כשעזבת, האם שכחתי? פרק 8

הארי פתח באיטיות את עיניו, משפשף אותן בחוזקה. הוא הרגיש נשימות חמות על עורפו ורק אז הוא הבין שמישהו מחבק אותו מאחור. ירוק העיניים הסתובב באיטיות על המיטה, פניו נעצרו מול פניו של הבלונדיני הישן.

'הוא נראה כל כך חמוד כשהוא ישן, אבל כשהוא פותח את הפה אישיות אחרת פורצת החוצה' הארי גיחח בשקט, הוא הזיז בעדינות את היד של ג'ון שעטפה את גופו והתיישר לישיבה, מסתכל על הזוג שישן מחובק על המזרון שבריצפה וחייך 'כאילו הם בן אדם אחד' הוא חשב לעצמו. הזמר חיפש את האחרון במיטה ליד ג'ון אבל לא מצא אותו 'טוב זאת מיטה קטנה, אני וג'ון הצלחנו לישון ביחד כי אנחנו דיי רזים'.

הארי התמתח ובא לרדת מהמיטה. למזלו, בשנייה האחרונה הוא נעצר כשהבין שהוא כמעט דרך על דן שחיבק בחוזקה כרית. הארי תפס מהר את פיו מתאפק לא לצחוק למראה של השרירי שמחבק בילדותיות את החפץ הרך, הוא דילג מעליו להלך במהירות לצחצח שיניים ולהתקלח.

–

'נו באמת' הוא חשב לעצמו לאחר שיצא מהמקלחת וראה את דן ישן על המיטה, מחבק את ג'ון, 'אי אפשר להפריד ביניהם, שיהיו בריאים'. הוא הלך בשקט למטבח, מחליט להין לכולם ארוחת בוקר. בזמן שהארי הכין פנקיקים הטלפון צילצל, הוא במהירות שם את היד על הרמקול הרועש מנסה להשתיק כמה שיותר את המנגינה והסתכל על הטלפון 'מספר לא מוכר'.

"הלו?" , "הארי?" הקול בצד השני שאל, "כן, מי זה?", "זה בן, בנג'מין לוגן. זוכר?", "מ'סטאר סקול'?' " הזמר שאל בפליאה, לא מבין איך בן השיג את המספר שלו, "כן, אתה לא מתכוון לחזור?", "אני חושב שזה היה ברור, ורגע איך השגת את הטלפון שלי?" מעט כעס היה ניכר בקולו, "מהמנהל, הוא ביקש ממני לשכנע אותך אבל אני לא מתכוון לעשות את זה, אתה צריך להחליט בעצמך מה טוב לך ומה לא" בנג'מין אמר בביטחון אך אם הארי היה מתרכז יותר הוא היה מבחין בהתחננות החבויה בטון דיבורו של האחר.

"צודק! אבל למה התקשרת?", "כי התערבתי עם חברים שלי על משהו, אני יכול לשאול אותך שאלה?", "אמממ, כן?!" הארי לא היה בטוח בתשובתו, "הרבצת למייק? זה היית אתה ולא מישהו מעולם הפשע, אני צודק?". הארי ציחקק 'מה עשו ממני, עולם פשע?! כן בטח', "אם אתה מתכוון ללפני שבוע אז כן, זה הייתי אני".

הארי שמע את בן צוחק מעבר לטלפון. "מה מצחיק?" הוא שאל בבלבול, "סתם, כי אם היית מכיר אותו לא נראה לי שהיית מרביץ לו, אז יש לך מזל שאתה לא חוזר לפה". 'אני מכיר אותו יותר מידי, אמן שלא הייתי מכיר אותו' הארי חשב לעצמו בעצב. "כ-כן…מזל שאני לא מכיר, ו…רגע עדיין לא הבנתי מה הקטע של לפחד ממנו?", "עדיף שלא תדע…אתה יכול לספר לי למה הרבצת לו, הוא עשה לך משהו?", "אני מעדיף לא לדבר על זה. למה אתה שואל? גם על זה התערבתם?", "לא, זה פשוט שמאז הוא מתנהג מוזר, מוזר בצורה רעה, הוא נהיה יותר מפחיד. אז חשבתי שאולי עשית לו משהו חוץ מלהרביץ לו או שהוא עשה משהו, כנראה שטעיתי".

