לאן שהגורל יחליט פרק 6

יש משהו חשוב שהבנתי על מטרה אולי אני לא יכול לשנות את הכיוון של הרוח, אבל אני יכול להתאים את המפרסים שלי כך שאני תמיד אגיע ליעד.
-דניאל-
"סוף סוף, הגיע המסיבה אה?" הסתכל עלי וחייך.
"הרגשתי כאילו כל דקה, עוברת כמו שעה" נשמעתי לחוץ, ושמתי את הידים בכיסים.
"עיקר שהגיע הרגע" חייך,"אתה מוכן?" שאל כדי לוודא.
"מוכן" השבתי בחיוך לחוץ.
"ספיר יודעת, מה צריך לעשות על הפיצול והכל?" שאל בקול דואג.
"היא יודעת דיברתי איתה אתמול" השבתי בחיוך.
אלי היה נשמע כמו איזה מפקד.
"רגע" אמר בקול לחוץ,"למה היא לא פה?" שאל בלחץ והסתכל לצדדים.
"תירגע" לחשתי בקול מרגיע,"הבנות מגיעות ב 22:30" גיחכתי.
נרגע מעט ושאל בסקרנות"נו ואיך היה השיחה איתה?"
-פלשבק-
הקשתי על הדלת של ספיר.
פתחה את הדלת ספיר, ואיך שראתה אותי, נהמה בקול"תעוף מפה."
ניסתה לסגור את הדלת, הלכתי את רגלי במהירות אל פתח הדלת שלא תיסגר, והנחתי את ידי על הדלת כדי לאחוז בה, ולחשתי"אני צריך את העזרה שלך במשהו."
"לך תבקש מאלי" רמזה בעצבים, וניסתה לסגור את הדלת.
"אני צריך את העזרה שלך" הדגשתי את המילה שלך בלחץ, וניסית למנוע מהדלת להיסגר.
לא רציתי לפתוח את הדלת חזק, כדי שספיר לא תיפגע.
"לא, תודה" צעקה בעצבים והצליחה לטרוק את הדלת בחוזקה.
התקרבתי לדלת ולחשתי:אני יודע שאת ליד הדלת, אני באמת צריך את העזרה שלך" לחשתי ברוגע,"זה קשור לבנאדם שעוקב אחרי" המשכתי ללחוש, והנחתי את ידי על הדלת.
חיכיתי מספר שניות והדלת נפתחה באיטיות.
הביטה בי ספיר, במבט שרומז להתחיל לדבר.
התחלתי להסביר"לי ולאלי חש תוכנית" לחשתי, אנחנו צריכים את העזרה שלך" לחשתי בחיוך לחוץ והצבעתי עליה(על ספיר).
"מה אתם צריכים ממני?" שאלה ישירות,"ולמה יש לך משקפת ביד?" שאלה בהתעניינות, והצביעה על המשקפת.
"חלק מהתוכנית" הרמתי את הטון, ונופפתי אם המשקפת.
"שהיא…?" רמזה להמשיך, שהיא אוחזת בדלת.
המשכתי להסביר"יש את המסיבה של נוי היום, כל אחד מאיתנו מגיע בשעה אחרת, מה שיוצא לנו טוב" הצבעתי על עצמי,"מעבר לבית שלי, בצד השני של השדרה, מעבר לכביש, יש כמות גדולה של שיחים, אני ואלי בדקנו את זה, ויש שם מקום תצפית טוב, מבלי שאף אחד יראה אותך"הצבעתי על המשקפת כרמז" כולנו נתפצל בשדרה, את תצאי יותר מוקדם, תגיעי לשם תסתכלי אם את רואה מישהו חשוד, ואנחנו נגיע יותר מאוחר, זאת משקפת ממש טוב" היה חשוב לי לציין,"רואים בה למרחקים" שיבחתי.הוספתי "אז את מסכימה?" שאלתי וחששתי מהתשובה.
"מסכימה" מלמלה, וחטפה את המשקפת מידי.
חייכתי כל דרכי הביתה, וזמזמתי"אני תותח."
-סוף פלשבק-
"לא קל בוא נגיד ככה" צייצתי בציניות.
צחק ונהם"עיקר שכולם יודעים מה הם צריכים לעשות."הוסיף"טוב בוא ניכנס" הפנה את ראשו קדימה.
באתי להתקדם הוא שם את ידו על הבטן שלי.
"מה?" שאלתי, והסתכלתי על ידו, שלא מאפשרת לי לעבור.
"אתה חושב שעכשיו הוא רואה אותנו?" שאל בקול חושש.
הבטתי מסביב וגמגמתי"יכול להיות."
"טוב בוא ניכנס" לחש והביט לצדדים.
"אהלן" חייכתי,"אנחנו למסיבה של נוי."
"כן" חייך השומר."רק מה השם?" שאל והסתכל על רשימת המוזמנים.
"אלי ודניאל" הרמתי את הטון בחיוך.
הפך פרצופו למופתע ואמר"אוקי רק את הטלפונים שלכם, בבקשה" היה נראה לחוץ.
"מה, למה?" שאלתי בפרצוף מופתע.
"אל תדאגו עוד שעה, תקבלו את הטלפונים שלכם" חייך חיוך לחוץ.
"אז למה אתה צריך אותם?" שאלתי בקול מתנשא.
"נוי אמרה לי להגיד לכם שזאת הפתעה" אילתר וחייך חיוך מסקרן.
הסתכלנו אחד לשני.
אלי אמר"איזה שטויות" נאנח, והוציא את הטלפון מכיסו, והניח על השולחן שלידו עמד השומר.
"קח מה אני יגיד לך" נפנפתי בידי, והוצאתי את הטלפון.
נכנסנו לתוך הבית(גם מסיבה).
נשמע רעש חזק של מוזיקה, מלצרים היו בכל מקום, שתייה מכל הסוגים שאפשר, קהל גדול של אנשים, חלק קופצים לבריכה.
"סדום ועמורה" צעק אלי שכולם ישמעו.
"אשכרה" אישרתי בצעקה.
-נוי-
"שימי יותר קרח" אמרתי בחוצפנות.
אני ולין הלכנו לפינה יותר שקטה שנוכל לשמוע אחד את השני.
"את נראית לחוצה" אמרה לין בקול כמעט צועק.
"תזכירי לי מה זה אומר" נהמתי בציניות.
חייכה לין ושאלה בסקרנות"יש לך תוכנית?"
"תמיד" השבתי בחיוך.
נשמע צלצול טלפון.
השיחה התנהלה כך:
נוי:כן דורון?(השומר).
השומר לחשתי ללין,והנחתי את ידי על הטלפון כדי שקולי לא ישמע.
דורון:הם נכנסו ולקחתי את הטלפונים שלהם, כמו שביקשת.
נוי:מצוין דורון אתה תקבל את הבונוס שלך.
שמחתי וחייכתי.
דורון:תודה.
השיחה נותקה.
"הם כאן" לחשתי בחיוך ממזרי.
חייכה לין.
"תמצאי דרך לקחת את אלי מדניאל" אמרתי בקול פוקד.
עצמה לין את עיניה נאנחה ולחשה"טוב."
"למה תמיד אני" זמזמה לעצמה.

