לאן שהגורל יחליט פרק 5

אני חושב שפחד מורכב משלושה דרכים.
נסה דבר שלא עשית שלוש פעמים. בפעם הראשונה, כדי להתגבר על הפחד מלעשות אותו, פעם שנייה כדי ללמוד איך לעשות אותו ופעם שלישית כדי להבין אם אתה אוהב אותו או לא.
אני קורא לזה סכנה.
לא יכולתי שלא לחשוב על השיחה המפחידה, כל הלילה לא נרדמתי השיחה הייתה נשמעת לי בראש כמו הד שחוזר, זה הדהד לי בראש כמו שיר מתנגן.
התלבשתי והלכתי ללימודים.

-נוי-
"הכל כבר מוכן למסיבה מחר?" שאלה לין בהתעניינות.
"כן, הולכת להיות מסיבה לפנים, שאת "מתה" אמרתי בהתלבהות, והשלכתי את ידי לאוויר.
חייכה ושאלה"מתי המסיבה המחר?"
"ב 21:00 באים החנונים" אמרתי בחיוך מזלזל,"אבל המסיבה מתחילה בעשר כזה" סיימתי בחיוך.
"אז דניאל, יבוא בטח ב 21:00" אמרה בקול מתגרה.
"מצחיק" חייכתי חיוך מזויף.
"ומה יקרה מחר במסיבה?" שאלה בחיוך סקרן, ונופפה אם האצבע לכיווני(נוי).
"בוא נגיד" הזזתי את ראשי, ימינה ושמאלה," שספיר לא תהיה ברשימת המוזמנים"חייכתי חיוך ממזרי, וליטפתי את שערי.
"ו…?" שאלה בפרצוף מבולבל, ופרשה את ידיה לצדדים.
"אמרתי לה דניאל אמר שהוא בא, ובגלל זה גם היא הסכימה" חייכתי,"אבל אמרתי לו שהבנים מגיעים ב 22:00 והבנות ב 22:30, ולה אמרתי את אותו הדבר, הם בחיים לא יעלו על זה" נופפתי בשערי, כדי לשהוויץ, וחייכתי חיוך ערמומי.
"כן, אבל הם עדיין יהיו במסיבה, אז מה עשית בזה?" שאלה בקול מכשיל.
"כן" חייכתי,"אבל שהיא תגיע השומר לא יכניס אותה, כי היא לא ברשימת המוזמנים" הדגשתי מוזמנים, בחיוך ערמומי, וליטפתי את שערי.
"אבל שהוא יראה שהיא לא מגיעה הוא יתקשר אליה, וגם היא תעשה את אותו דבר" אמרה בקול לחוץ.
חיפשה טעויות.
"אל תדאגי לזה" אמרתי בקול מסקרן, ועצמתי את עיני.
"למה?" שאלה בהתעניינות.
"כי הטלפון לא יהיה עליו" חייכתי חיוך ערמומי, וקרצתי.
"מה זאת אומרת?" שאלה בסקרנות.
"סמכי עלי" אמרתי בפשטות וחייכתי.
"ושהיא תשאל אותך, למה לא הכנסת אותה לרשימת המוזמנים, מה תגידי" שאלה בקול דואג.
"אני ישחק את עצמי שאני לא יודעת על מה היא מדברת, ושאני מתעצבנת שזה קרה" חייכתי חיוך ערמומי.והוספתי"אני טובה בזה" ופיזרתי את שערי, כסימן להשוויץ.

