כתמי קפה-פרק 8

"את כועסת עליו?" אלון שאל והוריד את הסוודר שלו, נשאר בחולצה קצרה שהבליטה את שריריו עם כל צעד שעשה.
"אף פעם לא התאהבתי" לגמתי מכוס הקפה החם ולא הורדתי ממנו את עיניי "גם לא באלמוג."
"אבל?" הוא שאל בציפייה. נאנחתי.
"חשבתי שזה יכול היה להיות נחמד.."

"נו כבר" הוא צחק בזמן שהתרומם מהמיטה. עברו כבר 4 שעות והתחלתי לקבל הודעות מודאגות מדניאל ועוד כמה חברות שנשארו השבת בבסיס. "איפה החבאת את הדיסקית שלי?"
"אני עד כדי כך משעמם אותך?" פתחתי את הארון שלו והצחוק שלו רק התגבר. "היא בכיס שלי"
"אתה מצפה שאני אוציא אותה מהכיס שלך?" התקרבתי אליו באיטיות, היססתי.
"אני מצפה שתנסי" הוא לחש לאוזני. עברה בגופי צמרמורת. "אם יש לך את האומץ."
"אתה בטוח?" הנחתי את ידי על החזה שלו, פעימות ליבו התגברו. הוא בלע את הרוק ועיניו טיילו בין בין שפתיי לעיניי.
"נראה אותך" ידיו מצאו את מקומם על מותניי, מצמידות אותי אליו בחזקה. נישקתי אותו בלי לחשוב פעמיים. לשונו התערבבה עם לשוני בקצב אחיד וידי נשלחה אל מכנסיו, מוציאה את הדסקית מהכיס ומנופפת בה כאילו זכיתי באוצר.
"אז מה עכשיו?" לחשתי בהתגרות והרגשתי את גבי נמחץ אל הקיר הקשה.
"תגידי לי את." הוא הרים אותי ורגליי נכרחו מסביבו בתאום מושלם.
"אני רוצה ממך עוד." עניתי כשהפלאפון התחיל לצלצל על השידה, על הצג הופיעה השם אלמוג.