לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 4

-אני מעלה עכשיו עוד פרק כי מחר אני לא יספיק לעלות אותו, יש לי מחר יום עמוס רצח מלא לחצים-

לא התעייפתי הייתי ממש ערנית ואז מישהו שרקד לידי כבר הרבה זמן…….
פרק 4:
התחיל להיצמד אלי יותר מידי, הוא כל הזמן התחכך בי מאחור, שם את היד שלו על המותן שלי והתחליתי כבר להרגיש ממש לא טוב, כאב לי הראש והיה לי רצון להקיא אז באתי ללכת אבל זה שרקד צמוד אלי החזיק אותי ולא נתן לי ללכת,
הוא הצמיד אותי אליו ושאל אותי "לאן את חושבת את הולכת?"
ניסיתי לשחרר את האחיזה שלו ואמרתי חלשה למרות שניסית לומר זאת בתוקפנות "אני לא מרגישה טוב עכשיו תן לי ללכת"
הוא החזיק לי ביד, גיחך, אמר "נראה לך? זה רק הולך לשפר לי את הלילה" וגרר אותי אל היציאה האחורית של המועדון, ניסית בכל הדרך להתנגד בלי הצלחה, יצאנו מהמועדון, הוא הצמיד אותי לקיר בחוזקה כשגופו מוצמד אלי והתחיל לנשק את צברי, הדמעות החלו לצאת, הכאב ראש גבר ואיתו הרצון להקיא, למרוח הרוח הקרירה שהייתה בחוץ הרגשתי חום בכל הגוף, ניסיתי לדחוף אותו ממני שוב ללא הצלחה
ואמרתי "תעזוב אותי, בבקשה…הראש" הראש לי התחיל ממש לכאוב
והוא אמר "אני רק מקווה ששתית מספיק כדי לשכוח מחר הכול"
התחלתי לצעוק באפיסת כוחות לעזרה "הצילו! בבקשה תעזרו לי!" הוא ניתק לרגע את שפתיו מצברי ואמר "סתמי כבר, גם ככה אין כן אף אחד, את סתם צועקת לי באוזן" הוא התחיל ביד אחת להרים לי את החולצה וידו השנייה נשארה על הישבן שלי, הסתכלתי מסביב ולא היה נפש חייה באזור, הכול היה שומם.
ניסיתי לצעוק שוב "הצילו! הצילו!" אך לא היה מענה וחולצתי כבר נפשתי מגופי, פתאום אני מרגישה שהוא עזב אותי, הסתכלתי וראיתי את נתנאל נותן לו אגרוף ומעיף אותו על הרצפה, הרצון להקיא עלה וכבר הרגשתי אותו בגרוני, הזזתי את השיער שלי לצד, התכופפתי מעט והתחלתי להקיא בלי סוף והרגשתי את נתנאל אוסף את שערי ביד אחד ובשנייה תופס אותי שלא אפול כי כבר לא הצלחתי לאזן את עצמי לבד, סיימתי להקיא והוא הביא לי מפית ניגבתי את הפה, הוא הרים את חולצתי מהרצפה והגיש לי אותה, הוא שיחרר את האחיזה בי, לקחתי את החולצה, באתי ללבוש אותה כך איבדתי שיווי משקל מעדתי ונפלתי וצרעותיו של נתנאל, הוא הושיב אותי על הרצפה רחוק מהקיא והלביש אותי. פתאום הרגשתי שוב צורך להקיא (זה שכמעט אנס אותי ברח כשנתנאל עזר לי כשהקאתי) נתנאל שם לב לזה, העמיד אותי, אסף את שערי, תמך בי שלא אפול והתחלתי שוב להקיא, הוא לא אמר דבר כל הזמן הזה, רק היה לו פרצוף מאוכזב, סיימתי להקיא והוא הביא לי עוד מפית ושהפעם שמתי לב שרשום אליה מספר ולב,
ניקיתי את פי ואמרתי "אני מצטערת"
הוא שאל אותי "למה שתית?"
