אהבה או כלום…

אני רק ילדה שנתנה את הלב שלה לאדם הלא נכון ששבר לה אותו לרסיסים.
הוא אף פעם לא ידע שכל מה שהיא רצתה היה לגרום לו לחייך, לתת נשיקה לו כשצריך, להתחבק כשקר, להגיד מילה טובה, כתף להישען עליה, לעודד, לתת את כל האהבה שבעולם, אבל הוא לא נתן לה!
מאז לא הייתה לה מנוחה, האהבה לא עזבה אותה. אם הייתה יכולה – הייתה עוצרת את זה.
הוא שבר אותה, אבל היא ידעה שאין לה דרך אחרת.
היא נשבעה לשכוח ממנו.
היא כתבה לו בלי הפסקה, סיפרה על הכאב שלה, על הגעגועים, כמה ריק לה בלעדיו, כמה קשה לה בלילות, כמה היא רוצה במגע שלו, כמה היא אוהבת את העיניים שלו וכמה היא מוכנה לתת בשביל האהבה הזאת, עד שיום אחד, לא נשארו לה יותר מילים, היא פשוט קיבלה את זה, אחרי ימים ועבודה קשה שטוב לה גם בלעדיו, וגם לו בלעדיה אבל חשוב לה שידע, היא עוד תמצא אהבה גדולה מזאת… אבל היא תמיד תהיה שם בשבילו רק אם הוא יגיד "כי אהבה אמיתית תמיד נמשכת לא חשוב באיזו דרך"