כשעזבת, האם שכחתי? פרק 5

bl_bar 30/09/2016 937 צפיות אין תגובות

"שלום לך ילד יפה שלי, איך היה בבית ספר?" מגי שאלה את הארי בזמן שהיא מכינה לאחד מהלקוחות קפה. "אל תשאלי אפילו, זה היום הכי גרוע בחיים שלי…אני צריך אנרגיות, תביאי לי בבקשה חתיכת עוגה" , "ומאיזה כסף תשלם?" , "מהכסף שלך" עיניו של הארי נפתחו מעט יותר והוא הביט על חברתו הטובה במבט החמוד שתמיד הפיל אותה למלכודת שלו "איך אני יכולה לסרב לך? זה לא הוגן!…רגע, ומה זאת אומרת היום הכי גרוע שהיה לך בחיים?".

לשנייה הנער השתתק, חושב אם לספר או לא אבל בסוף הוא הגיע להחלטה שהייתה נראת לו הכי נכונה והיא- לספר. "פגשתי אותו" , "את מי ?" שאלה מגי בזמן שלקחה סכין והחלה לחתוך את העוגה , "נו…אותו" הוא ניסה פחות להיות ישיר, נאנח בייאוש כשמגי עדיין לא הבינה , "אותו? את מי? נו אני סקרנית" , "מייק" ירוק העיניים אמר לבסוף, מחכה לתגובה של האחרת. בשנייה שמגי שמעה את שמו של חבר ילדותה לשעבר היא נעצרה באמצע חיתוך העוגה, נועצת בעצבנות את הסכין עמוק יותר בתוך הבשר החלבי.

"אני שמעתי נכון?" היא הייתה חייבת לאמת את מה שהיא שמעה , "כן פגשתי את מייק, הוא פאקינג לומד בבית ספר הזה. ניסיתי להתעלם ממנו, באמת שניסיתי, אבל הזבל הגדול הזה גרר אותי לשירותים ולא נתן לי לעזוב, הוא נגע בי ! את מבינה איזה דוחה הוא נהיה, א-אני לא מבין מה ע-ובר עליו" הארי לא הצליח להחזיק את הדמעות יותר והוא פרץ בבכי מול כל הלקוחות של בית הקפה שבו עובדת מגי. "דיי יפה שלי אל תבכה, בוא נלך לשטוף פנים ותספר לי הכל, אני רוצה לדעת מה החרא הקטן הזה עשה שהוא גרם לך לבכות" בעלת השיער הארוך ניסתה כמה שיותר לנחם את חברה הטוב, מנגבת ברכות את הדמעות שנפלו מעיניו הירוקות.

'איך הוא יכול לגרום להארי לבכות ככה אחרי כל מה שהוא עשה לו? מסכן שלי, תהיה חזק!' מגי חשבה בזמן ששטפה בעדינות את הפנים האדומות של הארי, מנגבת בעדינות את פניו ומשכה אותו במהירות לחיבוק חזק, "אני אבקש מהמנהל הפסקה לכמה דקות ואז נדבר, טוב?" הארי הנהנן והם יצאו מהשירותים.

בזמן שהארי חיכה בחדר קטן שבבית הקפה הדלת נפתחה במהירות ושם עמדו שלושה אנשים, בלונדיני קטן ומתוק, גבר שרירי עם שיער חום שחיבק את מותניו של הקטן ולצידם עמד נער עם שיער אדמדם. הארי יכל לראות שלכולם יש מבט מודאג בעיניים. "זבל אחד, למה לא התקשרת אלינו? עכשיו אני רוצה לשמוע הכל על מה שקרה" הבלונדיני אמר בכעס כשהשלושה התיישבו ליד הנער המדוכא , "נחכה למגי ואני אספר לכם הכל, אוקיי ג'ון?" הבלונדיני הנהן בהסכמה. כשארוכת השיער סוף סוף הגיעה עם עוגה שלמה ומספר מדוייק של כוסות קפה אדום השיער נעמד ועזר לה, מחליף איתה מספר נשיקות קטנות.

"אני לא מאמין!!! חתיכת מזדיין איך הוא יכול לעשות דבר כזה?…חכה, אני אלך מחר ואראה לו מה זה להתעסק עם הילד היפה שלי, אני אראה לו מה זה לגעת בך איך שהוא רוצה, הוא סוטה מסריח! ואתה בטוח שהוא משחק אותה סטרייט?" ג'ון החזיק בחוזקה את כוס הקפה, רועד מכעס, האחרים התרחקו מעט חששו שהיא תתנפץ. "ל-לא אתה לא צריך ללכת. כמו שאמרת לי פעם- אני צריך להתעלם ממנו כאילו הוא כלום, וכן אני בטוח, הוא באמת כמעט אכל אותה", ירוק העיניים אמר, משפיל את מבטו בזמן שעוד דמעה בוגדנית נפלה על לחייו. "נכון אמרתי את זה, אבל אפילו אחרי שהתעלמת הוא עשה לך את זה, אז נלך לאפשרות שהייתה לפני זה, אם אני לא טועה זה היה לרצוח אותו ולהתעלל בגופה, נכון?"

