לבד בפריז- פרק 4

בבוסטון הייתי לבד. מלאני ואמה באו פעם אחת לבקר אותי אבל ביקשתי שלא יבואו שוב. התגעגעתי אליו, הסתכלתי בתמונות שלנו, בכיתי, ולא עשיתי כלום חוץ מלבכות……
רציתי שהוא יחזור, וידעתי, ידעתי שאף אחד לא יחליף אותו. גם אם אמצא מישהו מושלם כמוהו. וידעתי שלא משנה כמה מישהו אחר יהיה חתיך ויאהב אותי, זה יהיה שונה, לא משנה עד כמה אוהב אותו.
כריס וצ'רלי, האחים שלי, ניחמו אותי. שרלוט שלי, שאני קוראת לה צ'רלי, אהבה נורא שג'ייק הרים אותה גבוה, ואז זרק אותה באויר ותפס. ואחי, כריס, כל כך נהנה לשחק עם ג'ייק בייסבול. אבל אני הכי התגעגעתי לנשיקות והחיבוקים והאהבה שלו.
רציתי שכל זה יהיה חלום. שג'ייק יהיה איתי. יחבק, ינשק, ילטף, ובעיקר יאהב.
אבל זה לא חלום. זאת האמת. ג'ייק נפטר, בגיל צעיר כל כך. כל חייו היו לפניו אבל הוא לא יכל לסחוט אותם. כי הוא שכב על מיטה של בית חולים בפריז. בלי כל סימן חיים. חיוור, שערו נראה כהה יותר וחסר כל צורה. עיניו נראו בצבע אפור תכלכל, וחלולות. לא היה אדם שיראה דרכן, מיותרות הן הרגישו, ואיבדו את צבע התכלת היפה שלהן. מעולם לא ראיתי אותו כל כך…..מוזר. בלי צחוק מתגלגל. הוא נפטר. צחקתי קצת כשראיתי את תמונתו מוציא לשון ועושה פרצוף מצחיק ואותי צוחקת. זכרתי את הרגע הזה.
הכל בחיים היה נראה לי אפור כל כך. חיי נראו לי חסרי טעם.
עד שזה קרה.
זה היה מוזר……..אבל זה היה קיים.