לאהוב גם אם זה כואב- פרק שני
-איפה אתה?-
הגיע יום ראשון, הייתי צריכה לחזור לבית הספר. הוא לא יוצא לי מהראש. המחשבות על עד כמה נחמד הוא היה גם אם אנחנו לא כל כך מכירים הורגת אותי. איפה הוא? למה הוא לא אומר כלום?
ואם הוא שכח אותי? זה הגיוני… למה שהוא באמת יזכור אם הוא לא מכיר אותי בכלל? ממנה נמאס
נכנסתי לכיתה, האנשים הראשונים שראיתי הם עמית, נעמה, יניב ואלה יניב. נו כמובן, היא יושבת מלפני, כשהפלאפון שלה צלצל ראיתי שעל הצג כתוב "דור". היא יצאה מהכיתה ומשום מה הרגליים שלי פשוט התחילו ללכת אחריה.
אני מבינה שזה רע לעקוב אחרי אנשים, ומה שהם מדברים זה עניינם. ואם הוא שכח זה לא יעזור לי אם אני ישמע מה הם אומרים, אבל משום מה היה לי דחף ללכת אחריה.
"למה התקשרת רק עכשיו אחרי שהלכת?" מה המשפט הזה היה אמור להביע? מה קרה? הלב שלי פועם ואני מתרגשת לשמוע מה היא תגיד.
"דור! דיי…. אם מי היית ביום שישי כשהתקשרתי?"
יום שישי…. זה היום שנפגשנו בתחנה המרכזית. יכול להיות שהם מדברים עליי??
"מה אף אחד?! אם מי היית?"
היא ניתקה את השיחה והלכה לכיווני… "מה קרה?" שאלתי.
"כלום דור מעצבן ולא מספר לי אם מי הוא היה?"
"מה זה משנה לך בכלל?"
"זה לא… הוא נפרד ממני…" היא אמרה בקול צרוד והופיו לה דמעות בעיניים. היא הלכה לכיתה ואני נשארתי שם הממומה. מה זאת אומרת הוא נפרד ממנה? אני לא מאמינה, זה בגללי איך אני יראה את הפנים שלי עכשיו?
נכנסתי לשיעור בקט והתיישבתי במקום. חשבתי המון זמן על אם כדאי בכלל לשלוח הודעה, אולי הוא לא רוצה לדבר עכשיו? אולי הוא כועס עלי שבגללי הם נפרדו?
"תגידי אלה כבר הספיקה לספר את הכל לכל העולם?" זאת הייתה הודעה מדור, שמחתי כל כך שהוא כתב אותה אבל גם לא כל כך ידעתי מה לענות.
"לא… מה?" שיקרתי
"שפרדנו" ההודעה הגיעה ממש ממש מהר
"למה?"
"בגלל שלא סיפרתי לה על זה שהייתי איתך בתחנה המרכזית…. והיא חפרה אז נפרדתי ממנה"
"בקיצור זה בגללי…." עברו 20 דקות והוא לא ענה… זה כן בגללי, מה עשיתי למה אמרתי את זה?!
"אתה כועס עליי?"
"דור?!"
"למה אתה מתעלם ממני?! אתה כועס עליי?"
הוא המשיך לא לענות, היו לי דמעות בעיניים. כל היום הייתי עסוקה במחשבות על זה. בשעה האחרונה הפלאפון רטט לי בכיס. קיוויתי שזה הוא אבל זה לא הוא זה היה רק מייל חדש. ואז עוד רטט וזאת הייתה מיה:"מה קרה? למה את לא מדברת?"
"מה זאת אומרת?"
"את שקטה מה קרה?"
"כלום אני עייפה" אני לא יספר לה על דור.
עד הערב הראש שלי היה שקוע במחשבות על דור. הוא באמת כועס עלי עם הוא לא עונה לי.
"תשמעי נטלי…. תפגשי אותי מחר בגלידריה שנפגשנו בה?" סוף סוף הוא שלח הודעה
"למה לא ענית?"
"לא ראיתי את ההודעות… לא אני לא כועס אני מזמן רציתי שזה יקרה. אז את באה?"
"מי עוד בא?"
"אף אחד רק שניינו"
"טוב :)"
הייתה לי תחושת הקלה, שמחתי כל כך, ירדה לי אבן מהלב למרות שעדיין היה לי פחד שהוא שונא אותי.
תגובות (1)
אז שההמשך יבוא מהר! מהמםםם !!
תמשיכי:))