לא,זה בלתי אפשרי-פרק שני

מנקודת מבט בנימין
הגעתי לבית הספר החדש,והשיעור התחיל.
המורה באה והציגה אותי ואת אביב,בזווית העין קלטתי את מיקה,לא ידעתי שהיא לומדת כאן.
לפני כמה שנים כשהיינו בני חמש אז היינו חברים ממש טובים,אפילו התחלתי לאהוב אותה אבל אני נסעתי לחו"ל לכמה שנים וחשבתי שהיא זכרה אותי אבל כשחזרתי מחו"ל דבר ראשון הלכתי לראות את מיקה ובחצר שלה ראיתי שהיא הייתה עם ילד אחר,אבל נכנסתי להגיד שלום והיא לא זכרה אותי בכלל.
ומאז התרחקנו ושחכתי שהייתי מאוהב בה,אבל ברגע שראיתי אותה הכל חזר אליי,כולל הרגשות הישנים.
בהפסקה דיברתי עם אביב ואז מיקה באה,הייתי ממש שמח שהיא באה לדבר איתי ואולי היא זכרה אותי?
"רוצים לבוא לכיתה?"
ואז הלכנו לכיתה,שיחקנו אמת או חובה ואז מיקה הייתה אמורה לנשק אותי.
התביישתי נורא אבל פעם הייתי מאוהב בה ואף פעם לא התנשקנו למרות שגם היא אהבה אותי.
שמעתי את מיקה מתנגדת לזה אז החלטתי לגמור עם החובה הזאת.
התקרבתי למיקה ונישקתי אותה כאשר מסביב נשמעו קולות:"או!"
ומיקה לא התנגדה לזה בכלל,ואז היה צלצול והיא הסתכלה אליי במבט מוכר מהעבר,אז יכול להיות שהיא זוכרת אותי?
מנקודת מבט מיקה
הטילו עליי את החובה הנוראית ביותר וכמובן שהתנגדתי לזה כי מי רוצה את הנשיקה הראשונה שלה באמת או חובה??
ואז בנימין התקרב אליי ונישק אותי!,אבל אנחנו בכלל לא מכירים,ואז נזכרתי במשהו שקרה לי כשהייתי קטנה.
הייתי עם מישהו בגיל שלי ואז הוא התקרב אליי ושאלתי אותו:"אתה רוצה נשיקת פרידה?"
ואז הוא הסמיק והתרחק,"יותר מאוחר",ואז הבטתי בעיניו של בנימין לאחר שהיה צלצול והעיניים נראו לי מוכרות.
הפסקה
"מה זה היה?",שאלו אותי דני ושרלוט
"אני לא יכולה להסביר עכשיו",והראיתי פרצוף חושב ומודאג(לא ידעתי שאפשר לעשות פרצוף כזה)
ראיתי את בנימין בא ובדרך מושך אותי למקום שאף אחד לא יוכל לשמוע את שיחתנו.
"אנחנו צריכים לדבר"
"אני יודעת"
"זאת אומרת את זוכרת אותי?"
"אתה הילד שרצה נשיקת פרידה מאוחר יותר?",שאלתי אותו ומיד הסמיק,כנראה שזכר.
"כן,אבל את שחכת אותי"
"אני לא זכרתי כלום מהילדות כי ההורים שלי אמרו שעברתי תאונה ואיבדתי את הזיכרון"
"לא ידעתי,חשבתי שאחרי כמה שנים שחכת אותי והיה לך מישהו אחר"
"שתי דברים,אחד אני לא שחכתי רק אותך לרגע גם שחכתי מי ההורים שלי ושתיים אתה מודע לזה שהיה לי חבר כשהייתי בת חמש?"
"כן זה נשמע קצת מוזר אבל אהבתי אותך באותו זמן"
"גם אני כנראה,כמו עכשיו"
"אז,אמ,את רוצה להיות חברה שלי?,כי נראה לי שזה הגיל המתאים"
"אני אשמח"
היה צלצול והלכנו לכיתה.
היום נגמר יחסית מהר.
אז הלכתי הביתה והייתי צריכה לחצות ארבעה מעברי חציה,אז עברתי את האחרון ופתאום מכונית באה כשהייתי בערך באמצע וקפאתי מרוב הסטריה ואז…