love_love_love
פרק שלישי💙💚💛 מקווה שאהבתן-כל יום פרק. תצפו,תגיבו, ותדרגו😊

להיוולד מחדש-פרק 3 💌

love_love_love 27/08/2018 508 צפיות אין תגובות
פרק שלישי💙💚💛 מקווה שאהבתן-כל יום פרק. תצפו,תגיבו, ותדרגו😊

🌞לוסיה🌞
הסוף שבוע הארור הזה קרוב מתמיד ואני לא יודעת בכלל מה לעשות,לא עולה לי שום תוכנית כדי לעצור את הבן אדם הרשע הזה מלהרוס לי את הבית, הייתי כל כך טרודה במחשבות, הייתי בעולם אחר "למה את לא הולכת לישון?" מאור שאל אותי כשהוא הבחין בי שוכבת על הדשא, ערה, בשעה 3 לפנות בוקר "אני לא יכולה להירדם, אני חייבת למצוא פתרון…אני לא אתן שיקרה משהו לבית שלנו" השבתי לו בתסכול כשאני אוחזת עם הידיים בקרקפת השיער שלי.. הייתי חסרת אונים "אבל את חייבת לישון לוסיה, כבר מאוחר" מאור דאג וחיבק אותי חזק, יכולתי להרגיש את הכאב שלו במילים הפשוטות האלו "חבל שאי אפשר לחשוף אותו באיזה סוד ולהשפיל את המניאק הזה" מאור הוסיף עצבני, נעמד והתחיל ללכת הלוך ושוב, מנסה גם הוא לחשוב על פתרון. לא עברו כמה שניות מהמשפט הזועם האחרון שלו ולי עלה חיוך מרושע שמהר מאוד הוא הבחין בו "מה את זוממת?" מאור שאל אותי ונעצר במקומו "מי אמר שאי אפשר לחשוף אותו?" שאלתי ונעמדתי על רגליי כשבמוחי עלה רעיון מבריק "בוא נוסעים" אמרתי למאור, תפסתי בידו ולקחתי אותו איתי.
——————————————–

"את לא נורמלית, את רוצה לפרוץ לו למשרד?" מאור שאל אותי כשסיפרתי לו בדרך על הרעיון שלי והיינו מתחת לבניין המשרדים הגדול בעיר "תקשיב" התחלתי לומר כשהחננו את האופניים "זו הדרך היחידה שיש לנו כדי להציל את הבית שלנו אין ברירה ובטח שאין מה להפסיד" התחננתי בפניו והוא לא ידע מה לעשות, יכולתי להבין את הדילמה שלו אבל הייתי חייבת שנגן על הבית שלנו "בבקשה" אמרתי בחמידות בשילוב ידיים "בואי" הוא ענה בנחישות ומשך אותי, לרגע זה היה נראה כאילו הוא יותר נחוש ממני להצלחת התוכנית.
הצלחנו להסתנן למשרד שלו אחרי קשיים רבים ובזמן שמאור שמר על הדלת אני התחלתי לחפש בטירוף מסמך "לפחות תגידי לי מה את מחפשת" מאור שאל אותי בזמן שהוא מסתכל שאף אחד לא מתקרב "אתה כבר תראה" עניתי לחוצה, כשאני פותחת כל מגירה אפשרית וכל ארון אפשרי "איפה זה יכול להיות?" מלמלתי לעצמי והתחלתי לחוש תחושת ייאוש שבגללה התיישבתי בכיסא המנהלים היוקרתי שלו… המשכתי לחשוב בנואשות עד שהסתכלתי על המחשב שלו, שעמד ממש מולי וניסיתי לחשוב סיסמא כדי לפתוח אותו "מה זה יכול להיות?" התחלתי להתעצבן שלא עליתי על הסיסמא הנכונה ומאור מיד ניגש לעזור לי ובסופו של דבר הצליח "אתה גאון" אמרתי ונישקתי את ראשו. התחלתי לחפש בכל מקום אפשרי במחשב,לעבור קבצים, מסמכים, אתרים, תיקיות… עד שנתקלתי במסמך שהיה מוסתר שם בצד בשם "ההצלחה שלי" פתחתי וראיתי בידיוק את מה שחיפשתי מלכתחילה-את המתכון למשקה החדש שלו, שהוא המציא, זה שבגללו הוא רוצה לפתוח מפעל בבית שלי "בינגו" אמרתי מאושרת ושלחתי את המסמך הזה להדפסה. "היינו פה?" מאור שאל כשסידרתי הכל במקום וקיפלתי את המסמך "היינו" השבתי בחיוך וכל הדרך חזרה הביתה שיננתי את המתכון בעל פה, כדי שבחיים הוא לא יצליח לקחת את זה ממני, בשום דרך.

