כשעזבת, האם שכחתי? פרק 3

"לא", הארי ענה בלי לחשוב פעמיים. "אני וג'ון לא זוג, זה שהתנשקנו נשיקה קטנה על השפתיים זה לא אומר שהוא הבן זוג שלי, נישקתי גם את מגי אם לא ראית…זאת בסך הכל הייתה נשיקה בין חברים טובים, אנחנו מגיל קטן דבוקים אחד לתחת של השני…ואוו הבית ספר הזה כבר מתחיל לעצבן אותי, מעניין מה יקרה בהמשך?!" שוב הארי דיבר בלי סוף, מערבב כמה נושאים ביחד. בן נשך את שפתיו בחשש "אני מצטער, אני בסך הכל שאלתי מתוך סקרנות ,אני לא יכולתי לראות כי לא הייתי שם באותו זמן אבל השמועות בבית ספר הזה מתפזרות יותר מהר ממה שאתה חושב, אתה לא צריך ישר לתקוף אותי אני מנסה להיות נחמד". הארי הרגיש רחמים על הנער השרירי שמולו "בסדר, אני גם מצטער לא הייתי צריך להתפרץ עליך" הוא טפח לבן על כתפו בידידותיות וחייך חיוך רחב.

בזמן שהם חייכו אחד לשני הם שמעו את הנערה מאחוריהם מדברת אל הנער שכמעט אכל אותה. "נו מה יש לך בייב? למה הפסקת לנשק אותי…על מה אתה מסתכל כבר שעות?…מי אלה? אתה מכיר אותם? נו תסתכל עליי כבר, אופפ~ תלך לחפש בחורה אחרת שתעביר איתך את הלילה… אני הולכת!..אמרתי שאני הולכתתתת! תענה לי כבר, אולי תפסיק להסתכל עליהם הם לא כאלה מיוחדים", 'הילדה הזאת משוגעת כמה היא מדברת לעזאזל?….רגע ולמה הוא באמת מסתכל עלי ועל בן? זה לא שהשיחה שלנו כל כך מעניינת …אה!!! אולי בגלל שהוא הבין שאני הילד החדש…איזה מנהל מעצבן'

הארי לא חשב אפילו להסתובב ולהסתכל על מה שקרה מאחורה אבל הילדה העצבנית המשיכה. "אתה באמת עושה לי את זה עכשיו? נו מייקי תסתכל לפה" הארי יכל להישבע שהלב שלו הפסיק לפעום לרגע. 'אין מצב זה בטח מישהו אחר'. אבל הסקרנות הרגה את החתול והארי התחיל להסתובב לאט לכיוונם.

באותו רגע שהארי השלים את הסיבוב, הוא קילל את עצמו על זה שהוא מטומטם, הוא קילל את העולם ובמיוחד את הנער הגבוה עם עיני הדבש שעמד מולו עם פרצוץ מוכה הלם.

–

-פלאשבק-

"מה תעשה כשתפגוש שוב את מייק?" , "אני אבכה ואתחנן שיחזור אליי ושלא יעזוב אותי יותר" ג'ון במהירות התחיל להרביץ להארי "אני אהרוג אותך ימטומטם"
"מה תעשה כשתפגוש את מייק?" , "אני אבכה ואבקש ממנו שיסביר לי למה הוא נעלם", הארי לא שם לב לנעל שמתעופפת לכיוון פרצופו.
"מה תעשה כשתפגוש את מייק?" , "אבכה את חיי", "אתה באמת רוצה למות בגיל צעיר אני רואה"
"מה תעשה שתפגוש את מייק?" , "אבכה בשקט", ג'ון היה מיואש, כבר כמה ימים שהוא שואל אותו את אותה שאלה והארי לא עונה תשובה נכונה. 'לעזאזל איתך הארי בבקשה תהיה חזק, אל תישבר שוב! כבר חצי שנה אתה ממוטט' ג'ון חשב בעצב.
"מה תעשה כשתפגוש את מייק?" , "אני אתאפק לא לבכות".
"מה תעשה כשתפגוש את מייק?" , "אני ארביץ לו כמו שלא הרבצתי לאף אחד בחיים שלי" . "יופי אתה מתקדם"
"מה תעשה כשתפגוש את מייק?" , "אני ארצח אותו ואתעלל בגופה שלו" … "אני גאה בך ילד יפה שלי אתה קרוב"
"מה תעשה כש…" ג'ון לא הספיק להשלים את השאלה, "אני לא מכיר אותו, אני אתעלם ממנו, הוא חתיכת זבל ואני לא אכניס אותו שוב ללב שלי ולחיים שלי". ג'ון התחיל לפרוץ בבכי "מה קרה? מה זאת לא תשובה טובה?" , "לא, זאת תשובה מושלמת, סוף סוף ילד יפה שלי"​
–

'קדימה הארי תתעלם ,אתה לא מכיר אותו יותר, מייק מת בשבילך', הארי הביט בנער שמולו במבט קפוא וחסר רגשות, הדבר היחיד שהוא רצה לעשות זה לחנוק אותו עד מוות, מייק רק הביט בו בבלבול ולא העז להוציא מילה מפיו, הארי גיחח והסתובב בחזרה לבן .