-דניאל-
"אתה בטוח שזה מה ששמעת?" שאל בקול מודאג ו'נצמד לקיר.
"בטוח" לחשתי, ושיחקתי אם אצבועתי באף.
"אבל מי זה" שלא בלחץ, וליטף את שערו מלחץ,"מי זה יכול להיות?" החזיק בנטר, והסתובב סביב עצמו.
"אבל מה "לעזעזעל" הוא רוצה ממני?" שאלתי בלחץ, והצבעתי על עצמי.
נעצר אלי במקומו ושאל" יש אולי מישהו שרבת איתו בזמן האחרון" שיחק אם רגלו.
"לא בשנה האחרונה" התחלתי להראות לחוץ.הוספתי"אבל איך נדע מי זה שעוקב אחרי?"סובבתי את ידי בזמן ששאלתי, והנחתי אותה על המצח.
חייך ואמר"אולי יש דרך לתפוס אותו" נופף לכיווני אם האצבע.
"איך?" שאלתי בקול סקרן, ופרשתי את ידיי לצדדים.
הרגשתי תקווה.
"יש את המסיבה הפלצנית הזאת מחר, של נוי נכון?" הרים את ראשו.
"אוקי, ו…?" רמזתי להמשיך.
"תוכנית הכי פשוטה, והכי קלה" הדגיש בחיוך.
"דבר" העלתי חיוך קטן.
התחיל להסביר"אנחנו יודעים שהבנאדם הזה עוקב אחריך נכון?" שאל בחיוך.
"נכון" השבתי.
המשיך להסביר"וספיר יודעת על זה נכון?" שאל בחיוך.
הנהנתי אם ראשי, והסתכלתי עליו במבט מאשים.
"אתה יודע אני לא אשם שלא סיפרת לה, היא באה אלי, התחילה לשאול ואז…" אמר בלחץ.
"דבר" אמרתי בעצבים.
"אה כן, אנחנו צריכים את ספיר בשביל זה אבל" אמר בקול חושש.
"אוקי" הסכמתי.
איזה ברירה יש לי.
"אנחנו נלך לבית שלך, אחרי המסיבה" הדגיש,"סביר להניח שהוא יעקוב אחריך, יש לי את המשקפת המכוערת הזאת שקיבלתי ליומולדת חמש עשרה" אמר בזלזול.
"אני הבאתי לך את המשקפת הזאת" אמרתי בקול נעלב.
"דווקא אני אוהב את המשקפת הזאת" אמר באילתור.
לא רצה להעליב.
"נו תמשיך" אמרתי בשאננות.
"נלך לבית שלך, נדבר נצחק לר משנה מה, עיקר שלא נראה פחד, ספיר תהיה אם זקט, שגם בה לא יהיה אפשר להבחין, אולי הבחור הזה מכיר גם אותה אי אפשר לדעת, היא תעמוד רחוק מאיתנו ותראה במי היא מבחינה, אם היא לא תבחין באף אחד, יש לה את המשקפת ה"יפה" הזאת" הדגיש כדי לא להעליב,"רואים בה טוב, אי אפשר לפספס בה כלום, פעם אחת הסתכלתי בה משעמום, רואים טוב" חייך חיוך קטן.
סיים בקול מרוצה.
"הרבה דברים יכולים להשתבש פה, זה בסך הכל תצפית אם משקפת, וזה יכול להיות כל אחד אתה יודע, חוץ מזה יכולים לקלוט אותה אם היא משקפת" אמרתי בייאוש.
התקווה נעלמה.
"לא הבנת נכון" חייך,"יש בצד השני, איפה שהבנאדם ישב על הספסל, מלא שיחים וענפים, היא תתחבא שם, מי יבחין בה?" שאלתי שאלה רטורית.
התקווה חזרה.
"צריך גם לדבר עם ספיר" רמזתי שלא יהיה קל.
"אז נדבר" הדגיש בקול שהתוכנית תצליח.
"ומה אם זה לא יצליח?" שאלתי בקול לחוץ.
התאפקתי שלא לסכות מפחד וייאוש.
"לפחות ננסה" אמר בטון גבוה.
שתקתי מספר שניות.
העליתי חיוך קטן על הפנים ואמרתי"יאללה ננסה."
חייך אלי בחזרה.
"ננסה" זמזמתי שוב לעצמי.