כשעזבת, האם שכחתי? פרק 33

שלושת האחרים הביטו על ג'ון שישב על המיטה בדאגה, עיניו היו אדומות ונפוחות, זה לא היה הבלונדיני הקופצני שהם מכירים, משהו רציני קרה.

"אתה רוצה לספר לנו מה קרה בייב?" מגי סירקה את שיערו הבהיר של ג'ון בדאגה, בזמן שהארי ניגב את דמעותיו שלו, לא מסוגל לראות את חברו הטוב שבור ככה.
ג'ון נאנח, מסתכל על הארי ומחייך אליו, לא רוצה להדאיג אותו.

"בקצרה" הקטן לחש, גורם לכולם להקשיב לו בריכוז, "דן ואני רבנו, זה לא שהתכוונתי להיות מרושע או חבר גרוע, רק רציתי להשתעשע ולגרום לו לקנא קצת, היום בבוקר הדוור תיקתק בדלת, ביקשתי מדן לקום ולפתוח את הדלת אבל הוא עשה את המבט המקסים והעייף שלו והתחנן אליי שאני אקום כי הוא עייף, טוב נו השתעשענו קצת בלילה" הוא גיחך לעצמו גורם למגי לגלגל את עינייה ולהארי להסמיק מעט, מקס היה רגיל לשמוע שיחות כאלה מכל החברים שלו לעבודה ומדן, מה שגרם לו לא להתרגש במיוחד.

"בכל מקרה" ג'ון חזר לסיפור "קמתי בעצמי, כמובן שלבשתי משהו לפניי" הוא דאג להזכיר, "והלכתי לפתוח את הדלת. אוי אלוהים זה היה דוור חדש, סקסי ברמות על, הוא לא היה נראה הכי סטרייט שיש- מה שגרם לי לחשוב על משהו משעשע, ציחקקתי בקול ושמתי לב שדן התרומם מהמיטה והסתכל לכיוון הדלת, הצגתי את עצמי לדוור ולחצתי לו את היד, הוא חייך ונתן לי את המכתבים, ואז הזבל הקטן הזה הכלב הזה.." , "רגע מה?" מקס היה מבולבל "מה? הרגע אמרת שהדוור הזה היה 'סקסי ברמות על'" אדום השיער אמר בקול צווחני, מנסה לחכות את הקטן יותר "איך הוא בדיוק נהפך להיות זבל קטן וכלב?" הוא המשיך מה שגרם לג'ון להביט בו במבט מלא בזעם "תתן לי לסיים" הוא צעק גורם למגי להגן בגופה על הבן זוג שלה מחשש שהאחר ירצה לרצוח אותו.

"טוב די, מקס תתן לג'ון להמשיך לדבר" ארוכת השיער חייכה לגבר שלה לפניי שהביטה שוב על הבלונדיני, מסמנת לו להמשיך לדבר.

"אז הזבל הזה פתאום הסתכל על דן והסמיק, צועק לו שזה ניקולס ושואל אותו אם הוא זוכר אותו מהבר לפני שבוע. באותו רגע חשכו עיניי" ג'ון היה דרמטי, מה שגרם למגי ולהארי להביט בו בסקרון, ורק מקס מלמל לעצמו שיט קטן מבלי שמישהו ישים לב, "מה נראה לו בכלל שהוא צועק ככה לבן זוג שלי כשאני מולו?! ואיך הוא בכלל מכיר אותו?! ישר טרקתי את הדלת מול הפנים שלו והסובבתי לדן שרק רצה לברוח" הוא נשך את שפתיו ועצם את עיניו לפני שהמשיך, "בקיצור רבנו, אין לי כוח לספר הכל, אבל בואו נגיד שאמרתי לו שאני רוצה שניפרד כי הוא חתיכת זבל בוגדני ושאני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים" הוא נאנח שוב, חוזר להיות עצוב.

"עכשיו אחרי שהוא הלך חשבתי לעצמי ואין מצב שהוא יבגוד בי, אני הרי מושלם" הוא חייך לשטני הלחוץ, מנסה להרגיע אותו למרות שהוא זה שהיה צריך כרגע את התמיכה.
"סתם נו, נכון שאני מושלם והכל, אבל אני בטוח שהוא אוהב אותי בזכות מי שאני, דן לא יבגוד בי, הוא תמיד מראה לי אהבה והוא תמיד מצליח לסבול את השגעונות שלי, התחרטתי שלא נתתי לו להסביר את עצמו ורק קיללתי אותו, אני חושב שאם הוא היה מסביר לי הכל היה טוב עכשיו, אבל אני טיפש שישר קופץ למסקנות, הרסתי הכל"
"מה פתאום, לא הרסת שום דבר, אתם כבר הרבה זמן ביחד וריב כזה לא יגרום לכם להיפרד" הארי חיבק את האחר "אנחנו נמצא אותו ונגרום לו לבוא לכאן ולהסביר לך הכל"

–
"הוא לא יהיה כמו מייק, נכון? הוא לא יעזוב ולא יחזור, נכון?" ג'ון פלט, רוצה להרביץ לעצמו כששמע את המחבק נושף בכבדות, "אוי הארי, אני מצטער, לא התכוונתי, א…", "זה בסדר" הארי ניתק את החיבוק וחייך לאחר "אל תדאג, הוא לא יהיה כמו מייק, דן שונה, אני מבטיח".

