתה זוכר? אני זה שלימדתי אותך להרביץ".
הנער בעל השיער השטני שילב את ידיו ברוגז "אני שונא שאתה צודק!".
תגובות (0)