להיוולד מחדש-פרק 11 💌

🌞לוסיה🌞
"וכשאתה שוחה אתה חייב ללמוד לתרגל נשימה, כדי לדעת איך לייצב את עצמך… והכי חשוב, אסור להיכנס לפאניקה מהמים!" אמרתי לשחר קצת לפני שעמדנו להיכנס לנחל, לתרגל שחייה.. אני יודעת כמה זה חשוב בחיים, אין ילד שאבא שלו לא לימד אותו לרכוב על אופניים, שלא בישל עם אמא במטבח, שלא התחנך עם ההורים… בכל אופן לי זה לא היה, ואני רוצה ששחר יחווה את החיים שמגיעים לו "השיעורים איתך בשבוע הזה היו ממש טובים" שחר החמיא לי "יותר טובים מאלו של מאור" הוא צחק עליו "היי, שמעתי אותך" מאור התקרב אלינו וצחק "אני יכול להוכיח לך שאני מלמד הרבה יותר טוב ממנה" הוא עמד מולי ושחר המשיך להתווכח איתו "תמשיך לנסות" שחר אמר בזלזול והלך להביא את הבגד ים שלו "טוב, כדי שאני אתרגן לשיעור" אמרתי ועמדתי ללכת להחליף בגד ים "כן בטח, אבל רק שנייה" הוא עצר אותי "סידרתי קצת את הדברים, וגם את מה שהבאת איתך מקליפורניה…ומצאתי את זה" מאור אמר והושיט לי דרכון, פתחתי אותו והבנתי שזה הדרכון של דין לראות את הפרצוף שלו אחרי שבוע חופש היה יותר מידיי בשבילי "היצור הזה רודף אחריי" התעצבנתי ורציתי לזרוק את זה פשוט לנחל "אל תדאגי, אני אביא לו את זה" מאור אמר אבל לא אפשרתי לו "אתה?" צחקתי בגחיוך "בחיים לא, אני מכירה אותך, אתה תהרוג אותו עוד לפני שהוא יספיק להגיד משהו" המשכתי והוא צחק "עדיף את זה מאשר שאת תלכי" הוא הוסיף אבל לא הסכמתי "האפס הזה מאחוריי באמת, אני אלך להחזיר לו את זה ואתה תשאר כאן, רגוע" אמרתי לו וכיוונתי אותו לצד השני "וזו ההזדמנוך שלך להוכיח שאתה יותר טוב ממני בשחייה" צחקתי והוא הלך אל שחר, להחליף אותי בשיעורי שחייה.
לבשתי חולצת בטן ארוכה שחורה ואוברול ג'ינס קצר, עם האולסטר שלי ויצאתי לכיוון העבודה שלו באופניים שלי, לא ידעתי למה להכין את עצמי, איך יראה המפגש, מה יהיה במבטים בינינו הפעם, אולי הוא כבר שכח ממני…מה שבטוח זה לא יהיה המפגש האידאלי.

☇דין☇
"אבל זו כבר הפעם המיליון שאני אומר לך, אין סיכוי שאתה חותם את העסקה הזו כשאני לא נוכח!" התעצבנתי על אחד העובדים שלי בשיחה וניתקתי את הטלפון מרוב עצבים, הורדתי את הג'קט מהחום שעלה בי בגוף, התיישבתי על ספת האירוח שבמשרד שלי בתסכול, ממשיך לחשוב על לוסיה… ובכלל על מה שעברתי איתה, על התערבות המפגרת שלי, על הרגשות האלו שהחליטו לצוץ להן באמצע החיים כלפי הבן אדם הלא צפוי…הכל התחרבש לי בראש-היא,העסקאות שלי,היציאות שלי, הכל בשנייה אחת נהרס.
חזרתי להתיישב בכיסא, לנסות לחזור לעבודה…עד שהחלו ויכוחים מחוץ למשרד "אפשר בבקשה להפסיק להיות מזכירות כל כך חלולות? אני לא באה להתנקש בו, כולה להחזיר לו משהו" שמעתי את קולה של לוסיה, כל כך מתאים לה הסרקזם הזה והעצבים המתפרצים שלה שבאופן אוטומטי העילתי חיוך, שמחתי שהיא באה לפה, לא ציפיתי לזה בכלל…אבל כמו שאני חינכתי את המזכירות, ידעתי שהן לא יאפשרו לה להיכנס "תכניסו אותה בבקשה" הוריתי להן באינטרקום "שמעתן מה הוא אמר? הוא שאתן צריכות אישור מאלוהים?" היא לעגה להן והמאבטחים הכניסו אותה למשרד "תודה, תשאירו אותנו לבד" אמרתי למאבטחים על מנת שיצאו "אין צורך, רק באתי להחזיר לך את הדרכון שהיה אצלי" היא אמרה והתקרבה אליי "איך את?" התעניינתי בה תוך כדי שאני מוריד את התריסים בחלונות "אני מרגישה מעולה את האמת, או לפחות הרגשתי עד שהגעתי לפה" היא צחקה ועמדה ללכת מהמשרד "את לא חייבת להיות כל כך מוקצנת איתי את יודעת" אמרתי לה והתיישבתי על פינת השולחן המשרדי שלי "כשאני ארצה עצות אני אלך לפסיכולגית, תודה" היא המשיכה וצחקתי "את פשוט בחיים לא תסלחי לי" אמרתי בתסכול "אתה יודע, בדרך כלל שמשקרים זה מה שקורה, ככה זה עובד, כעס, טינה עצבים מין דינמיקה מוזרה כזו" היא המשיכה לענות לי בתשובות מתחכמות, שהעלו בי חיוך במקום עצבים.. התקדמתי לקחת את השלט הרחוק מהמגירה שלי ונעלתי בעזרתו את הדלת "מה אתה עושה?" היא נבהלה והחלה בניסיונות לפתוח את הדלת "לי נמאס להתרפס אלייך, לבקש סליחות, ושתאמיני לי שיש הסבר אחר" אמרתי לה כשהיא התקרבה לקחת לי את השלט "אז מה תעשה? תכלא אותי פה לנצח או שאולי תרביץ לי?" היא שאלה באגרסביות וניסתה לקחת לי את השלט ללא הצלחה כיוון שהסתובבתי, הפעם היא הייתה קרובה לשולחן המשרד ואני הייתי בצד של הדלת "אין שלט, תשכחי ממנו" אמרתי לה ודחפתי את השלט לתוך המכנסיים שלי "אתה מטורף!" היא אמרה בהלם מוחלט "כן עלייך" צחקתי "אתה דפוק לגמרי" היא כעסה ועוד שנייה שברה משהו "עכשיו תראי כמה" עניתי לה והתקרבתי אליה במהירות שהיא לא הבחינה בה אפילו, הצמדתי אותה לשולחן המשרד שלי ונישקתי אותה כל כך חזק שהיא לא יכלה להתנגד בכלל, עם יד אחת תפסתי אותה במותן וביד שנייה העפתי כל דבר אפשרי מהשולחן שלי, כל מסמך או ניירת מיותרים כדי להושיב אותה עליו וכמובן להמשיך לנשק אותה ובלי לעצור… וגם היא לא עצרה, היא המשיכה ונהנתה מכל רגע, עד שבשנייה אחת היא פשוט דחפה אותי ממנה, כאילו קלטה מה היא עושה "אני אוהב אותך, אני מטורף עלייך…הנסיעה הזו חידדה בי כל רגש אפשרי, בחיים לא חשבתי שאני ארגיש ככה" אמרתי לה תוך כדי שאני אוחז לה בראש, מצפה לאמון שלה, דורש את האמון שלה… ראיתי אותה בוהה בי ובולעת את הרוק שלה, אוחזת את השפתיים כל כך חזק כדי להישבר… היא דחפה אותי אחורה כדי לרדת מהשולחן ואני אפשרתי לה "תן לי ללכת" היא ביקשה ממני, עדיין המומה מהנשיקה, היא אמרה את זה כל כך בעדינות, היא כל כך רצתה ללכת אחרי איך שפגעתי בה שאפילו לא התווכחתי ופתחתי לה את הדלת, לא רציתי להזיק לה יותר ממה שכבר הזקתי.. היא יצאה כל כך מהר היא לא רצתה להשאר אפילו עוד שנייה, שברתי את הדבר הראשון שהיה לי ביד ויצאתי מהמשרד זועם, אנשים הסתכלו עליי ולא ידעו מה לעשות. רציתי לשכוח הכל, להעלים הכל מהחיים שלי, פשוט נכנסתי לרכב והתקשרתי לאלכס "מה קורה אחי" הוא שאל אותי כשנסעתי בטירוף לבית שלי "חרא, פשוט חרא, היום יוצאים, אני רוצה לשתות כל פאקינג שתייה אפשרית ולהיות עם כל בחורה אפשרית" זעמתי וניתקתי את הטלפון.