"אממ" מקס מלמל לפתע, גורם לאחרים להתרכז בו כרגע, מבטו היה מלא ברגשות אשם. "טוב אני יכול להסביר לך כנראה הכל" הוא הודה "מה זאת אומרת?" מגי שאלה בבלבול, "שבוע שעבר כשאני ודן יצאנו לבר עם כמה חבר'ה פגשנו את ניקולס, הוא עובד כברמן בלילות, השתכרנו קצת ושמנו לב שניקולס מראה עניין בדן, הוא תמיד הציע לו משקאות וחייך אליו, הוא ממש פלירטט איתו, אז אנחנו החלטנו להשתעשע גם אנחנו ולגרום לדן לתת לו קצת יחס, כמובן שדן לא זרם והוא תמיד הזכיר שיש לו בן זוג שהוא אוהב ושאין מצב שהוא יעשה משהו שיפגע בך, הדבר היחידי שהם עשו זה להחזיק ידיים לשנייה וחצי וזה גם כי אחד מהחבר'ה לקח לו את היד והניח אותה על היד של ניקולס, כנראה שניקולס הבין את זה לא נכון וחשב שדן מתעניין בו וזהו, לא קרה משהו מיוחד, אחר כך הלכנו משם ודן קילל אותנו על זה שניקולס לא הפסיק להימרח עליו בגללנו, הוא נשבע שהוא לא הולך להיתקרב לשם יותר"

"חתיכת בן זונה!" ג'ון התרומם מהמיטה, מצביע בכעס על המתוודה "למה עשיתם לו את זה? אתה חבר בכלל?", "היי תרגע" הבת זוג המודאגת הגנה על מקס אך גם מבטה היה כועס כשהיא הביטה על בן זוגה "למה עשיתם את זה?" היא שאלה ברכות, מנסה להבין "השתעשענו קצת, זה הכל, ידענו שדן לא יזרום, הוא גם עושה לנו את זה, נו זה צחוקים בניינו", "אחלה צחוקים יש בניכם, בגללכם אנחנו יכולים עכשיו להיפרד", מקס נאנח בייאוש "איזה להיפרד, הבן אדם חולה לך על התחת, בטח הגזמת והוא נבהל, אני בטוח שהוא נפגע ממך או משהו כי הוא באמת לא אשם וכנראה שגרמת לו להראות אחד כזה, הוא יחזור, אני לא דואג"

לא עברו חמש דקות ודלת הדירה הקטנה נפתחה בחוזקה, שם עמדו שני גברים, אחד מוכר יותר ואחד מוכר פחות.
"דן" ג'ון הביט בבן זוגו במבט המום, דן הביט באחרים לשנייה וישר הבין שכנראה ג'ון קרא להם לבוא, הוא חייך לעצמו כשהביט על הבלונדיני המבוהל, "דאגת לי בייב?" הוא אמר ברכות לפני ששחרר את אחיזתו מניקולס שניגרר אחריו לכאן והלך לג'ון, מחבק אותו "טיפש קטן, חשבת שאני לא אחזור?" דן קרא את הקטן יותר כמו ספר פתוח, יודע מה עובר בראשו של השני, "אתה לא כועס עליי?", "מה פתאום יפה שלי, אני מבין למה כעסת וזה דווקא מחמיא לי" דן ליטף את שיערו של האחר, ממשיך לחבק אותו והבלונדיני נרגע לתוך החיבוק, מרגיש איך עיניו נרטבות והוא התחפר בתוך החיבוק החמים.

–

"מה הוא עושה כאן?" הבלונדיני אמר בכעס לאחר שנרגע, חוזר למציאות כשדן ניתק את החיבוק.

"א…אני מצטער" ניקולס מלמל לפתע, "אני ידעתי שיש לו חבר, אבל חשבתי שהוא מעוניין בי…א…אני לא התכוונתי לגרום לכם לריב, לא ידעתי שאתה הבן זוג שלו, חשבתי שאתה סתם מישהו שהוא שכב איתו ו…אוף, אני באמת מצטער" הדוור השפיל את מבטו, "הסברתי לו הכל וביקשתי ממנו לבוא לכאן, הוא לא ממש הסכים אז נאלצתי לגרור אותו לכאן, אתה רואה עצבני קטן, אין בניינו שום דבר, הוא ברמן ושבוע שעב…" , "כןכן אני יודע, מקס סיפר לי את זה בדיוק לפני כמה דקות" ג'ון אמר בחיוך "הפעם זה תורי להצטער, לא התכוונתי להגיד לך את כל הדברים המרושעים שאמרתי" הוא הביט בצער על הגבוה יותר והאחר חייך אליו, נושק לו נשיקה קטנה לפני שהוא הודה לניקולס, מאפשר לו ללכת משם.

–

"אז בסוף חזרת?" בן שאל כשהארי פתח את דלת חדרם ונכנס לשם בהפתעה, "כן, בסוף הכל הסתדר, זאת הייתה אי הבנה מטופשת, הם כנראה עכשיו מתפייסים להם איך שהוא" הארי ציחקק כשראה את פרצופו של בנג'מין, יודע שהוא הבין למה הוא התכוון.
–

'אני מוקף במשוגעים' בן חשב לעצמו כשהארי הלך להתקלח, לא מספיק שמייק חפר לו ושאל אותו לאן הארי הלך ומתי הוא יחזור, הוא גם צריך להתמודד עם הסוטה הקטן שחי איתו בחדר.