הארי סוף סוף סיים להכין את כל הפנקייקים, הוא התיישב על הכיסא כדי שיהיה לו יותר נוח. "טוב אז קיבלת את התשובה שרצית?", "כן! תודה. ואולי תישקול לחזור? נראה שהמנהל נכנס קצת לדיכאון מאז, וגם אמילי", "אמילי?", "זאת שצעקה עליך", "אהה הקטנה עם העיניים הכחולות?" חיוך קטן נוצר על פניו של ירוק העיניים, "כן זאת. אתה תחשוב על זה, נכון? אני משום מה מחבב אותך ואחרי ששמעתי אותך שר הבנתי שאתה לא בן אדם גרוע אחרי הכל".

"אוצ'" הקטן הגיב בציניות על המשפט האחרון והמשיך "שקרן, אין מצב שרק בגלל זה אתה רוצה שאני אחזור. יש משהו ניסתר, נכון?" , "עלית עלי" השרירי הודה בתבוסה "למרות שבאמת דעתי השתנתה לטובה אחרי ששמעתי אותך שר. אבל אני פשוט לא רוצה שידחפו לי לחדר מישהו מהחבורה של מייק…תציל אותי!".

ירוק העיניים ציחקק "אני מצטער אבל…", "תחשוב על זה, בבקשה!" , "אני לא יכו…", "בבקשהה~~" בן כמעט זימר, "טוב אני אחשוב על זה", 'רק שהוא יעזוב אותי'. "תודה! ורק שתדע שיש לך באמת קול מיוחד, אף פעם לא שמעתי קול נקי כזה", "תודה על המחמאה" הארי הסמיק מעט. "אוו אני צריך ללכת יש לי שיעור, להתראות" , "ביי".

–

"תקומו ישנונים הכנתי פנקיקים!" הארי ניסה להעיר את האחרים, מכה אותם מעט על ישבנם, "נו לקום!". " טוב נודניק אנחנו קמים" מגי אמרה בקול צרוד מעט, מותחת את ידייה בחוזקה בזמן שמקס מנשק את צווארה ברכות. הארי התיישב על הכיסא, צופה בחביריו העייפים צועדים בזוגות לתוך השירותים 'ממש תיבת נח' הוא חשב לעצמו בזמן שציחקק.

–

"טעים?" הארי חייך לעצמו כאשר כולם הנהנו בזמן שהם אכלו ברצון את הפנקייקים. "זה כל כך טעים!" מגי טרפה במהירות את הבצק המתוק, "גאד, את פשוט בהמה" ג'ון עיקם את פניו. "אמן תקבל מחזור כל החיים שלך, זה סבל אחד גדול!", "לפחות את יכולה להביא ילדים לעולם" תחושת פספוס נשמעה בקולו, "טוב בזה אתה צודק בלונדי" ארוכת השיער חייכה לאחר.

"אפרופו ילדים, איך מרגיש הילד היפה שלי?" ג'ון שאל בדאגה, "בסדר, אני מניח" ירוק העיניים אמר בלי רצון. "מה אתה מתכוון לעשות?", "בקשר למה?", "לדירה" , "לא יודע, חשבתי על זה והוא צודק, זאת גם הדירה שלו", "אבל…" ,"אבל מה? הוא שילם את אותו סכום כמו שאני שילמתי, הדירה שייכת לו כמו שהיא שייכת לי. אחד מאיתנו צריך לוותר עליה, חשבתי שהוא וויתר אבל כנראה שלא, אז אני אוותר עליה" הארי נאנח.

"ונראה לך שזה קל לחיות בשכירות? מאיזה כסף בדיוק תשלם?" , "אני השכרתי את הדירה הזאת מהכסף שיש לי…כשזה יגמר אני אעבוד" , "כן בטח. אני לא חושב שהוא יחזור שוב לדירה, אז אתה יכול להמשיך לגור שם ולעזוב את הדירה הפיצית הזאת, בקושי אפשר לזוז פה", "ואם הוא כן יחזור?" הארי קם מהשולחן, הולך להביא שתייה לאחרים. "אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אולי תלך ללמוד ב'סטאר סקול' וזהו, אתה לא צריך לשלם, אתה יכול להתפרסם, אתה לא תהיה לבד כל הזמן, אתה יכול ללמוד דברים חדשים, והכל בחינם".

"הכל בחינם, אבל מייק שם" ירוק העיניים הגיב לדבריו של ג'ון. "חשבתי שהוא כלום בשבילך, חשבתי שהחלטת להתעלם ממנו" הבלונדיני ניסה לעקוץ את האחר, כמובן שהוא עשה זאת לטובתו. "כן, אבל זה היה לפני שהוא מצץ לי! מבלי שרציתי! איך אני יכול להתעלם מזה?" הארי הניח בחוזקה את בקבוק השתייה על השולחן, גורם לאחרים להביט בו עם עיניים פעורות.

