כשעזבת, האם שכחתי? פרק 32

הארי נאנח, עוד פעם גופו נצמד לקיר כשאחד מהנערים דחף אותו, הוא נשך את שפתו התחתונה בכעס "אני שונא אותם, את כולם" הוא אמר בכעס בזמן שבן עזר לו להתייצב, ממשיכים ללכת לכיתה, "אתה בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון? מייק מגזים עם ההתנהגות שלו מאז השיחה שלכם, אם רק הייתם ממשיכים לדבר אולי כל זה לא היה קורה והוא לא היה מבקש מהאחרים להציק לך" בנג'מין היה מודאג לגבי האחר, "כבר אמרתי לך, מייק הוא כבר כלום בשבילי, אני שמח שפתרנו את זה כמו שצריך, אני מוכן לסבול את כל זה רק בשביל לא להיות איתו שוב בקשר" הארי חייך לאחר, מנסה להרגיע אותו, רואה שזה עדיין לא עובד ומנסה לשנות נושא.

"מה עם אשלי?" , בן הסמיק כששמע את שמע של הנערה שאהב "אממ…מאז שהיא עזבה היא עסוקה בכל מיני הופעות, אבל אנחנו נפגשים תמיד כשיש לה זמן", ירוק העיניים חייך לעצמו, חושב שהשריר חמוד, "אוי אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו, זה היה לפני משהו כמו חודשיים, כשחזרתי מג'ון ודן ותפסתי אותכם מתנשקים בחדר חצי ערומים, הייתי בשוק, לא חשבתי שזה היה כזה רציני בניכם, אבל תראה אותכם עכשיו, זוג מקסים" הגדול מבניהם הנהן, מצחקק לעצמו על הזיכרון הזה, הוא קיבל כמה נזיפות מאשלי אחרי שהוא נטש אותה בשביל לדבר עם הארי ולהסביר לו למה הוא לא היה יכול להיות איתו בחדר באותו לילה.

–

המבט הקר הזה, הארי חשב לעצמו שהוא יכול להפוך לקוביית קרח אם מייק ימשיך להסתכל עליו בכזאת קרירות בכל פעם שעיניהם יפגשו.
'הוא כזה ילדותי, לעזאזל' השטני גלגל את עיניו כהוא הרגיש חתיכת נייר פוגעת בראשו, הוא הביט לשמאלו, שם ישב צ'אן במבט משועשע, מה שכבר הארי היה רגיל אליו ולכן פשוט התעלם והמשיך לנסות להקשיב למורה להיסטוריה.

השיעור עבר לאט, כל כך לאט, במיוחד שכל פעם מישהו אחד זרק הערה לאוויר על הארי. הקטן עצם את עיניו, מניח את מצחו על ספר ההיסטוריה ומחליט לישון עד שהשיעור הסתיים, אבל לצערו הרב הוא הרי הארי, הבן אדם הכי לא בר מזל בעולם, כי שניות לפני שהוא הרגיש שהוא הולך להירדם הטלפון שלו צלצל בחוזקה, מקפיץ אותו וגורם לכולם להפנות את ראשם אליו.
הוא שנא את הגורל שלו וביקש סליחה מהמורה לפני שהשתיק את הטלפון שלו, רואה שהשיחה הייתה מג'ון.

–

"בייביי~" הזמר דמיין את חיוכו של הבלונדיני, מה שגרם לו לחייך, "אה ג'ון, רצית משהו?" הארי שיחק את עצמו קשוח, גורם לאחר להוציא 'פף' קטן לטלפון "יא, חצוף אחד, ככה אתה מראה לי אהבה?" ירוק העיניים חייך "סתם סתם בלונדי, אוהב אותך, אבל ברצינות, רצית משהו? כי הקשרת אליי אמצע השיעור, אתה הרי יודע מה לוח הזמנים שלי אז אני מניח לעצמי שקרה משהו" , "אה…" הקטן שתק פתאום מרגיש חסר בטחון, הארי הבין את זה מיד והביט על בן שהלך לידו בדאגה "ג'ון, קרה משהו?" , "כן…זה, פשוט, זה דן, רבנו והוא כועס עליי והפעם זאת אשמתי ו…ואני לא יודע מה לעשות" הוא משך באפו, גורם לאחר להבין שהוא בוכה, "היי, קטנצ'יק אל תבכה, איפה אתה עכשיו?", "בבית, דן הלך לאנשהו, אני לא יודע לאן הוא הלך והוא לא עונה לי לטלפון ואני מודאג ממש, אני צריך את העזרה שלך הארי" האחר התחנן, למרות שידע שאין צורך להתחננות בשביל שהארי יעזור לו, "ברור, אני יוצא אלייך עכשיו, תחכה לי!", "טוב, אתה יכול לדבר עם האחרים ולהגיד להם גם לבוא?", "בטח! אני עוד כמה דקות אצלך" , "תודה" ג'ון אמר בלחש וככה התנתקה השיחה בניהם.

