כשעזבת, האם שכחתי? פרק 31

bl_bar 30/09/2016 932 צפיות אין תגובות

"שמישהו יכבה את הדבר המזדיין הזה כבר" היה אחד מהדברים שהארי הצליח לשמוע לאחר שמנגינת הטלפון שלו החלה שוב להתנגן בחוזקה, הוא גנח בכעס, נצמד לגוף שהיה לצידו, הוא הרגיש איך שהגוף האחר גם נצמד אליו, עוטף אותו בידיו ויוצר מעטפת חמימה ומגוננת, הוא חייך לעצמו, עדיין לא באמת מודע למה שקורה כרגע, הוא רק רצה להמשיך לישון לצד החמימות שהדבר שלצידו יצר.

כאשר המנגינה שוב התחילה להתנגן, הגוף שלידו נאנח בכעס, זז מעט מהארי וגורם למנגינה להפסיק, הזמר הרגיש את הקרירות מכה בפניו כהאחר התרחק והוא במהירות חיפש את החימום שלו וכשידיו פגעו בגוף הזה הוא משך אותו אליו, לא חושב על מה שהוא עושה ומחבק את העצם הזר בחוזקה, נהנה מהמגע הנעים, מלשמוע את דפיקות הלב המהירות, מהנשימות על ראשו, מכפות ידיים שליטפו את פניו, מלשמוע את הגיחוך השקט הזה, מלהרגיש את הנשיקה החמימה על מצחו, מלשמוע את הבוקר טוב הצרוד והרך שמייק פלט מפיו המחויך.

רגע. מה.

הארי פקח את עיניו במהירות, מרים את ראשו רק בשביל לפגוש את עיניו המחייכות של מייק, הוא היה המום, לא הבין מה קורה ולפני שבכלל הוא הצליח לנחש מה קרה- שוב פעם צלצול הטלפון שלו חתך את השקט, "לעזעזל עם המכשיר המזורגג הזה, הארי, תכבה את החרא הזול הזה שלך ואם לא אני פאקינג אשבור אותו לחתיכות" צ'אן צעק, מכסה את ראשו ואוזניו בעזרת הכרית שלו, מיואש מהבוקר הזה.

להארי לקחו כמה רגעים לפני שהתרחק במהירות ממייק, מאפשר לקור לפגוע בו כמה שאפשר, "איך…?" זה כל מה שהזמר הצליח לומר ובכל זאת הרקדן הבין מה הוא מנסה להגיד, אבל לא הייתה לו תשובה משכנעת לאיך בדיוק נוצר מצב ששניהם ישנים ביחד באותה מיטה, צמודים אחד לשני. הוא לא רצה להכעיס את הארי המבוהל, מחליט שצריך לשתוק.

עוד פעם הצלצול המעצבן, הארי כבר שמע את המיטה של כחול השיער חורקת והוא קפץ במהירות על הטלפון שלו, מציל אותו מהגמד המשוגע, "תכבה את זה, עכשיו!" צ'אן הפציר, עיניו אדומות, כנראה מעייפות.
"תרגע" ירוק העיניים אמר בשקט, עדיין מטושטש מהשינה ומהסיטואציה, הוא הסתכל על המסך וראה שזה בן, עיניו באיטיות זזו לכיוונו של מייק שכרגע ישב על המיטה, מביט בסקרנות על האחר, כשעיניהם נפגשו מייק חייך אליו ולעומתו הארי הביט בו בפרצוץ נגעל, כנראה שכבר הבין מה קרה, "אידיוט" הוא ירק לפני שהלך במהירות לשירותים של הרקדן, עונה לטלפון.

לכמה רגעים הארי היה בטוח שהוא התחרש, מרחיק מאוזנו את האיום להתחרשותו, "אם לא תפסיק לצעוק כמו משוגע ולמלמל מילים שאני בקושי מצליח להבין, אז אני פשוט אנתק", "לא לא, אל" השרירי נלחץ ונשם עמוק לפני שהמשיך לדבר, הפעם בשקט. "הארי, איפה אתה?" בן לא נתן להארי לענות לפני שהמשיך לדבר במרץ "בכל מקרה, נסיכה שלי, אתה לא מבין מה קרה" ההתרגשות של בנג'מין גרמה לירוק העיניים לצחקק "נו מה קרה?", "אתה יודע איזה יום היום?", הארי לא הבין למה האחר מתכוון אבל החליט לשתף פעולה, סקרן לדעת מה קרה לבן להיות כזה נרגש "יום רביעי, למה?", הוא היה יכול לשמוע את אנחת הייאוש של הגדול מבניהם מבעד לטלפון, "טוב אני פשוט אדבר כי נראה לי שאתה לא מבין, היום זה בדיוק שבוע מאז תחרות הכשרונות, שזה אומר שהיום התשובות התפרסמו, שזה אומר שאם היית עכשיו בכיתה או באיזור הכיתות היית שם לב לשלט ענק ולצרחות נוראיות שאומרות שאתה והבנות זכיתם".