"אני מבין איך אתה מרגיש, באמת שאני מבין, אבל אל תהרוס את החיים שלך בגללו", "אני לא הורס את החיים שלי בגללו, ג'ון. חייתי טוב גם בלי הבית ספר הזה" הוא אמר בכעס. ג'ון נשם עמוק והרגיע את עצמו, מנסה לדבר ברוגע "אתה באמת לא מבין איזה צ'אנס ענקי קיבלת? ומה זה יעזור לך אם תברח ממייק? אתה צריך להתמודד איתו פנים מול פנים, תראה לו שאתה לא חלש, שאתה יכול להתעלם ממנו אחרי כל מה שהוא עשה".

הארי התיישב בחזרה, חושב על מה שג'ון אמר. "ואם הוא יעשה לי את זה עוד פעם? או אפילו ישכב איתי מבלי שארצה? כי הוא היה ממש קרוב לזה לפני שבוע. אני בהחלט לא רוצה שזה יקרה שוב", "אני לא חושב שמייק כל כך רע, אחרי הכל הוא אותו בן אדם שהיה מסתובב איתנו, אותו אחד שאהב אותך ואתה אותו", "הוא השתנה" ירוק העיניים אמר במהירות, יודע למה הוא מתכוון.

"אולי אתה צודק, אבל אין מצב שבתוך יותר משנה וחצי הוא התהפך ונהפך להיות מישהו שהוא לא", מגי הוסיפה לדבריו של ג'ון. "לא התהפך? טוב בואו נראה…משחק בבנות, שוכב איתן ומנשק אותן בלי סוף. אנשים מפחדים ממנו ואני עדיין לא מבין מה הוא עשה להם, נוגע בי בלי רצוני, מאיים עליי שיקרא למשטרה, מבקש ממני כסף אפילו שהוא יודע שאין לי, פאקינג מוצץ לי אחרי שהתנגדתי בלי סוף. אז אתם רוצים להגיד לי שהוא לא התהפך?" הזמר צעק, רועד מכעס. הייתה שתיקה ארוכה, אף אחד לא העז לדבר והארי הבין שהוא עשה את שלו. "בדיוק" הוא אמר ממשיך לאכול בשקט, גורם לאחרים להביט בו בעצב.

–

"הלו", "הארי זה שוב בן , בבקשה תלמד פה" , "אמרתי שאני אחשוב על זה!" ירוק העיניים אמר בכעס. "בבקשה! רוצים להכניס לי שותף לחדר והוא מהחבורה של מייק. אני לא רוצה למות צעיר, אתה היחיד שיכול להציל אותי", "אני מצטער אבל תתמודד לבד" הוא אמר בזלזול.

"מי זה?" ג'ון שאל בסקרנות, "השותף שרצו שאני אהיה איתו בחדר", "מה הוא רוצה?", "שאני אלמד שם". הבלונדיני לא חשב פעמיים וחטף במהירות את הטלפון מהיד של הארי. "מה אתה חושב שאתה עושה, תחזיר לי את הטלפון", "לא, אני רוצה לשמוע מה יש לו לומר" ג'ון רץ לתוך השירותים ונעל את עצמו בפנים.

"תפתח את הדלת" ירוק העיניים דפק בחוזקה על הדלת, "הוא לא יוותר, תחכה עד שהוא יצא" דן אמר, יודע שאין סיכוי שהחבר העקשן שלו יצא מהשירותים עד שהוא ישמע את מה שהוא רוצה לשמוע. הנשי נאנח והתיישב ליד כולם בסלון, צופה איתם בטלוויזיה ומכרסם את ציפורניו בעצבנות.

–

קול של מפתח מסתובב נשמע מדלת השירותים. הארי נעמד במהירות, מסתכל על הבלונדיני הקטן שיצא משם במבט רושף. "אופס", "מה אופס?" הארי התחיל להילחץ, "הוא לא יודע עליך ועל מייק, נכון?", "לא, למה שהוא ידע?".

