לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 13

http://www.youtube.com/watch?v=H8bDN5UIVyQ
(זה ארוך אבל תשמעו את זה רק לזמן הקריאה, זה ממש מוסיף)

התלבטתי מה לענות לה כי תכלס נתנאל הוא אחד ה-ערסים אז עניתי לה "אממ…. הוא סוג של ערס"
קייט אמרה "אוי שיר חשבתי שלמדת כבר שערסים מביאים רק צרות"
ואז נזכרתי באליאור…
פרק 13:
**זיכרון: שנת 2012 – שיר בת 15**
השעה שתיים בלילה ואני הולכת כבר יותר משעה בסמטאות חשוכות בעיר התחתית של חיפה מחפשת אחר אליאור, בשעה שתיים – עשרה וחצי בלילה אליאור התקשר אלי שתוי מדבר שטויות ואמר שהוא נמצא בפאב בעיר התחתית אבל לא אמר איזה אז התגנבתי מהבית לחפש אותו כי הוא גם ככה כבר ממש מסובך עם המשטרה ועכשיו כשהוא שתוי הוא יכול לעשות שטויות שיתנו למשטרה הזדמנות להכניס אותו לכלא ובתור החברה שלו אני צריכה לעזור לו, הייתי כבר ב8 פאבים בעיר התחתית ועוד לא מצאתי אותו, אני הולכת בסמטאות החשוכות והמפחידות, שומעת את יללות החתולים, רואה את ההומלסים על הרצפה עוקבים אחרי עם מבטם, הרוח הקרירה צולפת ברגלי החשופות בגלל שאני לבושה רק בשורט ג'ינס שחור, חולצה נופלת עם גב פתוח בצבע אפרסק ועל רגלי סנדלים בצבע אפרסק תואמים לחולצה.
פתאום ראיתי מרחוק 4 נערים מכים איזה בחור שנראה בגיל ה30 לחיו שכבר נמצא על הרצפה מדמם והם ממשיכים לבעוט בו , רצתי לכיוונם וצעקתי בכל כוחי "תעזבו אותו פסיכופטים!!!"
הייתי כבר קרובה אליהם וראיתי שהבחור מלא בדם זקוק לבית חוליים בדחיפות, הסתכלתי על הנערים ולא האמנתי למראה עיניי, ראיתי מולי את אליאור מכוסה בדם של הבחור ואיתו החבורה שלו, נעמדתי כבול עץ פעורת פה.
פתאום אליאור התחיל לצחוק ולהתקרב אלי, בעיניו כבר לא היה מבט חמים ודואג כמו תמיד אלה מבט קר ושונא שהפחיד אותי, החברים שלו התקרבו אלי גם הם, חשתי פחד גדול שהשתלט אלי ופסעתי אחורנית בצעדים קטנים, החברים שלו אחזו בי בחוזקה והצמידו אותי לקיר בלבנים, אליאור נעמד מולי, הדמעות כבר עמדו בעיניי אבל לא נתתי להם לצאת, אחד החברים של אליאור שהצמיד את ידי הימנית לקיר הסתכל אלי ברחמים שאל את אליאור "אולי נשחרר אותה? אליאור אני מזכיר לך שזאת חברה שלך"
אליאור גיחך ואמר "אני יודע שזאת חברה שלי בגלל זה מותר לי לעשות את זה"
ברגע זה הבנתי שזה לא הולך להיות כמו תמיד שהוא מכה אותי, יש לי סמנים כחולים, חבלות, חתכים והוא הולך, הפעם זה אחרת, הפעם יש מצב אני לא אשאר בחיים…
אליאור הוציא את הסכין מכיסו האחורי, הדמעות החלו לרדת, הוא הצמיד את הסכין לבטני ואמר "להתראות כלבה" הרגשתי את הסכין חודרת את בטני, אליאור והחבורה שלו ברחו, נפלתי על הרצפה בחבטה אוחזת בסכין הנעוצה בבטני ותחלטי לראות מטושטש, ראיתי אורות לבנים וכחולים ודמות רצה לעברי ואומרת "תחזיקי מעמד ילדה, את תהיה בסדר"
**חזרה להווה**
אמרתי לקייט "אני צריכה ללכת ביי" וניתקתי מבלי לחכות שהיא תגיד ביי
אחזתי בבטני, ראשי התמלא במחשבות ועיניי בדמעות, דמעה אחת חמקה מעיניי, נתנאל מחה את הדמעה ושאל בדאגה אמיתית "היי חיים שלי מה קרה? דיי אל תבכי"
הסתובבתי שפנים שלי יהיו מול שלי וחיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי, רגלי היו משני צדדי גופו, הוא חיבק אותי ואמר "דיי יפה שלי לא לבכות, ספרי לי מה קרה"
נישקתי אותו בלחי ואמרתי "אני אוהבת אותך"
הוא שאל אותי "זהו זה מה שאני מקבל?" והפיל אותי על המיטה כשהוא מאלי והתחיל לנשק אותי נשיקות קטנות על הידיים, הצבר והפנים שגרם לי לצחקק הוא אמר "אני אוהב אותך" ונישק אותי בפה לאט ובעדינות אבל במלא אהבה.
