לאהוב מבלי להפסיק פרק 18

" היה לי משעמם אז חתכתי אני יתקשר בבוקר "סימסתי לרוני בשמה, אחרי מיליון ההודעות שרוני שלחה לה איפה היא.
הטלפון צלצל זה היה רון, " להקפיץ אותך?" שאלתי תוך כדי שאני נכנס למושב הנהג,"לא אחי, אני פה עם בחורה תעדכן בבוקר" אמר,"טוב גבר בי" אמרתי וניתקתי.
" הלכתי לישון אצל רוני, אל תדאגי" שלחתי משמה לאימא שלה,ועכשיו אפשר לנסוע בשקט סוף סוף.
חנית מול הבית, פותח את הדלת ומשכיב את עדן על הספה, ענייה נפתחו, "הבאתי אותך אלי, את לא במצב לחזור הביתה" אמרתי עוד לפני שהיא הוציאה מילה מהפה, "אני חייבת להקיא"אמרה במהירות וקמה בריצה לעבר חדר האמבטיה.
תפסתי את שערותיה הפזורות, היא ישבה על ברכיה מול האסלה ומקיאה את נשמתה.
"אני כל כך לא שותה יותר" אמרה נעמדת, מתקרבת לכיור ושוטפת את פיה במברשת החדשה שעמדה.
"אפשר חולצה?"שאלה,"כן,ברור" עניתי והלכתי לחדר, חזרתי עם חולצה והיא סימנה לי לצאת.
עדן נשענה עלי, התקדמתי לעבר האמבטיה, מכניס אותה לתוך המים הקפואים "אלירן" צעקה
אך התעלמתי, משאיר אותה מתחת למים הקפואים, נכנסתי לחדר לקחתי את אחת החולצות שלי וחזרתי אליה, היא כבר הייתה מחוץ לאמבטיה, כשבגדיה צמודים עליה ורטובים.
"תתלבשי" אמרתי לה במבט קר ובקול קר, מניח את החולצה הגדולה שלי ומגבת לבנה וחוזר לחדר.
אחרי רבע שעה היא יצאה, שערה היה בריח שמפו ממכר,עטופה במגבת לבנה, היא כנראה התקלחה והפעם במים חמים.
"הבאתי לך חולצה לא כדי שתסתובבי לידי ככה" ירקתי לעברה באותו קול קר, מביט לעבר הטלוויזיה
"היא התרטבה" אמרה מתיישבת על צד המיטה, "תבחרי לך שם" אמרתי מצביע על הארון מבלי להוריד את העניים ממסך הטלוויזיה.
היא תפסה באחת החולצות שלי ויצאה מהחדר,אחרי דקות אחדות היא חזרה, החולצה הייתה כל כך קצרה וזה כל כך חרמן אותי. תשתלט על עצמך.
היא נכנסה מתחת לשמיכה, שערה הרטוב נגע בידי, "אפשר חיבוק?"שאלה, "לא" עניתי שוב באותו קול, שוב מבלי להסתכל עליה.
" אני הייתי שיכורה אלירן! "אמרה בכעס, "אז פעם הבאה תהיה שיכורה ותזדייני עם מישהו " אמרתי
מסתכל עליה, עיניה נצצו היא נפגעה.
" תיקח אותי הביתה, עכשיו!"צעקה בקול, "לא רוצה, לכי תשני בחדר אחר " אמרתי, רציתי להירגע רציתי לחבק אותה, לא יכולתי נגעלתי,נגעלתי מהמחשבה שזאת היא שמתנהגת ככה כמו זונה.
" אל תשפוט אותי על משהו שעשיתי כשלא הייתי בהכרה מלאה שזאת אני!" אמרה בכעס.
הזזתי את עייני מפניה,אחרת אני אפול בקסמים שלה.
" וחוץ מזה,אתה לא רצית אותי להזכירך! "אמרה, "ואחר כך רציתי,ואת כבר לא" אמרתי בקול חלוש.
"אני רוצה לישון,תלכי".
היא העיפה את השמיכה ממנה, ובעצבנות טרקה את דלת החדר, והלכה לחדר השני או לסלון.
תחושת ההחמצה כואבת,לדעת שמישהו היה כל כך קרוב להיות שלך,להיות קרוב אליך ופספסת את זה, זה כואב,יותר כואב מכישלון, כי לא ניסית ולא הצלחת, פשוט ויתרת, נתת לו ללכת מבלי להילחם.
זאת עדן,הפספוס זאת היא.

-מנקודת המבט של שובל-
שלושה חודשים עברו מאותו היום, שהוא עמד מולי ואיים ללכת, הוא הלך.
לפני שלושה חודשיים בדיוק, סגרתי את התקופה הזאת שנקראת אצלי 'טהר ושובל' הוא כל כך פגע בי שאין לזה פשוט מחילה.
הטלפון לא הפסיק לצלצל בחודשיים הראשונים,הודעות,שיחות וזהו כבר חודש לא שמעתי ממנו
לא קיבלתי שיחות או הודעות וטוב שכך, אני צריכה להתנתק ממנו.
השעה הייתה 10 בבוקר, זה היה יום חורפי בחוץ היה נראה כאילו עוד חושך, הטלפון צלצל זאת הייתה מיקה חברה שלי, שהכרתי פה באמריקה.
" 10 דקות אני שם מיקה " אמרתי, " בדיוק הגעתי אני תופסת לנו מקום " אמרה.
ניתקתי את השיחה, והתיישבתי במכונית, נוהגת בזהירות עם הגשם הסוער.
הגעתי לאמריקה לפני חודשיים, אני צריכה לפתוח דף חדש, יותר נכון ניסיתי אבל הבנתי שאין כמו בישראל, אני נפגשת עכשיו אם מיקה לארוחת בוקר אחרונה שלי פה באמריקה.
" הי יפה " אמרתי מחבקת אותה, " אפשר סוף סוף להזמין אני גוועת! "אמרה וצחקקתי, "כן"
מיקה ישראלית לשעבר, היא עברה לכאן לאחר שהכירה בחור שהיה בנסיעת עסקים וגר כאן.
" הקטנצ'יק רעב או את?" שאלה, " אני מעדיפה שזאת תהיה בת " אמרתי מלטפת את בטני שטפחה לה קצת.
הזמנו כל אחת ארוחת בוקר, והתחלנו לאכול.
" ואי סליחה" שמעתי קול לא מוכר כשמיץ התפוזים שלה נפל עלי, היא דיברה עברית.
" זה בסדר " מלמלתי, מנסה להתנקות אך ללא הצלחה.
" נו מאמי בואי כבר" שמעתי קול שזעזע אותי, סובבתי במהירות את פני לעברו, הוא עמד שם חתיך מתמיד,זיפים היו לאורך פניו, עיניו הירוקות היו גדולות ויפות, גופו היה חטוב בדיוק כמו שזכרתי אפילו טוב יותר.