הארי שתק, "נסיכה?" בן לא הבין למה הקטן לא מדבר ולפני שהוא התכוון לצעוק להארי שיענה לו לעזאזל הוא שמע ציחקוק קטן מהצד השני של הטלפון "זכינו?", שוב פעם השרירי נאנח "כן, זכית, עשית את זה!" הארי חייך, הוא זכה, לא היה אכפת לו מהפרס, היה אכפת לו מזה שאנשים בחרו בהם, למרות שהם שנאו את הארי הם עדיין בחרו שהוא יזכה, כמובן שהארי לא שכח את זה שכנראה הבנות הן אלו שהשפיעו על התוצאה אבל הוא שמח שהוא לא השפיע לרעה, שהוא לא הרס להן.

"איפה אתה?" בנג'מין שאל שוב, הפעם מאפשר לאחר לענות, "אתה לא רוצה לדעת…אני כבר בא, אוקיי?" המודאג הבין שהארי לא רוצה לדבר על זה והנהן, שוכח לרגע שהקטן לא יכול לראות אותו "אוקיי, תבוא מהר, הבנות משתגעות פה ואמילי עוד שנייה רוצחת משהו, היא התקשרה אלייך ולא ענית, היא כנראה תדרוש הסברים, תכין את עצמך" הזמר גלגל את עיניו, רואה את הצעקות שמתקרבות אליו כשהוא יגיע לכיתה.

הוא שטף את פניו כמה פעמים, מצחצח את שיניו בכעס, למרות הבשורות הטובות הארי עדיין כעס, והכעס חזר אליו מיד אחרי שהוא ניתק את השיחה עם בן, איך מייק היה יכול לעשות לו את זה? הוא הבטיח שהוא לא יעשה כלום, שהם ישנו במקומות שונים, הוא לא ציפה להתעורר צמוד אליו, הוא לא אהב את זה, הוא שנא את זה שמייק חושב שהוא יכול לעשות לו הכל, הוא פחד מזה שמייק מצליח לשלוט בו, הוא לא רצה בזה, בכנות.

הוא הבין כמה מטומטם הוא היה שהוא סמך על מייק, שהוא נתן לרגשות העבר להשפיע עליו, הוא לא רוצה בזה יותר, הוא רוצה להמשיך בחייו, חיים ללא מייק, חיים של אושר ושמחה ורוגע אין סופי, הוא ידע שזה הולך להיות תהליך ארוך, אבל הוא עבר את זה כבר, הוא ידע שמייק לא יניח לו בכזות קלות, אבל הוא לא רצה. זה מה שהוא ידע, שהוא פשוט לא רוצה בזה יותר, הוא לא רצה לחיות מבלי לדעת מה מצפה לו מחר, הוא כל חייו חי ככה וכל הזמן הוא נפגע מההפתעות השונות, הוא רצה לבנות הוא בעצמו את חייו, לדעת מה יקרה לו מחר ומה יקרה לו בעוד יומיים, וחודש, ושנה, ועשור.

הוא יצא מהשירותים בראש מורכן, לא מוכן להביט על האחרים, "אני הולך" הוא אמר לבסוף, מצליח להרים מעט את עיניו לכיוונו של מייק שהיה עדיין מסוקרן, "מי התקשר?" הרקדן כנראה התעלם מדבריו של הארי, רוצה לדעת מי גרם לו ללכת לדבר בשירותים, הזמר נאנח בכבדות גורם לשני האחרים להבין שהוא מעוצבן, "מייק, אני רוצה לדבר איתך, לא עכשיו, אחר כך, עכשיו אני צריך ללכת" ירוק העיניים קבע עובדה לא מוכן יותר להתחפר בתוך עצמו.

זה לא הולך להיות טוב, השיחה שלהם לא הולכת להיות טובה בכלל, זה מה שהרקדן הבין, הוא בחן את האחר, רואה את הכעס שמתחולל בתוך הקטן, הוא עשה טעות, הוא ידע את זה, הוא עשה הרבה טעויות עם הארי, הוא הבין שלאחר כבר נמאס והפעם זה היה רציני, הוא הבין שזה לא רק בגלל שהוא ישן לידו, הוא הבין שזה יותר מזה, הוא הבין עד כמה הארי סובל בגללו, הוא יודע שהוא אגואיסט ועל זה הוא כנראה יקבל על הראש.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך