לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 25+26

פרק 25
קמתי בבוקר, התארגנתי שטפתי פנים והלכתי לבית הספר .
הלכתי במסדרון לעבר הכיתה.
מישהו שם את הידים שלו על המותנים שלי וחיבק אותי מאחורה,
הסתובבתי וראיתי את נדיר.
"היי" אמרתי והשתחררתי מהחיבוק שלו
.
לא יודעת למה, אבל הרגשתי שנדיר לא באמת סלח לי.
 ניסית להדחיק את זה ,אבל זה לא עבד.
"רוצה לבוא אליי טולי מאוד מתגעגעים אלייך "הוא אמר ונישק אותי בצוואר
"בטח"אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף ,הוא חייך גם ונתן לי נשיקה בפה.
משום מה, הנשיקה הייתה יבשה. 
ורק רציתי להתנתק מימנה. 
אבל בשביל להראות שהכל בסדר, המשכתי את הנשיקה.
נכנסנו לכיתה, כשהוא עדיין מאחורי, מחבק אותי מאחורה. 
שירז ונדיר הסתכלו אחד על השני. 
אוקיי… זה עוד יותר מוזר. 
התיישבתי במקומי, כשנדיר לידי, משחק לי באצבעות. 

-מנק׳ המבט של נדיר 
הרגשתי רע אם מה שאני עודה לפזי שלי. 
אבל כל אחד ומה שמגיע לו. 
המורה נכנס והתחיל ללמד בדיוק בצלצול. 
היה לי הודעה בפלא, משירז. 
'היום בהפסקה' שלחה לי.
אחרי כמה שעות של דיבורים, וכתבנו במחברת, היה צלצול להפסקת אוכל. 

-מנק׳ המבט של פז
היה צלצול, אני ונדי הלכנו לקפטריה. 
מלאתי לעצמי את המגש, והתיישבתי. 
ומה שהיה מוזר, שנדי ושירז תקעו אחד בשני מבטים היסטריים. 
היה צלצול להפסקה, החזרנו את המגש ובאתי להוציא את האייפון. 
אבל הוא לא היה שם. 
״נדי, אני כבר חוזרת,״ אמרתי לו. 
הוא הנהן ורצתי לכיתה. 
חיפשתי את האייפון בתיק, ושמתי אותו בכיס. 
כאשר יצאתי חזרה, עולמי חרב. 

-מנק׳ המבט של נדי
שירז משכה אותי לכניסה של מבנה בית הספר. 
היא כל שנייה חיפשה בעינייה אם פזי באה. 
״היא באה !״ היא אמרה לי בלחש. 
מיד קירבתי את פניי לפניה של שירז, ונישקתי אותה. 
שמעתי קול של שבירה ורגליים רצות. 
התנתקתי משחרר וראיתי את האייפון של פזי שרוי על הרצפה, כולו שבור.

פרק 26
נק' המבט של פז 
רצתי כמה שיותר רחוק מהם.
הגעתי לשירותים, נעלתי את הדלת.
נשענתי על הדלת והחלקתי למטה, דמעה אחת ירדה ואחרי עוד אחת ועוד אחת.
לא ניגבתי אותן. פשוט נתתי להם לזרום.
שמעתי דפיקות בדלת.
"פזי, בבקשה תפתחי לי"שמעתי את הקול של נדיר.
"לך מכאן"אמרתי בקול חנוק דמעות.
"אני לא הולך עד שאת פותחת לי "הוא אמר.
עברה חצי שעה, חצי שעה שאני לא מפסיקה לבכות ונדיר לא מפסיק לדפוק בדלת של השירותים.
לא יכלתי יותר, קמתי ופתחתי את הדלת .
"תקשיבי פזי זה לא מה שאת חושבת… "נדיר התחיל להגיד אבל עצרתי אותו 
"דבר ראשון זה לא'פזי'זה פז. דבר שני, לא אכפת לי ממך ומשירז. אני מכירה את שירז יותר מידי טוב בישביל לדעת שהיא תכננה את זה.
מה שקשה לי להבין זה איך היא הצליחה לגרור אותך. ודבר שלישי ואחרון, אני ואתה גמרנו למרות שאני יודעת שהכול היה הצגה.
אני רוצה ממך רק דבר אחד ; שלא תתקרב אלי יותר ולא תיהיה חלק מהחיים שלי. אני שונאת אותך"הוצאתי את הכול אליו וטרקתי את הדלת, לא נותנת לו להוציא מילה ומשאירה אותו עם מבט מופתע.
הצלצול בא. 
ואיתו הצעקות של התלמידים שמזרזרים ילדים אחרים. 
הייתי עדיין בשירותים, בוכה בלי הפסקה. 
עיניי שרפו מהדמעות, והרגשתי חלשה. 
לא היה לי כוח לכלום, אז לא הלכתי לשירותים. 
לבסוף קמתי בשביל לשתוף פנים. 
פתחתי את הדלת, ובדיוק מישהי פתחה מהצד השני. 
״פזי ?״ שני שאלה. 
שני זו הילדה הכי נחמדה בבית הספר. 
היא לא בוגדת באף אחד אבל בוגדים בא. 
אני מתה אליה, למרות שאנחנו לא הכי מדברות. 
״זה הילד החדש, נכון ? מה הוא עשה לך ?!״ היא שאלה בלחץ. 
התחלתי להתפרץ שוב בבכי. 
״פזוש, חיים שלי,״ היא מלמלה וחיבקה אותי. 
״הוא נישק את שירז !״ אמרתי לבסוף. 
היא הסתכלה אלי בשוק. ״שירז ?! שירז החברה הכי טובה שלך ?!״ 
הנהנתי. עוד מילה אחת, ואני אתפרץ בבכי. 
הלכתי לעבר הכיור ושטפתי פנים. 
שני חיבקה אותי מהצד, מנחמת אותי. 
״תודה,״ מלמלתי וחיבקתי אותה. 
״תבואי כל יום,״ התבדחה. חייכתי. 
היא אחד מהאלה שתמיד יכולות להעלות לי חיוך ברגעים שלא בא לי לחייך. 
״את רוצה לחזור לכיתה ?״ שאלה בדאגה. 
הנדתי את ראשי ללא. ״אני הולכת לסטודיו״ אמרתי. 
היא מכירה את הסטודיו. 
״אז אני באה איתך !״ היא אמרה בחיוך. 
״בואי,״ גיחכתי ויצאנו מהפרצה. 
 
הגענו לסטודיו, והיא הדליקה שיר אחד. 
״מה ?״ שאלתי בבלבול. 
"5sos – don't stop" היא ענתה וקרצה. 
״עכשיו, אנחנו הולכת להמציא ריקוד. ריקוד משל עצמינו ! כמו שהיינו עושות פעם !״ הנהנתי. 

-מנק׳ המבט של נדיר-
"אני כול כך דפוק"צעקתי ובעטתי בפחי האשפה שהיו לידי.
 למה עשיתי את זה?, אני לא כזה! איך שיכנתי את שירז לגרור אותו לזה ?!
אני פגעתי בפז. בפזי שלי ולמרות הכול זה לא הגיע לה !עכשיו היא שונאת אותי. אני כול כך מטומטם! .
חזרתי הביתה, וטרקתי חזק את הדלת. טום ושליי ירדו,
"מה קרה?"הם שאלו בדאגה
"בואו אנחנו צריכים לדבר "אמרתי והתיישבנו על הספה.
"תקשיבו מה שקרה זה שאתם זוכרים את הריב הגדול שלי עם פז לפני כמה ימים?"שאלתי והם הנהנו
"מה שקרה זה שאחרי זה כול כך שנאתי את פז, שלא ראיתי בעניים רציתי לנקום, אז חזרתי אלייה כדי לבגוד בה "אמרתי והשפלתי מבט.
הם שתקו. הם בטח היו מופתעים ומבולבלים.
"אתה פשוט מטומטם"טום אמר 
"טום די"שלי ניס ה להרגיע אותו 
"לא,אני לא יפסיק !זה הכול בגללו, הוא פגע באמא אני שונא אותך! " טום צעק ועלה לחדר שלו.
הוא צודק. אני באמת מטומטם!.

נק' המבט של פז 
"די אני גמורה"אמרתי.
התיישבתי על הרצפה, ושתיתי קצת מבקבוק המים שלי .
אני ושני המצאנו ריקוד ממש יפה ועכשיו אנחנו מתאמנות אליו.
"התגעגעתי לימים האלה"שני אמרה. מאז שאני ושני ניהנו חברות הכי טובות אז שירז קצת הרחיקה בינינו 
"גם אני"אמרתי 
"אני צריכה לחזור הביתה"שני אמרה
"כן גם אני"אמרתי קמנו שתינו. חיבקתי אותה ויצאנו מהסטודיו שכול אחת הולכת בדרכה
חזרתי הביתה, ורואה 10 שיחות שלא נענו מאת 'טולי <3' 
גיחכתי והתקשרתי אליהם חזרה. 
״פז !״ שלי צרחה לי בפלא. 
״היוש,״ צחקקתי. 
״שמענו על מה שקרה,״ טום התפרץ. 
בלעתי את רוקי. 
״בבקשה תבואי אלינו. לא בשביל נדי. 
בשבילינו !״ טום אמר בקול מתחנן. 
״אממ..״ מלמלתי. 
״התגעגענו אלייך !״ שלי אמרה בקול חלש. 
״גם אני אלייכם טולי,״ אמרתי. 
״אז אם את אלינו, תבואי לבקר אותנו״ טום אמר בקול מגרה. 
אני לא מבינה, בן 8 וככה מתנהג. 
אני מתחילה לקלוט מאיפה הוא מביא את הגנים.
״אממ…״ מלמלתי.