הארי חייך, מנגב את הדמעה ומהנהן. "אז אתה לא מתכוון להמשיך ללמוד שם?" מקס שאל, פוחד שהאחרים ינסו לרצוח אותו על השאלה הטיפשית. לפתע מגי הרימה את ידה ואדום השיער ישר גונן על ראשו, "מה יש לך? אני בסך הכל רוצה להוריד לך לכלוך מהשיער", בן זוגה של מגי צחק על עצמו, מחליט שמה שהוא עשה היה טיפשי, ונתן לבת זוגו לנקות את שערו האדמדם. "אני לא מתכוון לחזור לשם" הזמר אמר בבטחון, בטוח במאה אחוז בתשובתו, "אתה בטוח?", "דן אתה נורמאלי? למה שהוא ירצה לחזור אחרי מה שהוא אמר לנו שקרה לו שם?…אויי אלוהים אני יוצא עם מטומטם" ג'ון ירק לגדול ממנו.

דן רק גילגל עיניים ולא ענה. "מה עשית עכשיו?!" ג'ון צווח על הגבר השרירי שלצידו, "מה?" דן שאל בבלבול, "בן זונה! אל תשחק לי אותה תמים! אתה גילגלת לי עיניים! רק לי מותר לגלגל לך עיניים!… אין סקס היום, תאונן לבד בסלון. יחרא", כולם השתתקו, מביטים על השרירי בחשש ומפחדים שהבלונדיני הקטן יתקוף אותו. מגי ליתר ביטחון לקחה את הסכין לחיתוך העוגה קרוב יותר אליה .

"מה אמרת? " השרירי התפרץ, "אמרתי שתאונן לבד בסלון!!!" ג'ון שלח לאחר מבט רושף, "אה כן?", "כן! מה תעשה לי?! דפוק!", "את זה" חום השיער לחש, מושך בחוזקה את הבלונדיני ומושיב את הקטן יותר עליו. רגליו של ג'ון התלפפו סביב מותניו של דן באופן אוטומטי, השרירי תפס בפניו של בן זוגו מושך אותו לנשיקה כוחנית ורטובה, לשונותיהם מרקדות זו עם זו. "כרגיל" מגי אמרה בייאוש, מסתכלת על זוג הגברים המתנשקים בלהט בזמן שהיא משעינה את ראשה על כתפו של מקס והוא ממהר ללטף את שערה הארוך בחיבה.

"אני שונא אותך" ג'ון אמר לאחר שהוא ודן התנתקו לבסוף, מחבק אותו חזק, "גם אני" דן הידק עוד יותר את החיבוק . "חשבתי שאתם פה בשביל לנחם אותי, לא להעציב אותי עוד יותר עם הזוגיות שלכם" הארי דיבר לארבעתם בעצב, "אווווו אתה גם רוצה נשיקה?" הבלונדיני קם מדן, מתקדם באיטיות לירוק העיניים. "אני אוותר" הארי הזיז את גופו לאחור, מתרחק מג'ון שמתקרב אליו בצעדים איטיים, "טוב ,אתה מפסיד" ג'ון חזר לאחור, מתיישב על הכיסא לצד בן זוגו.

"אז..? איך הוא נראה? הוא השתנה?" מגי הייתה סקרנית, הארי חשב לרגע ואז הנהן "הוא יותר גבוהה, השיער שלו התקצר טיפה והוא נהפך להיות מגעיל, אף פעם לא חשבתי שהוא יכול לזלזל בבן אדם ככה, אותה בחורה שהוא נישק לא הייתה חברה שלו ואני יודע את זה כי היא אמרה משהו על זה שהוא יעביר את הלילה עם בנות אחרות, אז הוא משחק ברגשות שלהן, של כמה בנות…ואני לא מבין איך הוא יכול לנסות לנשק אותי ולגעת בי ככה אחרי יותר משנה וחצי שהוא לא יצר קשר ועוד יותר אחרי שהוא הצתרפת עם הזונה הזאת, מה הוא חשב לעצמו? שאני כל כך נואש? הוא סתם נהיה פתטי ומסריח, גאד אני כל כך שמח שהרבצתי לו" .

כולם הסתכלו עליו בהתפעלות. "מה? לא אמרתי לכם את זה?" , "איך יכולת לשכוח דבר כזה??? ואוווו! אני גאה בך ילד יפה שלי" ג'ון כמעט התפוצץ מרוב שמחה. "הוא נפצע?" ג'ון שאל, העיניים שלו ניצנצו באושר כמו ילד קטן בחנות ממתקים. הארי נשך את השפתיים והנהן "הוא אמר שזה כאב לו, וירד לו דם מהשפתיים, היו לו על הפנים כמה שריטות חלקן גם דיממו וכנראה שגם הגוף שלו כאב כי בכלל לא ריחמתי עליו באותו רגע". "זה הילד שלי!!! מצידי להיות האדם הכי זקן בעולם רק בשביל שאתה תהיה הבן שלי, אפשר לאמץ אותך?" , "לא, אני לא רוצה אבא משוגע" , "תמות" ג'ון אמר בקול נעלב וירוק העיניים גיחח לעצמו "טוב-טוב, אבא" הפרצוף של הבלונדיני זרח מאושר. "אז מה אני אהיה?" דן שאל, "הפילגש שלי, אמא שלו היא כבר מגי. מצטער בייב, כנ"ל לגביך מקס אתה הפילגש של מגי, זה היעוד שלכם חמודים" , "אבל…" חום השיער ניסה לדבר עם הבלונדיני, "אין אבל, אתה פילגש וזהו".

הם המשיכו להתווכך כמו ילדים קטנים ולא כמו זוג אוהבים, הארי תמיד היה נהנה לראות אותם, את ארבעת החברים שלו מאוהבים. 'יום אחד גם אני אמצא מישהו, מישהו שלא יפגע בי, שישאר לצידי לנצח ולא יברח. מגיע לי גם, נכון? מגיע לי שיואהבו אותי! אני צודק?!'


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך