לאן שהגורל יחליט פרק 2

שמעתי מישהו חכם פעם אומר"שיש רק שלוש אהבות בחיים.
אהבה ממבט ראשון-אהבה שאיך שאתה רואה מישהו אתה יודע שזה זה, אתה מרגיש את בגוף, כאילו הגוף מסמן לך את זה.
אהבה ממבט שני-אהבה שגדלים אליה, שאתה מרגיש שאתה רוצה להתאהב בבחורה הזאת, זאת אומרת שאין עוד אהבה, אתה צריך להגיע אליה.
אהבה ממבט שלי-אהבה שמתחילה מהיסוד שלה.
הלב שלך לאט לאט מתחיל להרגיש אהבה.
אבל איזה אהבה זאת אם אתה מייצר אותה?.
אני מאמין רק באהבה אחת אהבה ממבט ראשון.
את כל הדברים האלה שאני מספר לכם הבנתי במהלך הדרך שלי.

-דניאל-
"לא חושב, שיש שיעור יותר משמעם ממדעים" אמר אלי בקול עייף.
"מה לא שמעתי" עשיתי את עצמי,"פשוט מהעייפות של השיעור" אמרתי בציניות.
חייך אלי ואמר"זוכר שאמרתי לך, שיש לי בעיות שינה?|
"נו?" שאלתי במרירות.
"אז הם עברו לי" השיב בצחקוק.
צחקתי ואמרתי"לא רע, לא רע" הדגשתי כל מילה.
"ולך גם נפתרו בעיות השינה?" שאל בחיוך סקרן.
"במדעים אני תמיד יירדם" אמרתי בציניות.
"לא זה, יגנוב" אמר בחיוך.
"אז…" שאלתי בהתעניינות.
"בסרט" ענה בנעימה.
"אה" צחקקתי,"הצליחה דווקא התוכנית שלך" לחשתי בפרגון.
"תוכנית שלי, לא תצליח" אמר בקול משוויץ.
"בסדר" אמרתי בקול מזלזל.
"למה ככה?" שאל בחיוך, ובטון כאילו נעלב.
"צוחקים" עניתי בחיוך.
"אה רק דיברנו" אמר אלי והביט שמאלה.
"מה?" שאלתי בפרצוף מבולבל, בזמן שאני מנסה להבין מה אלי מחפש.
"תסתכל" השיבף והחזיק בגופי, וסימן אם הראש לכיוון ספיר.
חייכתי ואמרתי בקול כמעט לוחש"אז תגיד ספיר, מה אתה."
"בסדר" הביט בי, ואמר בקול מותקף.
"ספיר ראתה אותי מתקרב, התקרבתי אליה, נשקתי לה נישקה עדינה לשפתיה, ושאלתי בחיוך"מה שלומך?"
"בסדר" ענתה בחיוך עדין.
ניגש אליה, אלי ושאל בחיוך"מה קורה ספיר?"
"סבבה" אמרה אם חיוך קטן.
נשמע צלצול.
"טוב, אני חייבת לעוף" אמרה בלחץ.
נשקה לשפתי, ומיהרה לכיתה.
"אתה יודע מה אני לא מבין? שאל בקול מסקרן, והניח את ידו על כתפי.
"מה?" שאלתי בחוסר התעניינות, וסובבתי את ראשי אליו.
"איך היא אוהבת "מכוער" כמוך?" הקניט בהתלהבות.
חייכתי חיוך מזויף ואמרתי"יאללה בוא לכיתה" וטפחתי על גבו.
נכנסו לכיתה.בפרצוף מבואס(מהלימודים).

-נוי-
"נו ניסית לעשות "צעד" לרועי היום?" שאלה לין בסקרנות.
בזמן שאני מתאפרת אמרתי"תני לזמן את שלו" אמרתי בקול מסקרן.
מה זאת…?" שאלה בהתעניינות.
נשמעו דפיקות על הדלת.
"כן" קראתי בקול צועק.והפסקתי להתאפר.
"אמא שלך אמרה לי למסור לך, שהשף סיים להכין את ארוחת הצהרים, ושתרדי לאכול" אמר בחיוך.
"רון מה סיכמנו?" שאלתי בקול מזלזל.
"מה?" שאל בלחץ.
"שאני לא צריכה לבוא לאוכל, אלא שהואכל בא אלי, אתה מבין את זה נכון?" אמרתי בקול מזלזל, רשעי, ומעצבן.
"אבל אמא שלך ביקשה…" התאמץ בנחמדות.
"טוב רון" הרמתי את קולי,"אתה עוד פה?" שאלתי בזלזול, וסימני לו עם ידי לצאת החוצה.
"ואי, איזה חופר המשרת שלך" אמרה בזלזול.
"את מבינה עם מה אני צריכה להתמודד" אמרתי בקול מיואש.
"מסכנה" אמרה בהתנשאות.
המשכתי להתאפר ושאלתי"טוב נו קיצר מה רצית להגיד?"
חשבה לין כמה שניות ואמרה"אה כן, נזכרתי, מה זאת אומרת לתת לזמן את שלו?" שאלה בהתעניינות.
"שלא צריך למהר, הוא ב'מילא יהיה שלי" אמרתי בביטחון.
פעם נוספת נשמעו נקישות על הדלת.
נכנס רון לחדר פעם נוספת"הנה הארוחה שלך" והניח אותה על השולחן, בפרצוף חושש.
הרמתי את המכסה ושאלתי ברשעות"מה זה?"
"האוכל שלך" שמר על איפוק, והתאמץ להיות נחמד.
"כן, אבל למה הסלט לא מופרד לפי צבעים? שאלתי בקול מזלזל, מתנשא.והזזתי את שערי.
"אני ידאג לזה" אמר ולקח את הארוחה המונחת על המגש למטה.
הוא יצא מחדרי וטרק את הדלת בעדינות.
"את חייבת לנסות את פעם, את לא יודע איזה כיף זה" צחקקתי ברשעות.

-ספיר-
"מה כל כך מצחיק?" שאל דניאל במרירות.
"אולי זה" צחקתי.לא יכולתי להפסיק לצחוק,"אולי זה" המשכתי לצחוק," שהאישה הזאת שפכה עליך הרגע כוס בירה" צחקתי, מרוב צחוק התחילו לי כאבים בבטן.
"אני שמח שאת נהנת" אמר בהתנשאות.
הבטתי לשערו וחזרתי לצחוק, תוך כדי אני אומרת"אתה חייב מקלחת."
"בלי כוונה נכנסתי בא, ולא נגיד חזק, בשביל זה לשפוך כוס בירה על הראש, ועוד כוס בירה קרה?" שאלתי בחיוך אדיש.
"משוגעת" צחחקתי, ומשכתי בכתפו.
הביט דניאל אחורה במהירות ושאל בלחץ"את מרגישה שעוקבים אחרינו?"
"אולי הבחורה חזרה לשפוך עליך בירה" המשכתי לצחוק, והחזקתי בכתפו.
"אני רציני" אמר והמשיך להביט לאחור.
הבטתי גם ואמרתי"אולי אתה מדמיין" הוספתי חיוך.
"אולי אני באמת רק מדמיין" אמר בהאנחה, ונרגע מעט.
הסתובבנו, והתחלנו ללכת לכיוון הבית.
מישהו יצא מאחורי קיר בטון, עם סוודר וכובע שמסתיר את פרצופו, הביט בנו מספר רגעים והסתובב.