"אתה בסדר?" , "כן, למה?" הארי ענה מהר לא שם לב לקול השבור שיצא ממנו, "אתה נראה חיוור", "אני תמיד לבן" הוא ענה במהירות, "אולי נלך מפה ותראה לי את הבית ספר?". בן בחן אותו שוב ואמר "טוב, אבל אם אתה צריך משהו תגיד לי, אוקיי?" הארי הנהן והלך אחרי בן בלי לסובב את מבטו לאקס שלו. 'בן זונה, פה הוא היה כל הזמן הזה, רק בשביל פרסום הזין הקטן הזה נעלם, הוא יצטער על היום שהוא נולד ואני אעשה הכל בשביל לגרום לו לסבול כמו שאני סבלתי בגללו, איך הוא היה מסוגל לטרוף את הזונה הזאת? מה הוא עכשיו משחק לי אותה סטרייט? סטרייט בתחת שלי! אני פשוט נגעל ממנו' הארי חשב שוב ושוב על מה שקרה ובן שם לב להתנהגות המוזרה שלו. "מה יש לך?" , "א-א-ה? מ-ה? כלום!" הארי הזדקף והתעלם מהמבט המסוקרן של בן.

–

הצלצול ברקע הקפיץ את הארי בזמן שהיה עסוק בלקלל את חייו, בן התאפק בכל כוחו לא לצחוק לו בפנים והוא נשך במהירות את שפתיו, חוסם צחוק שאיים לצאת. "בוא ניקח אותך לכיתה, המנהל יציג אותך מול כול התלמידים שאמורים להיות באותה כיתה איתך, זאת כיתה לשירה וריקוד ביחד…אנחנו מאמינים שמי שיודע לשיר יכול גם לרקוד, כמובן שגם מי שרוקד יכול לשיר אבל הסיכויים פחותים יותר, בגלל זה הכיתה הזאת היא של שני נושאים ריקוד ושירה".

'ריקוד? למה אני חיי? בשביל לסבול? מן הסתם שמייק יהיה בכיתה הזאת הוא רקדן כל כך מוכשר' "שהיום הזה יגמר בבקשה", "אף אחד לא מכריח אותך להישאר" בן איבד את הסבלנות שלו, "מה אתה רציני?! אתה מודע לזה שהמנהל הזקן שלכם עקב אחריי ואחרי החברים שלי מבית הקריוקי במשך שעה ולא עזב אותנו עד שפאקינג הסכמתי לבוא לפה ליום אחד, אה?! בית ספר של רובוטים חסרי לב!!!" הארי לא התכוון לצעוק אבל זה פשוט יצא כל העצבים שהיו בפנים התפרצו החוצה… "אני מעדיף לא לענות לך", "אז אל תענה" הארי אמר באדישות יתר .

בדרך שניהם היו בשקט לא דיברו ורק הלכו, מדי פעם בן הסתכל על הארי אבל הארי היה עסוק בעולם משלו ורק הלך כמו זומבי אחרי בן. "הגענו" בן אמר פתאום כשהם עמדו מחוץ לכיתה, מול דלת שהיה רשום עליה -חיים וכשרון זה ניצחון -, הארי צחק בזלזול לאחר שקרא את הכתוב "כן ממש", בן לא ענה ורק פתח את הדלת.

בן רגע כל המבטים שהיו מופנים למנהל עברו לפתח הדלת שם עמדו שני הנערים. הארי הביט על כולם בזלזול 'רובוטים מסריחים'. בן דחף מעט את הארי לתוך הכיתה, באיטיות הוא צעד קדימה לא מביט בשום ילד, הולך ישירות למנהל. "שלום לך הארי, אני שמח שאתה פה. 'מה שתגיד' אמר הארי בליבו. "אז תלמידים זה הארי, אני מקווה שתתייחסו אליו יפה היום, בסוף היום הוא יחליט אם להישאר או לא", 'ממש לא' .

הארי לבסוף הסתובב לתלמידים "אז כמו שהמנהל אמר אני הארי, ובבקשה ממכם אל תתאמצו יותר מידי חבל שתעבדו קשה לסתם" הארי אמר ישירות בלי להסתיר שום דבר ממה שעבר בראשו, למרות שהוא ניסה לעדן כמה שיותר את אמירתו . התלמידים הסתכלו עליו בהפתעה, מצד אחד הוא כל כך יפייפה ונראה נשי וטהור אבל מצד שני הטון וצורת הדיבור שלו מראה צד אחר לחלוטין. המנהל כיחך את גרונו "טוב כמו שאתם רואים יש לנו עסק עם נער עקשן וקשוח" הארי גילגל עיניים בחוסר התעניינות.

"גיי" הוא שמע את אחד הנערים אומר בגועל וזלזול והשאר צחקו. "כן אני גיי יש למישהו פה בעיות עם זה? אם כן תתמודדו איתם בעצמכם ותיפתרו אותם…אולי תפתחו יום אחד שכל ולב, חבורה של זומבים משועבדים". כולם פערו את עיניהם לכיוון הנער החצוף, "מה? אתם צריכים להתמודד עם האמת כמו שאני מתמודד איתה ,אני גיי וזהו, הומו,אוהב בנים, מתרומם, נושך כריות, כל כינוי אפשרי, העיקר שאני שמח בחלקי ומאושר עם מה שיש לי אף אחד מכם ושום הון שבעולם לא יזיז לי, מצטער על הבוטות אבל ככה צריכים לדבר עם אנשים כמוכם, שיהיה לכולם יום טוב כי אני לא מתכוון להישאר פה יותר" הארי לא התאמץ אפילו להביט בכול התלמידים במבט כועס והוא סובב את מבטו למנהל המובך

"אדוני אני מצטער אבל אני מוותר על ההזדמנות הזאת, אני בהחלט לא הולך ללמוד פה, הסכמתי רק בשביל שתרד לי מהגב" התלמידים ציחקקו מדבריו של הארי ולא הבינו איך הוא מעז לדבר ככה למנהל שלהם . "אדוני הצעיר, אני חושב שכל מה שאתה מראה היא הצגה, יש לך לב ונשמה טהורים בדיוק כמו המראה שלך ואני שמעתי את זה בזמן ששרת. אני מצטער אם הכבדתי עליך, אתה רשאי לעזוב חבל שככה אתה מוותר לעצמך", "ביי" הארי אפילו לא התייחס לדבריו של לאונרד.

הארי הסתובב וצעד לכיוון היציאה, "הארי!" צעקה ריחפה בחדר. הארי הסתובב לעבר הקול הנשי והלא מוכר וראה נערה קטנה עומדת עם פרצוף מתוק ועצבני, "א-א-אי-איך אתה מעז?! אתה יודע כמה קשה אנחנו עובדים בשביל להיות זמרים או רקדנים, אתה יודע כמה לילות אנחנו לא ישנים בשביל זה? ולך כמו ששמענו מהמנהל יש כישרון מולד, זה לא פייר! אתה הומו אז מה?! אין לאף אחד זכות להשפיל מישהו אחר על אהבה שלו…", "הם אף פעם לא השפילו אותי", הארי מיהר להגן על האגו שלו.

"תסתום!", הארי פער עיניים בהפתעה 'אני כבר אוהב אותה' הוא חייך לעצמו ונתן לה להמשיך. "אני רוצה לשמוע אותך, אני רוצה לראות אותך שר! אם אתה שר כמו איך שאתה נראה אז המנהל בהחלט צדק" הארי בהחלט הסמיק מהמחמאה של הנערה הקטנה עם העיניים הכחולות. "בבקשה הארי תראה לנו מי אתה באמת, אל תתחבא מאחורי מסכה ,אתה לא קשוח ואני רואה את זה ,אתה בסך הכל עצבני ומבולבל זה הכל. רק בבקשה תישאר היום ותשיר לנו". הארי הסתכל עליה ולא ידע מה להגיד, לאחר מכן עיניו חזרו למנהל שחייך את החיוך הענק שלו והנהן בהסכמה לדבריה של כחולת העיניים.

הוא נשם עמוק ועצם עיניים, "אוקיי ,אני אשיר רק כי אני מחבב את האישיות של הילדה הזאת" היא הביטה בהארי בבלבול, לפני רגע היא צעקה עליו והוא אומר שהוא מחבב אותה? מה קורה בעולם?! . הארי בחן את כל התלמידים בצורה מעמיקה יותר ופתאום עיניו נעצרו על הגבר בשורה האחרונה שהביט בו ולא העז להוריד מהארי את העיניים. הארי ראה שעיניו של מייק נצצו מחומר נוזלי, אך הוא סירב להאמין שאלו היו דמעות שמאיימות לפרוץ החוצה.

הוא מהר הזיז את עיניו ממנו וחזר להביט על הנערה הקטנה, "לשיר פה?" היא הנהנה במהירות ורצה לכיוון שבו היה מערכת מוזיקה חדשנית ולפני שבחרה שיר משם היא שאלה אם הארי מכיר אותו, רק לאחר שהיא קיבלה את אישורו היא לחצה על ההפעלה והשיר התחיל להתנגן.

'תסתכל עליי מייק, תסתכל מה השארת מאחור ותסבול!'