"היי חתיך" חייכתי, ונשקתי לו לצד הלחי.הוספתי"גם לך לא חסר" אמרתי בקול מפרגן ונשקתי ללחיו(של אלי).
"לעשות לכם סיור?" שאלתי בנחמדות, והצבעתי לעבר הבית.
"סבבה" השיב דניאל בחיוך.
"מגניב" השיב אלי בחיוך, ולגם שלוק מכוס הקולה.
"לא צריך" חייכה לין,"תיקחי את דניאל, ואני את אלי, זה בית גדול, עדיף להתפצל."
"לא אכפת לכם נכון?" שאלתי כאילו אכפת לי.
"לא אין לי בעיה" אמר אלי וטפח על כתפו של דניאל.הוסיף" תהנו."
הלכנו לפתח הדלת.
"בית לפנים יש לך" אמר דניאל בקול מתלהב, והביט סביב.
"אם אתה אומר…" חייכתי.
הסתובבנו בחדרי הבית, חלק מהחדרים הצגתי"זה חדר קולנוע, זה חדר הבאולינג, זה ה'גקוזי, וזה החדר שלי" סיימתי בחיוך.
"פששש" התלהב דניאל,"כמה חדרים יש פה?" שאל בסקרנות.
"הפסקתי לספור בארבעים" השווצתי בחיוך.
"יפה לך" פרגן.
הסתכל על השעון בידו ואמר"טוב בית יפה, תודה על הסיור, בטח ספיר יגיע, אני ירד למטה.
"יש פה עוד כמה חדרים" מיהרתי להגיד.
"בהזמנות אחרת" חייך.
"אתה ממהר?" שאלתי.
"לא" השיב בחיוך.
"אז…?" שאלתי ברמז להמשיך.
"ראיתי את הבית מבפנים, עכשיו מבחוץ" אמר בציניותץ
אמר והתחיל להתרחק.
נותרתי בלי מילים.

-ספיר-
"אהלן אני למסיבה של ספיר" אמרתי בחיוך נחמד.
"ספיר אמרת?" שאל בחשדנות.
"כן, ספיר" עניתי בחיוך.הוספתי"יש בעיה."
-פלשבק של השומר-
"לא משנה מה, אסור שהילדה בשם ספיר תיכנס למסיבה" אמרה נוי בקול פוקד.
"אוקי" אמר השומר, בחוסר ברירה.
-סוף פלשבק של השומר-
"את לא מופיעה ברשימה" אמר בפרצוף לחוץ.
"אתה בטוח?" שאלתי מבולבלת.
"כן" אמר בקול לחוץ, והתנשף.
"תוכל לבדוק עוד הפעם?" שאלתי בחיוך.
רפרף השומר ברשימה ואמר"את לא מופיעה."
"תוכל אולי להתקשר לנו?" שאלתי בחיוך.
"לא" ענה ברשעות.
"למה?" שאלתי בעצבים.
"ככה" השיב.
התעצבנתי, לקחתי את הטלפון וחייגתי לדניאל מספר פעמים, לא היה מענה.
ידעתי שהיינו צריכים להתחיל בתוכנית, אני חייבת למצוא פתרון.