"קרה משהו לג'ון?" בן שאל בזמן שהארי הלך מהר יותר לכיוון החדר, "כן, הוא ודן כנראה רבו או משהו ודן הלך, הוא מודאג, אוף אני מקווה שהכל יהיה בסדר", "אוי" זה היה הדבר היחיד שהאחר אמר, יצא לו להיפגש כבר עם חבריו של הארי, הוא גם היה נוכח בכמה ריבים של דן וג'ון אבל זה לא היה כזה רציני בשביל שאחד מהם ילך, הם תמיד השלימו במהרה ונמרחו אחד על השני כאילו כלום לא קרה.

כשהם סוף סוף הגיעו לחדר הארי לקח תיק עם כמה בגדים, מניח לעצמו שהוא לא יחזור לכאן בימים הקרובים, השרירי הבין ולא אמר דבר.
"שאני לא אמצא כאן את אשלי ערומה כשאני אחזור, סבבה?" הארי אמר בציניות לפני שחיבק את בן שהיה אדום כולו "אני כנראה לא אחזור, גם ככה מחר סופ"ש אז לא תהיה בעיה מבחינת שיעורים, אבל היום תודיע למורים שאני לא נמצא, אוקיי? אני מקווה שהכל יסתדר עד יום ראשון ואני אחזור" הקטן אמר ולא חיכה לתשובה מבן לפני שרץ למעלית, רוקע ברגלו בעצבנות בזמן שחיכה לה.

–

"אוצ'" הארי הפיל את הטלפון שלו על הריצפה כאשר התנגש בגוף הקשיח של האדם שעמד מולו, "מצטע…" הוא קפא כשהבין שהאדם הזה הוא לא אחר ממייק, הוא עצם את עיניו וגיחך לעצמו, זוכר שזאת לא הפעם הראשונה שזה קרה להם, אבל הפעם העיניים של מייק היו אחרות, הוא לא עזר לו להרים את הטלפון, הוא לא שאל אותו לאן הוא הולך, הוא רק הביט בו לשנייה במבט קריר לפניי שהלך עוקף את הארי.
'זה הכי טוב ככה' הארי הנהן לעצמו לפני שהמשיך לרוץ.

–
-פלאשבק-
-לפניי חודשיים-

"ואו אלו לחלוטין היו חמישה ימים מדהימים" הארי נאנח באושר, והבנות הסכימו איתו, "איזה כיף שזכינו, זה הפרס הכי שווה שיש" אחת מהבנות אמרה, "לחלוטין, אני הולכת לחזור לבית מלון הזה שוב בעתיד, ולספא, אוח המסאז'יסט החתיך הזה, אני חייבת לחזור רק בשביל לקבל ממנו שוב פעם טיפול" כולם צחקקו מדבריה של אמילי, מחכים להסעה שתבוא לקחת אותם בחזרה ל'סטאר סקול'.

לפתע הטלפון של הארי צלצל, הוא הסתכל על המסך וליבו החמיץ פעימה כשקרא את שמו של מייק, הוא ביקש מהבנות סליחה והלך לצד, עונה לאחר.
"מה נראה לך שאתה עושה בכלל?", הקטן אמר בכעס, מופתע מזה שמייק התקשר אליו פתאום, "היום אתה חוזר, נכון? אז בוא נדבר על מה שרצית" השטני נזכר במה שאמר ביום ההוא בחדר של מייק, או כן, הוא לחלוטין הולך לדבר איתו, "אני בקרוב אחזור, בוא ניפגש בדירה שלנו" הקטן אמר וניתק, לא רוצה לשמוע את הקול של האחר יותר.

–

הוא נעצר, מגלגל את עיניו כשראה את מייק כבר מחכה מחוץ לדלת, הוא התקדם אליו באיטיות, לא מסתכל עליו בזמן שהוא פתח את הדלת ונכנס פנימה, משאיר אותה פתוחה ומאפשר לאחר להיכנס.
"נהינת?" מייק אמר בחיוך בזמן שהתיישב על המיטה שהייתה פעם שלו, הארי התיישב בשקט גם הוא על המיטה, מביט על הריצפה לשנייה לפניי שהביט על האחר, "תשמע, מייק, בוא נסיים את זה", הקטן קפץ ישר לעיניין, גורם לאחר להקשיח את פניו "בוא פשוט נסיים הכל, אני מבולבל, אני לא אוהב להרגיש ככה, אני לא רוצה שנחזור להיות ביחד" קולו היה יציב, הוא הפתיע את עצמו, מייק רק הסתכל עליו, מנסה להבין מה קורה, "ריי" הוא אמר לבסוף, אך במהרה הארי השתיק אותו. "אל תקרא לי ככה יותר! די, מייק נמאס לי, נכון, פעם היינו ביחד, היינו הזוג הכי מאושר בעולם, אהבתי אותך, באמת, אבל עכשיו אני כבר לא יודע כלום, אני רוצה שנתרחק, אני רוצה להבין מה אני מרגיש" הרקדן שתק, מבריש את שיערו עם עצבעותיו, מביט על האוויר בזמן שחשב על משהו.