"אני מצטער" ג'ון השפיל את מבטו, "מה קרה?" קולו של הארי לא היה יציב. "אם אני אגיד לך שנפלט לי משהו על זה שאתה ומייק מכירים מגיל קטן ושהייתם פעם זוג ונפרדתם בדרך כואבת, אבל בלי שאני אפרט על הפרידה, מה תעשה לי?", "אני אתלוש לך את הראש מהמקום ואתן לתנינים לאכול את האיברים הפנימיים שלך, למה?", עיניו של ג'ון התחילו להתמלא בדמעות והוא במהירות רץ והתחבא מאחרי דן. "בבקשה אל תשנא אותי, כי זה בדיוק מה שקרה, אני לא התכוונתי להגיד, זה פשוט יצא", "מה??? זה פשוט יצא? אתה צוחק עלי!" הארי צרח על הבלונדיני המפוחד. "למה לעזאזל אמרת לו את זה?", "אני לא יודע", "אתה לא יודע? כל הכבוד ג'ון על זה שפאקינג הרסת לי את החיים עכשיו, אתה אף פעם לא יכול לסתום את הפה כשצריך?!".

"אל תדבר אליו ככה!" דן מיהר להגן על בן זוגו. הארי עצם את עיניו, מנסה להירגע עם נשימות ארכות "תביא את הטלפון" הוא אמר בקצרה ובמהירות, ג'ון עשה את המבוקש והושיט לו באיטיות את הטלפון. "בן?" , "כן הארי" ירוק העיניים יכול להישבע שהשרירי מהצד השני של הטלפון מתאפק לא לצחוק. "אז אתה יודע עליי ועל מייק, מה אתה מתכוון לעשות עם המידע הזה?", "אז זאת הסיבה שהרבצת לו ושאתה לא רוצה ללמוד בבית ספר הזה?" , "אחת מהסיבות, עכשיו תענה לי".

"הייתי לחלוטין מופתע שהחבר החמוד שלך סיפר לי שאתה ומייק הייתם זוג. בחיים לא הייתי חושב שהוא נמשך לבנים, הוא מסתיר את זה טוב, יותר מדי טוב, או שאולי רק אליך הוא נמשך?!…אם אני אגיד מילה על זה, מייק יאכל אותה", "שלא תעז להגיד מילה אחת על זה" הארי הביט במהירות על הבלונדיני, אם מבט היה יכול להרוג, ג'ון היה מת כבר ממזמן . "אז תעבור לבית ספר הזה ואני מבטיח שאני לא אגיד שום דבר".

הזמר נשך את שפתיו בעצבנות חושב מה לעשות 'יופי ג'ון בהחלט הלך עליי, "אתה מבטיח שלא תספר שום דבר אם אני אעשה את זה?!", "מבטיח", "ורק אם תעז להגיד משהו על זה אני אגיד לכולם שאני ואתה הזדיינו! לא אני בעצם אגיד שאנסת אותי, ואז הלך עליך בן" הקטן איים. "טוב טוב אני מבטיח", "מצויין…אבל ממתי?", "ממחר בבקשה", ירוק העיניים נאנח בייאוש.

"אוקיי, ממחר. ותזכור לא להגיד שום דבר על מייק ועלי, ואם כבר אז אל תספר למנהל על זה שאני מחליט להגיע, אני רוצה להפתיע אותו ואת התלמידים!" 'נראה איך מייק יגיב, הוא יאכל את עצמו מבפנים'. "כן המפקד, אני מקווה שאתה לא שונא אותי על זה שאני מכריח אותך ללמוד פה, אני באמת רוצה לחיות וזאת הדרך היחידה שלי", "תמשיך לקוות, אתה צריך לפצות אותי ובגדול בן!", "אל תדאג", "נתראה מחר" ירוק העיניים אמר בייאוש, "ביי…ותודה", "תכניס את התודה שלך עמוק לתחת", "אוצ" זה כאב" הארי ציחקק לאחר דבריו של בנג'מין. 'הוא בסדר אחרי הכל' "להתראות בנג'מין", "להתראות הארי".

"מה הוא אמר?" מגי הייתה סקרנית. "בגלל מה שג'ון פלט אני צריך לעבור לשם ממחר, אחרת הוא יגיד לכולם מה שקרה ביני לבין מייק", "אני מצטער" הבלונדיני הסתכל על הנער הלבן עם עיניים ענקיות ודומעות. 'איך אני יכול להתמודד עם הפרצוץ המותק הזה?', "חיבוק" הארי הפציר והאחר משך באפו והלך במהירות להארי, מתחפר בתוך זרועותיו הרזות והחמימות של ירוק העיניים, "זה בסדר, אל תדאג. זאת לא באשמתך, אני מצטער שהתעצבנתי עליך", "אני אוהב אותך", "גם אני". 'אני יכול לעשות את זה…אני יכול, נכון?'.