—————————————

"אחי צא אני בחוץ" אלכס אמר לי שסיימתי להתארגן "אחי נוסעים באוטו שלי" התעקשתי לא הבנתי למה הוא הגיע עד לפה "אחי אתה הולך להיות כל כך מסטול שאני אפילו לא לוקח סיכון אז בוא" הוא התעקש ובאיזשהו מקום הסכמתי איתו.
הגענו לבר נכנסתי עם החיוך הכי מזויף שלי כולם כרגיל הסתכלו בהערצה הבחורות שלחו לי עיניים והברמן כבר ידע מה אני רוצה שתיתי איזה שלושה צייסרים כדי להתחמם והתחלתי לפעול אני חושב שנכנסתי כבר 5 פעמים לשירותים על פעם עם מישהי אחרת המשכתי לשתות למרות שאלכס ניסה ללא הצלחה זו הייתה מסיבה טובה את האמת היינו שם עד לפנות בוקר כמעט כבר הייתי בשלב כל כך מעורפל כל כך לא מודע לעצמי יצאתי משם בסחרור בלי שאלכס יבחין אפילו וככה הלכתי את רחובות העיר כמעט.

🌞לוסיה🌞
קמתי בשעה 4 לפנות בוקר מתחושות מוזרות בגוף, חשבתי שמטפסת עליי עלוקה על הרגל ואז התחלתי להרגיש מעין נשיקות קטנות בגב ובכתף, התעוררתי בחוסר מודעות מוחלט וכשהסתובבתי ראיתי את דין כל כך נבהלתי "מה לא ברור לך בלעזוב אותי" התעצבנתי עליו ואז הרחתי את ריח האלכוהול שנדף ממנו "אתה מסריח" אמרתי לו והקמתי אותו מהאוהל שלי "זה לא מעניין אותי" הוא אמר תוך כדי שהוא מצמיד אותי אליו ומנשק לי את הצוואר בלי הפסקה "אתה כזה מטומטם ותינוק שאתה שותה ככה" התעצבנתי עליו וניסיתי להרחיק אותו ממני ללא הצלחה, הייתי חייבת להרחיק אותו מהבית שלי לפני שמאור ישמע משהו, לקחתי את הטלפון של דיו מהכיס והתקשרתי לאלכס "הלו, איפה אתה?אני מחפש אותך" אלכס צרח מהצד השני "זה לא דין, זו לוסיה, המטומטם הזה בא לפה שיכור ואני לא מצליחה לייצב אותו" אמרתי לאלכס על מנת שיעזור לי "אני בא, תוציאי אותו החוצה" הוא אמר ואני התקדמתי איתו מחוץ לבית שלי.
אחרי חמש דקות שהרגישו כמו נצח אלכס הגיע והכניס את דין לידו "בואי" הוא אמר לי לעלות לרכב "עדיף שלא" אמרתי אחרי שעמדתי לחזור לבית "עדיף שכן, אני בחיים לא טיפלתי בו כי בחיים הוא לא היה במצב הזה" אלכס אמר בהתחננות ונכנסתי איתו לרכב.