הוא התנתק ממני וביקש ממני "תספרי לי למה בכית ומה יש לחברה שלך נגד ערסים"
שאלתי בהתחכמות "ואם לא בא לי?"
הוא חייך ואמר "את זה את ביקשת" ותחיל לדגדג אותי ואני רגישה רצח לדגדוגים
הוא שאל אותי "נכנעת?"
עניתי לו "לעולם לא" תוך כדי שאני צוחקת
ואחרי לא יותר מחמש שניות אמרתי "נכנעת! נכנעת!" והוא הפסיק לדגדג אותי, לקחתי נשימה עמוקה כדי לסדר את הנשימה שלי אחרי כל הצחוק הזה
נתנאל תופף לי על הירך החשופה שלי כי אני עם חצאית ואמר "עכשיו את מספרת לי"
צחקקתי קצת, נתתי לו מכה בכתף ואני יתפלא אם הוא בכלל הרגיש אותה ואמרתי "בסדר, בסדר מציק" והתחלתי לספר לו על הכל, על אליאור, על השגרה היומית במשך חצי שנה שבה הוא הכה אותי, על הסמים שלפעמיים היה נותן לי ועל הלילה שבו הכל נגמר.
כשסיימתי ראיתי שנתנאל ממש עצבני ממלמל "אני ירצח את הבן זונה הזה" והכה את הקיר
לקחתי את ידו שהכתה בקיר, עטפתי אותה עם שתי ידי ואמרתי "אני בסדר עכשיו, תאמין לי הוא קיבל מספיק מכות מלידור ולירן ואם השוטרים לא היו נכנסים לתא הוא כבר היה מת, וגם לא נראה לי שאני יראה אותו עוד הפעם מתי שהוא כי יש לו עוד 11 שנים לרצות בגלל עברות קודמות"
נתנאל שאל לא מבין "איזה עברות?"
עניתי לו "מעורב בקטטות, השחתת רכוש, מכירת סמים, שדידות מכולת ונסיון הרצח שלי"
נתנאל אמר "פששייי, מסתובבת עם עבריינים רציניים את"
גוננתי על עצמי "לא נכון"
"כן נכון"
"לא נכון"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
פתאום לירן בא משום מקום ואמר "חפרתם"
אני ונתנאל הסתכלנו אחד אל השני להסכמה שאלנו ביחד את לירן "כן נכון או לא נכון?"
הוא הרים ידיים אמר "אני לא מתערב בדברים האלו"
שאלתי "איפה לידור?"
לידור צעק מרחוק "בשירותים משתין"
צעקתי לו בחזרה "טו מג' אימפורמשן"
לירן ונתנאל צעקו לו ביחד "תהנה גבר"
שאלתי עם פרצוף לא מבין "מה תהנה? הבן אדם משתין"
לירן אמר "שישתין בנעימים" ויצא מהחדר
לידור נכנס לחדר ואמר לי "יאלה שיר בואי כבר 11 בלילה ויש לך מחר בי"ס"
אמרתי לו "בסדר אני באה" שמתי נעליים, נתתי לנתנאל נשיקה קטנה על השפתיים ויצאתי כשללידור יש מראה מבולבל על הפרצוף.