לאהוב מבלי להפסיק פרק 22

"שובל" שמעת קול שקט, ושנייה אחרי הרגשתי איך גוף קופץ עלי, "אי" צעקתי מכאבים, וראיתי את אלירן שוכב לצידי, "התגעגעתי אליך" אמר מחבק אותי ומנשק לפניי, "גם אני, ראיתי ששמרת לי על הבית" אמרתי וחיוך התנוסס על פנינו, "מה השעה בכלל מפגר?" שאלתי מביטה לעבר מסך הטלפון שהראה שהשעה שמונה בבוקר, "מה זה?" שאל מזיז את השמיכה הדקה והתגלה לפניו בטן עגלגלה וקטנה, "ממי?" שאל המום ובהלם, "בואו לאכול אלירן" אמרתי תופסת בידיו.
"יפה שלי" אמרתי מחבקת את עדן, "מהממת!"קפצה עלי בחיבוק דוב ענקי, "את בהריון?"שאלה,
"לא היא בלעה אבטיח" אמר אלירן וגלגל את עיניו, "חח מצחיק" אמרה גם עדן בגלגול עיניים.
"בואו נשב לאכול נדבר אחרי זה" אמרתי מנסה להעביר נושא.
עליתי במהירות לחדר כדי לנסות כמה שפחות לדבר איתם,לספר את האמת.
ניסיתי שוב לחייג למספר של טהר אך זה היה לשווא שוב המענה הקולי ענה לי.

"אני מחכה" אמר אלירן כשהערב ירד וישבתי מול הטלוויזיה, התחמקתי ממנו ומעדן במשך כל היום.
ועדן חזרה הביתה כבר, אלירן הביט בי במבט מלא ועמוק,שמחכה לתשובה.
"אלירן.." אמרתי, "איך עם עדן?"שאלתי שוב מתחמקת, "תעני לי,אני יודע למה את מתחמקת" אמר
"למה?" שאלתי מביטה לעבר עיניו שהיו שקועות בתוך עיניי.
-מנקודת המבט של טהר-
הפלאפון לא הפסיק לצלצל, ההודעות לא פסקו 35 שיחות שלא נענו, ו15 הודעות לקריאה. הופיע על הצג מספרה של שובל שסיננתי וההודעות שסיננתי גם אותם. המחשבה שמישהו אחר נגע בך הכניסה בי חום ואגרסיות, רציתי להרוג מישהו,רציתי להרוג את אור. הוא היה אמור להיות החבר הכי טוב שלי,איך הוא נגע בה? איך הוא הסכים לזה.
"היום זה קורה" אמרתי לצד השני של קו הטלפון, "אני סומך עליך, חיכינו לזה במשך חודשים" אמר והשיחה נותקה. פשטתי את הבגדים המשוחררים ולבשתי על גופי ג'ינס כהה חולצה שחורה כהה ונעלים כהות, סכינים מוחבאים מתחת לגרביים ומודבקים על הבטן,והאקדח במכנס מאחור.
טסתי במהירות על הכביש הלח, רוח קרירה עטפה את גופי ואור ושובל עלו במחשבותיי ודמיינתי איך הם שכבו,איך הם בגדו בי שניהם.
"רון מזרחי" אמרתי בחיוך מחבק אותו, "טהר אותך לא פגשתי הרבה זמן" אמר בחיוך, "ממתי אתה כאן באמריקה?" שאל מסוקרן, "חודשיים,באתי עם החברה לטייל" אמרתי בחיוך והתקרבתי לעברו.
"וואלה,התגעגעתי יא גבר" אמר ועל גופו חליפה אלגנטית, "משהו לשתות?"שאל מתקדם לעבר הבר משקאות הקטן שהיה מונח לצד חדרו.
"תן לי ויסקי" אמרתי מתיישב אחד מהכיסאות השחורות. החדר היה מרוהט ומסודר היטב, הווילונות היו לבנות וארוכות,השולחן היה חום וארוך,ועשרות כיסאות שחורים היו סביבו,בצד החדר היה בר המשקאות, ולוח ענק היה על הקיר ממולו. "אז מה איך העסקים?"שאלתי לוגם מכוס הוויסקי החריפה שלי. "אתה יודע בדיוק כמו עסקים, ירידות ועליות" אמר וגם הוא לגם מהוויסקי שלו, והתיישב על כיסא המנהל בראש השולחן החום והארוך, "מה איך האישה?"שאלתי מחייך לעברו ומסתובב בחדר, "בסדר,מה איתך?"שאל, "בסדר" עניתי ושתיקה מעיקה שררה בחדר, "דוגרי טהר,מה אתה מחפש פה" שאל וקם עומד מולי אך לא ממש קרוב,לגמתי את השלוק האחרון מהוויסקי והבטתי לעברו בחיוך יפה, "לא השתנת אה מזרחי,אותו אחד שלא סומך על אפחד" אמרתי באותו החיוך, "יפה שאתה מכיר אותי,אז בוא ותספר לי מה אתה מחפש" אמר והניח את הכוס על השולחן ונשען עליו,
"האמת?"שאלתי, "רק את האמת" ענה בחיוך מסופק, "באתי למסור לך דש" אמרתי בחיוך ובמהירות שלפתי את האקדח, "יש לך דש מיוסי יא מניאק" אמרתי ויריתי לעברו שלושה כדורים בלבו שגרמו לו להתמוטט ישר על הרצפה,חייכתי לעברו, חייגתי במהירות למספר המוכר 'טופל' אמרתי וניתקתי.
ואחרי דקות אחדות מצאתי את עצמי כמה שיותר רחוק מכאן.