"אתה לא הולך להגיד כלום?" הארי הפר את השתיקה, "אתה הולך פאקינג לשתוק ולא להגיד כלום?!" הקטן צעק, לא יכול לשלוט בכעס שלו יותר, האדישות של האחר הרגיזה אותו.
"אני מצטער" היה הדבר היחיד שמייק אמר לפניי שהביט שוב בהארי, "הארי, בבקשה תנסה להבין אותי, אל תתרחק ממני, אני לא אהיה מסוגל לחיות בלעדייך", הארי צחק, הוא צחק כל כך חזק, מתרומם מהמיטה והולך בחדר, הלוך ושוב.

"איך אין לך בושה?" הזמר חשב שהוא הולך להשתגע, "לא תהיה מסוגל לחיות בלעדיי? אתה? אל תצחיק אותי! תפסיק לשקר לי, היחידי שסבל מכל זה הוא אני, אני לא מוכן לשמוע שום בולשיט ממך יותר, אני כבר לא מאמין לשום דבר שיוצא לך מהפה, אני סמכתי עלייך, אתה הבטחת שלא תעשה כלום ואז אני קם ורואה אותך לידי, למה אתה גורם לי להרגיש כל כך חסר תועלת, אני מרגיש כאילו אין לי עמוד שדרה כשאני איתך, אני רוצה לשלוט בעצמי, רק אני ולא אף אחד אחר" הוא אמר בכנות, דמעות כעס עולות בעיניו, ומייק המשיך לשתוק.
"תענה לי כבר, חתיכת בן זונה, תענה לי!" ירוק העיניים צרח, לא שולט בדמעות שלו יותר, הוא היה מיואש.

הרקדן נעמד, עוצם את עיניו ונושם עמוק לפניי שהתקדם במהירות להארי שרעד מעצבים, אוחז בפניו ומנגב את דמעותיו "אני באמת לא מסוגל לחיות בלעדייך" מייק לחש ולפני שהארי היה יכול להתנגד הוא משך אותו אליו, מנשק אותו בחוזקה.
המנושק בכה לנשיקה הכוחנית, מרגיש איך הוא נחלש ככל שהנשיקה התעמקה יותר ויותר, עיניו החלו להעיצם והוא נכשל בנסיונות שלו להתרחק, "מ-מייק, בבקשה" הוא גנח לנשיקה, מתחנן שהאחר יפסיק אבל ללא הצלחה, לא נשאר לו משהו אחר לעשות והוא נשך בעוצמה את שפתו התחתונה של מייק, גורם לה לדמם ולרקדן לקפוץ לאחור ולנתק את הנשיקה.

"פאק הארי" מייק נגע בשפתו הכואבת, מרגיש בה את פעימות ליבו.
"רואה" הארי ניגב את דמעותיו, כוחותיו אפסו והוא התיישב על המיטה, "אתה רואה, אתה לא יכול לקיים את ההבטחה שלך אפילו, הבטחת שלא תנשק אותי אם אני לא רוצה, לעזאזל איתך, תפסיק לשחק בי", הרקדן נאנח, הוא מרגיש את דמעותיו חונקות את גרונו והוא התאמץ לא לפרוץ בבכי, "מה אתה רוצה שאני אעשה? תגיד לי, כי אני לא יכול לחשוב על משהו אחר חוץ מלהיות קרוב אליך" הוא אמר בשקט, עדיין עומד ומביט בהארי שישב כפוף על המיטה, מנגב את דמעותיו בידיו, "תגרום לי לשנוא אותך, תתרחק ממני, תעלם, אני לא רוצה שתהיה חלק מהחיים שלי יותר, אני מתחנן בפנייך מייק, תעזוב אותי, תתן לי לחיות, תתן לי להיות חופשי, אני רוצה להיות מאושר" , "אם אני אעזוב אותך אתה תהיה מאושר?" מייק שאל בכנות, גורם לאחר להסתכל עליו בחזרה ולהנהן, מה שגרם לליבו להתכווץ בכאב, "אני מבין" הוא לחש אך האחר יכל לשמוע, "אתה לעולם לא תסלח לי?", הארי נשך את שפתו והניע את ראשו לשלילה, "אני לא, אף פעם" , מייק לא יכל לשלוט בדמעותיו והוא פרץ גם הוא בבכי, נופל על ברכיו, שני הנערים בכו ביחד, סוגרים עוד פינה בסיפור שלהם.

–

"אתה יודע שאתה תסבול בבית ספר הזה אם תשאר" מייק הציב עובדה כאשר שניהם הצליחו מעט להירגע והארי הנהן "אני אתמודד עם זה, כל עוד זה אומר שאני ואתה לא נהיה בקשר אני מוכן לקבל הכל" , "הכל? גם אם כולם יתעללו בכך? גם אם כולם יציקו לך? יצחקו עליך? ישפילו אותך?", הזמר ציחקק והנהן "הכל".

ובכך מייק התרומם ויצא מהדירה, טורק את הדלת ומשאיר את הארי לבכות ולהתמודד עם המציאות היום יומית של הצקות ומבטים קרים ממנו ומהרבה אנשים אחרים.