לא ידעתי מה לענות לו ואז ליאור, מאור, עידן, עומרי ועומר באו ואמרו "יאללה נתנאל צריך למצוא את שיר ולזוז, כבר 4 לפנות בוקר, רוצים לחזור" הם ראו אותי
ועומר שאל אותי בדאגה "מה זה שיר? למה את ככה לבנה? קרה משהו?"
נתנאל הסביר להם "היא שתתה ואגב מה שתית?" הוא פנה אלי ונזכרתי בוודקה שהגבר ביקש מהברמן
ואמרתי "וודקה אבסולוט נראה לי"
מאור צעק "וזה לא נראה לך קצת מוגזם לשתות את הוודקה הכי חזקה בפעם הראשונה?" התיישבתי את המדרכה ואמרתי חצי בוכה מהכאב ראש הנוראי שרק מתחזק מרגע לרגע "אל תצעקו, בבקשה"
נתנאל התיישב ליידי חיבק אותי ולחש "הוא לא צעק"
אמרתי לו כשאני מחבקת אותו "כואב לי הראש"
הוא ענה לי "אני יודע, בואי נחזור למלון תיקחי כדור ותלכי לישון"
ענית לו בלחישה "אוקיי" קמנו מהמדרכה, הזמנו 2 מוניות וחזרנו למלון. כל אחד הלך לחדר שלו חוץ מנתנאל שהביא משהו מהחדר שלו ובא ולחדר שלי, ישבתי על הספה מחזיקה את הראש, נתנאל חזר מהמטבחון עם מים, התיישב על בירכיים על הרצפה מולי והגיש לי כדור וכוס מים ואמר "תבלעי אותו זה לכאב ראש, הוא יעזור לך" לקחתי ואת הכדור והמים, בלעתי את הכדור והתחלתי לדבר "ממש תודה על שעזרת לי, עם זה מאחורי המועדון ועכשיו אבל אני לא מבינה למה אתה עושה את זה" הוא נאנח שם את ידו על הרך שלי
ואמר "כי אני דואג לך שיר, את בוטחת באנשים מהר מידי, נפתחת אליהם מהר ואופטימית שהם לא יעשו לך כלום לרעתך, את תמימה ולא עברת מספיק דברים בחיים כדי שתפנימי את זה ואני לא רוצה שתעברי אותם, שלא תביני לא נכון אלו תכונות טובות שהמון אנשים רוצים אותם אבל אנשים משתמשים בהם לרעתך" וואו, הוא מאוד עמוק יחסית לערס, לקח לי קצת זמן להפנים את כל מה שאמר לי
ואז שאלתי אותו מקווה לתשובה שלילית "גם אתה תשתמש בזה לרעתי?"
הוא ענה בביטחון מלא "לא, לעולם לא"
שאלתי אותו לא מבינה "למה?" הרי הוא אמר שמשתמשים בזה לרעתי אז למה הוא לא כמו כולם? הבטתי בעיניים הכחולות שלו ושקעתי לתוכן במשך כמה שניות ארוכות הבטנו לאחד השני עמוק בעיניים
הוא אמר כשנראה מהופנט "כי את גורמת לי להרגיש משהו שונה, יש לי רגשות כלפייך" והוא השפיל את ראשו התעלמתי מהעייפות הגוברת והכאב ראש שמתחיל להתפוגג והתייחסתי רק לנתנאל
ואמרתי "גם אני פתחת אליך רגשות איך שהו תוך כמה שעות שאנחנו מכירים" הוא הרים את ראש
ושאל כלא מאמין "באמת?"
עניתי לו בציניות "לא בציניות" והתאפקתי לא לגלגל לא עיניים הוא משך אותי מהספה והפיל אותי על הרצפה לידו אבל זה לא כאב כי הספה נמוכה והוא עשה את זה בעדינות, שם את ידו על הלחי שלי ואת ידו השנייה על המותן, התקרב אלי ונישק אותי הרכות, הרגשתי שהוא קצת מהסס אז שמתי את ידי על צברו וקירבתי אותו אלי, לשונו החליקה לפי ולשוני לשלו, כל הרגשות שלי התערבבו ונוצרו לי הרגשות חדשות שלא הכרתי לפניכן. אחר זמן לא מוגדר התנתקנו מתנשפים מחוסר אוויר והוא אמר "………..