shanigott
המשך יבוא

לאוהב למרות שזה בלתי אפשרי 5

shanigott 01/11/2015 728 צפיות אין תגובות
המשך יבוא

לקראת הערב, אמא ביקשה שאני יזרוק את שקית הזבל לאשפה בחוץ, נעלתי נעלים ולבשתי סווטצרט ויצאתי מהבית, הלכתי כמה שניות פתחתי את הפח אשפה וזרקתי לתוכו את השקית. באתי להסתובב חזרה הביתה ששמעתי קולות, צעקות יותר נכון מהצד השני של הרחוב, הצעקות המשיכו.
"חתיכת לא יוצלח , מטומטם . אתה ממש דפוק איך יכולת להתפטר ככה , אנחנו זקוקים לכל כסף, שכחת ?"
"תעזבי אותי אישה, זה שאת מוצלחת עובדת לא אומרת שכולם כאלה, פיטרו אותי מה אני יעשה".
"אני יודעת שלא פיטרו אותך סתם בטח התעצלת כמו תמיד עצלן מטופש".
"חתיכת זבל את כפוית טובה שנים אני מביא כסף ובזכות זה יש לנו מה לאכול, אתה חתיכת ילד אתה תחפף לחדר שלך לישון עוף".
"תעזוב אותו עצלן שמן , ישן כל יום כל הלילה, אתה יוצא "לעבודה" שלך וחוזר מובטל. תעשה לי טובה ולדניאל ותעוף מהבית אתה".

אני נחרדתי מי ככה צעוק ומדבר, אני יודעת שיש אנשים שרבים וכאילו גם אמא שלי ואבא שלי לפעמים רבים בטלפונים ,או שאמא שלי דואגת לו או מבקשת שיחזור כמה שיותר מהנסיעות שלו, אבל לעולם לא שמעתי אותם מגיעים לרמה כזאת.
עברתי את הכביש הקולות והרעשים הגיעו מהבית מולי , מהדלת הבית פתאום יצא מישהו לבוש ג'קט שחור ,אוי לו אולי זה אחד מהאנשים שצועקים לא ידעתי איפה להתחבא לא היה לי ממש , חשבתי לרוץ חזרה אבל זה היה מאוחר הוא הרים את ראשו וקלט אותי, מרוב פחד לא הצלחתי לזוז למה אני לא מצליחה לזוז, נו קדימה רגלים מפגרות תזוזו מריצפה, רוצו , הוא התקרב אלי עוד אוי ואבוי , הצלחתי סוף סוף לזוז, הוא תפס אותי , הוא שם את ידו על כתפיי ותפס.
אני :"די תעזוב אותי בבקשה, יש לי סכין בכיס אני לא אל תעזוב".
דניאל:" ליליאן , תרגעי זה אני , דניאל . מה קורה לך .."
הוא שיחרר אותי, ופתאום הסתכלתי יותר בברור , וזה היה דניאל , הצלחתי להסדיר את נשימותי.
אני:" אמ דניאל ? אני .. זרקתי זבל אני שמעתי צעקות ".
הוא חייך חצי חיוך מר כזה ואמר : "אז כנראה שמעת את זה מהבית שלי, כל לילה אותו הצגה".
מה הורים של דניאל ? אבל אמא שלו היא המורה החדשה, איך היא יכולה להיות אותה בחורה ששמעתי כרגע צועקת.

אני : "הורים שלך, הם האלה הם צעקו אני כאילו.. אבל אמא שלך היא נחמדה כאילו היא מלמדת אותנו והכל .."
דניאל : "לא הכל הוא כפי שנראה מבחוץ לילי ".
אני:"אני לא , כאילו אוקי אני מצטערת"
דניאל: "אוקי אם תסלחי לי אני ילך לחפש איזה ספסל לישון כי לבית שלי אני לא חוזר."
אני : "ספסל? בחושך הזה , תחזור הביתה".
דניאל:" את כרגע שמעת את הצעקות האלו מהבית שלי את באמת חושבת שאני יחזור לשם?ממש לא , לא עכשיו".

באמת לא אמנתי ,שזה מה שקורה בין הורים שלו של דניאל, אני לא זכרתי בילדותי שהם היו שכנים שלי שהיה בניהם בעיות שהם צעקו ככה , כאילו הייתי יחסית צעירה שדניאל והוריו היו שכנים פה. הרגשתי פתאום חמלה , ורחמים כלפי דניאל, לא יודעת למה ומאיפה זה בא לי.

אני : " דניאל , חכה רגע"
הוא הסתובב ושאל :"כן מה ?"
אני :"תרצה לבוא לישון אצלי, יש לי ספא שהיא יותר נוחה מהספסל, ?"
דניאל:" באמת אני לא זקוק לשום רחמים ,כי אני די קלטתי ממך שאת לא מחבבת אותי."
אני :" לא זה לא רחמים, באמת ,"
דניאל חשב כמה שניות… הוא בא לעבור כביש והסתובב : "אוקי אז ספא אצלך , את באה?"
הלכתי אחריו , נכנסתי הביתה ..

.
.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך