כתמי קפה- פרק 2

25/01/2016 1104 צפיות אין תגובות

"אש!" המפקד צעק בקול שהדהד בין האוזניות שלי ואני מיד כיוונתי למטרה שמולי ויריתי 5 כדורים בלי רחמים, מנסה לפגוע כמה שיותר קרוב אל הנקודה.
"תומר תירי כבר!" סתיו נוגעת ברגלי ומעירה אותי מעוד חלום בהקיץ. "את שוב בוהה בו."
"בזמן ירי?" צעקתי לעברה ויריתי את הכדור האחרון, מכוונת לכיוון הלב של הדמות העשויה מקרטון. "את משוגעת?"
"את יודעת שיש לנו מחר אימון עם המפקד של פלוגה ב'?" היא שאלה בזמן שפרקתי את הנשק בעדינות וכמעט הפלתי אותו. "שמעתי שהוא חתיך"
"הוא קשוח" מלמלתי מנסה להביע כמה שפחות התלהבות. משהו במחשבה עליו גרם לי להרגיש מאוימת. הסתכלתי על הכניסה לנשקייה,אלון ואלמוג דיברו בינהם על המטווח. אם לא הייתי כל כך עייפה, הייתי בטוחה שאלון אפילו זרק עליי מילה טובה.

"הייתם מדהימים והייתה לי הזכות לפקד אתכם ולהכיר אתכם. משוחררים" המפקד חייך לכולם ב-ח' בפעם הראשונה מאז שהגענו, משחק באצבעות ידיו כמו נער שמבקש מהוריו לישון אצל החברה הלילה. הלכתי משם בכעס.
"תומר!" הוא צעק והסתובבתי אליו בגלגול עיניים.
"מתי התכוונת לספר לי?" הוא נאנח והחזיק את שתי ידיי קרוב אליו. הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"צריכים עוד כוחות בצפון."
"אלמוג גם כאן צריכים אותך.." הרגשתי את העצב והכעס משתלטים על כל גופי "אני עדיין צריכה אותך."
"אל תגלי לאף אחד אבל אני חושב שיש בבסיס הזה אנשים מדהימים. את תסתדרי." הוא צחק וירה את המילים שהרגישו כמו כדורים בבטן.
"אתה משווה בכלל?" שאלתי בשקט והוא הניח את ידו על עורפי.
"היינו בקשר גם לפני, נשאר גם אחריי" הוא הבטיח ונישק את המצח שלי נשיקה קצרה. משכתי את גופו לחיבוק ארוך ועצמתי את עיניי. איך יהיה לו זמן אליי בכלל? הוא כל הזמן בבסיס. הנחתי את ראשי על השקע שבין צווארו לכתפיו הרחבות.
"בואי, עוד מעט יתחילו לשאול שאלות" הוא לחש אבל חיזק את זרועותיו מסביבי. כל כך הרבה זמן רצינו את המגע הזה אחד מהשני, והיום, כשזה הפך לפחות מסוכן, כשהוא כבר לא המפקד שלי יותר, אני מרגישה איך הוא מתמסר אליי. הרמתי את ראשי מעט, עדיין מחזיקה בעורפו, מרגישה את נשימותיו עליי. הוא הרים את סנטרי מעט ופגשתי בעיניו השחורות שבהו בשפתיי.
"אני חושב ש.." קטעתי את דבריו והצמדתי את שפתיי לשפתיו בחוזקה, נשיקה פראית ומהירה, ידיי משחקות בשיערו הקצר ולשוני בלשונו.
התנשפנו כאילו רצנו מרתון. "אלמוג!" שמעתי את קולו של אלון צועק ומיד התרחקנו. האדמתי כמו עגבנייה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך