לא בורחים מאהבה-הקדמה
טוב אז זה הסיפור הראשון שלי ואני אשמח לדעת את דעתכם אז קריאה נעימה:)
—————————————————————————-
הקדמה-
הכל אתחיל שהייתי קטנה את היום הזה אני לא אשכח בחיים.
הייתי אז בת 4 בסה"כ והורי הסיעו אותי אל חבריהם הטובים ליאן ואוהד כדי שישמרו עלי בנתיים
שהם בחו"ל אבל לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה שהראה אותם.
כשהמטוס טס מעל הים בלי שום סיבה הוא איבד שליטה והיתרסק ואז הבנתם כבר מה קרה.
טוב אני יציג את עצמי-
שמי לירון יש לי עניים כחולות כההות שיער בצבע שחור חלק *~* עור בהיר רזה וגבוהה
אני בת 16 כיתה י'
אין לי חבר
אני מקובלת אבל לא אוהבת את זה אני אוהבת להיתבודד עם עצמי
אבל חברותי רוצות שאני ישאר מקובלת איתן…
שירן- חברה טובה של לירון
מקובלת
חבר יש קוראים לו רון
שיער בצבע ג'ינג'י עניים ירוקות
הדר- עוד חברה טובה של לירון
מקובלת
יש חבר קוראים לו עידו
שיער בלונד בהיר עניים דבש
רון-ידיד של לירון (חבר של שירן)
מקובל
שיער פרוע בלונדיני עניים ירוקות
חתיך*~*
עידו -ידיד של לירון (חבר של הדר )
שיער קוצים חום בהיר עניים כחולות בהירות
מקובל‚חתיך
מייקל- ידיד של לירון
שיער שחור פרוע עניים ירוקות
רווק
מקובל וחתיך
אלי- חברה של לירון
שיער חום בהיר עניים חומות
מקובלת
רווקה
~דמויות נוספות בהמשך~
כמו כל יום רגיל בפנימיה ישנתי עד ששמעתי צרחה חזקה.
פקחתי עניים במהירות והצצתי בחלון וראיתי מחזה מצחיק.
אלי רצה וצורחת ואחריה כלבלב ציוואווא רץ ונובח
גיחחתי לעצמי סגרתי את החלון בחרתי בגדים בארון לקחתי מגבת והלכתי להיתקלח
היתקלחתי לבשתי שורט גינס וחולצה נופלת שחורה סירקתי את שיערי והשארתי אותו פזור
שמתי כובע ניו יורק בצבע שחור הפוך והלכתי ליראות מה עושה כלב ציוואווא בפנימיה.
כשמרדתי פגשתי את עינב:
~עינב~
ילדה אחת מהחנוניות של השכבה
שיער מתולתל חום כהה
משקפיים וגשר…
-חזרה לנקודת המבעת שלי-
אני :היי עינב
עינב:או שלום לירון גמאת שמעת צרחה על הבוקר??
אני:כן זאת אלי רודף אחריה ציוואווא… אמרתי מגחחת
עינב:אני חייבת ליראות זה נישמע מצחיק;)
היתקדמנו על דלת היציאה פתחתי את הדלת ובו זמנית גם מייקל מהצד השני והוא קיבל מכה באף
אני:אופס‚ מייקל אתה בסדר??
מייקל:אה כן ברור אני בסדר גמור בידיוק באתי להעיר אותך אלי צריכה עזרה בחיות. גיחח
גיחחתי ורצתי לעבר אלי והציוואווא
אלי:לירון כמה טוב שבאת הכלב הזה עוד שניה בולעה אותי צעקה
אני:אלי איך הוא יבלע אותך זה ציוואווא זה כלב קטן ומיסכן
היתיישבתי על הקרקע והוצאתי נקניק
הכלב רץ לקיבוני ליטפתי אותו והאכלתי אותו
אחרי שהכלבלב שבע ונירדם בין זרועותי אלי היתקרבה אלי ולחשה
אלי:צריכים לימצוא את הבעלים שלו ליפני שיהיה מאוחר מידי כי אסור חיות בפנימיה!
אני:צודקת בואי נביא אותו למנהלת ונישאל מה לעשות איתו
הלכנו לקיוון חדר המנהלת שהכלב בין זרועותיי דפקנו והמנהלת שאלה מאחורי הדלת כן?!
אני ואלי ניכנסנו ו ראינו שם……….
-תגיבו עם אהבתם את הסיפור ואני ימשיך אותו מאוחר יותר-
-3>-
תגובות (3)
זה ממש רעיון יפה וההתחלה טובה אבל יש לי גם כמה הערות קטנטנות…
את לא חייבת לעשות
אני: בלה בלה בלה
את יכולה גם להביע רגשות וגם עם סימני מרכאות זה הרבה יותר קל להבנה למשל:
״ בלה בלה בלה״ אמרתי לחוצה.
וכשהמנהל קראה יכלת לעשות ככה:
״ כן?״ שמענו את קולה של המנהל מבעד לדלת…
בסך הכל זה סיפור ראשון וההתחלה יפה…
אם תאמצי את העצות שלי זה יעזור לכולם להבין..אבל אם לא אז לא נורא זה עדיין מובן…
מקווה שלא נעלבת…באמת…;))
תמשיכי…:))
תתחילי :)
תמשיכי…ואני די מסכימה עם live love life
אבל זה עדיין מושלם כמו שזה…