הגענו לבית של דין והושבנו את דין בספה "אני לא יודע מה עובר עליו, זה כל כך לא מתאים לו" אלכס התעצבן "הוא פשוט דביל זה הכל, מה הוא משתכר ככה? זה מסוכן" התעצבנתי עליו מרוב דאגה, כעסתי על עצמי שאני דואגת כל כך "תכין לו קפה ותלך, אני אדאג לזה" אמרתי לאלכס… חשתי בתוכי אשמה שהוא ככה בגללי, ותמיד זה קורה לי, תמיד אני חושבת שאני אשמה "מה פתאום,אני לא משאיר אותו איתך כשהוא ככב" אלכס דאג "אל תדאג , זה הכי טוב באמת" ביקשתי ממנו והוא הקשיב לי.. אחרי שהוא סיים להכין את הקפה הוא עמד ללת "לפני שאני הולך, אני רק רוצה להגיד לך שאם הוא במצב כזה הוא באמת אוהב אותך …ההתערבות הזו הייתה כלום, פשוט דיבור ילדותי שלו עוד לפני שהוא ככה התאהב בך, ומאז שהוא הכיר אותך הוא הכי מאושר שראיתי… אין סיבה שהוא ימשיך להילחם איתך אחרי שהוא כביכול 'השיג את האתגר' כי עם כל אחת אחרת הוא מסיים את הסיפור ב5 דקות ואם הוא עדיין לא מרפה ממך, תחשבי פעמים אם זה כי הוא רע או סתם כי הוא באמת אוהב אותך.." אלכס אמר בכנות והלך.. המילים שלו גרמו לי לחשוב אחרת, לחשוב שאולי אני מפסםסת משהו…אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות תמימה, הסיפור הזה נגמר עבורי.
סחבתי את דין למקלחת אחרי שלקח לי 10 דקות לפחות להבין איפה היא נמצאת "אני לא רוצה להתקלח" הוא צחקק כמו מפגר "אלה אם תבואי איתי" הוא המשיך לדבר בזדוניות וחיבק אותי "די, דין תתאפס" התעצבנתי ופתחתי לו את כפתורי החולצה במהירות עד שהורדתי לו אותה, ואפילו במצב הזה הגוף שלו הפנט אותי..נזכרתי בלילה שחווינו יחד והייתי חייבת להתנתק מזה לרגע.
כשהוא סיים להתקלח הוא יצא עם מגבת על החלק התחתון של הגוף ואני חיכיתי לו בחוץ "מתפוצץ לי הראש" הוא אמר בדרך לחדר שלו בהליכה לא יציבה ואני הלכתי אחריו, הוא שכב במיטה שלו והבאתי לו חולצה "תלבש את זה שלא תתקרר" הוריתי לו והוא היה כל כך בחוסר מודעות שהוא לא הבחין שאני שם בכלל "חכה, אני אביא לך מכנס" אמרתי וניגשתי לארון העצום שלו. מצאתי מכנס ספורט וכשהסתובבתי להביא לו הוא עמד מאחורי, כל כך צמוד אליי "למה את פה?" הוא שאל בלחש והצמיד אותי אליו "די דין, אתה צריך ללכת לישון, אתה לא מרגיש טוב" ניסיתי להוביל אותו בחוסר הצלחה למיטה "אם באת לדאוג לי ככה, יש סיבה" הוא אמר והביט לי בעיניים כל כך עמוק שפשוט טבעתי בהן "דין אני…" התחלתי להגיד והוא לא אפשר לי לדבר, הוא פשוט נישק אותי תוך כדי שהוא מלטף לי הלחי בעזרת האגודל שלו "אני לא יכול לשכוח ממך, אפילו כשאני שיכור, מה עשית לי.." הוא שאל בתסכול והלב שלי פשוט הלם כל כך חזק… ושוב האשמה הזו כרסמה בי, למרות שלא עשיתי כלום.