"אוקיי, איך מתכננת שנספר לו?" מאור שאל כשהתיישבנו בדשא "אוקיי.. אז ביררתי איפה הוא גר ובאיזה שעות הוא מגיע לעבודה…" התחלתי לומר ומאור כבר עצר אותי "לא לא לא, תשכחי מזה" הוא ביטל את דבריי ונעמד "מאור תקשיב, אני אלך אליו שעה לפני שהוא יצא לעבודה הכל בסדר" השבתי ונעמדתי גם "את ממש לא הולכת למטורף הזה ועוד לבד" מאור הגיב בכעס והתקדם לאוהל שלו כשאני בעקבותיו "יש לו סיפור בעיקר מולי, ואיו דבר שישמח אותי יותר מאשר למחוק לו את החיוך המכוער והיהיר שלו מהפרצוף" השבתי כשאני עוצמת עיניים בחיוך,ממש יכולה לדמיין לגמריי את הסיטואציה הזו "אני מבין אותך…אבל רק תבטיחי לי שתזהרי" הוא ענה ונכנס לאוהל שלו. זה סוג הדברים שתמיד אהבתי במאור, שלמרות שהוא מעין אח גדול שלי, בחיים הוא לא יתייחס אליי כאל אישה קטנה שצריכה הגנה, הוא תמיד ידע ליצור שיוייון בינינו ולהאמין בי ב100 אחוז.
———————————————

השעה הייתה 8 בבוקר והתארגנתי לקראת המפגש "הקסום" שמצפה לי או יותר נכון לו. לבשתי שמלת פסים שחור לבן שזרוקה על הגוף,בגזרת טי שירט, שדיי גדולה עליי- מה שחשף כתף שלי, גרביים לבנות ואולסטאר שחורות. יצאתי לכיוון הבית שלו לפי הכתובת שהשגתי, כל הדרך עברו בי מחשבות של מה יהיה אם אני אצליח לדבר איתו, אם הוא באמת יכול להיות גם מסוכן..אבל שם דבר לא עצר ממני לעשות זאת.
הגעתי לבית שלו, יותר נכון לארמון שלו, כדי להיכנס קודם היה שער עם קוד סודי והבנתי שיש רק משהו אחד שאני יכולה לעשות, וזה לקפוץ מהגדר.. עשיתי זאת בהצלחה-שנים של מיומנות, התקרבתי לדלת ודפקתי עליה חזק עד שפתחה לי העוזרת האישית שלו כנראה "איך נכנסת?" היא שאלה בחוסר הבנה ובבהלה, היא בדקה את שמישות השער בזווית עינייב "לא משנה עכשיו דין בבית? אני חייבת אותו" שאלתי אותה בהתרגשות "חמודה, את לא יכולה פשוט להיכנס ולבקש אותו הוא לא אדם רגיל" היא השיבה לי במעט הערצה כלפיו "אה ברור, הוא עשוי מזהב פשוט" השבתי בציניות והחל בינינו ויכוח צווחני ביותר.

☇דין☇
בזמן שאני אכלתי את ארוחת הבוקר שלי הייתה דפיקה ארוכה בדלת, לא משהו שגרתי, אז מרתה המשרתת שלי הלכה לבדוק את העניין. לאחר כמה לגימות קפה שמתי לב שהיא התעכבה לפחות 5 דקות, לא משהו שגרתי…התקדמתי לכיוונה על מנת לברר מה קורה והתחלתי לשמוע ויכוח קטן "מה קורה פה?" שאלתי כשאני מתקרב לדלת וראיתי אותה-את לוסיה, לא יודע ממה נדהמתי יותר..מהיופי שלה או מהחוצפה שלה, הדרך שהיא מדברת, הלבוש הזרוק הזה שיושב עלייה כל כך טוב "תכנסי" אמרתי לה ומרתה התרחקה מהאזור שלנו "יש עוד מערכת הגנה שאני צריכה לעבור לפניי שאנחנו מדברים? אולי איזה מאבטחים?" היא שאלה בציניות הקבועה שלה "ממש קורעת מצחוק, אני לא עומד בזה" השבתי לה בלעג וחזרתי לשבת בשולחן האוכל כאילו היא לא שם "דברי, מה באת לבקש ממני? אולי קורת גג חדשה או שבעצם את רוצה שאני אולי אעשה לך טובה אישית" עניתי לה בלעג זדוני "כבר אמרתי לך…צוחק מי שצוחק אחרון, אתה מוזמן למחוק את החיוך המטופש מהפרצוף" היא הגיבה לי מרוצה מעצמה וזרקה לעברי דף כלשהו, כשהתחלתי לפתוח אותו עוד היה לי חיוך משועשע על הפרצוף, אך כשפתחתי אותו וראיתי שזה בעצם המתכון המקורי של ההמצאה של ירד לי אוטומטית החיוך והחיוך שלה עלה "מאיפה הבאת את זה?" קמתי בכעס מולה ועמדתי לקרוע את הדף, אך שנייה לפני כן היא עצרה אותי מלקרוע אותו "רק לפני שאתה קורע, אני אגיד לך שאני זוכרת את המתכון כבר בעל פה..וממה שיש לך ביד זה העותק היחידי, חבל שזה כבר לא יהיה ברשותך" היא המשיכה לחייך מרוצה מעצמה "שלא תגיד שאני לא חושבת עלייך" היא לעגה לי..אני התקרבתי אליה בזעם ותפסתי את ידה "את חתיכת מטומטמת מאיפה הבאת את זה?" שאלתימרותח מעצבים עד כדי שקימטתי את המתכון ביד השנייה "אז בוא נחדד את המצב, אם אתה רוצה שהמתכון הקטן שלך לא יעבור הלאה, נגיד…לא יודעת, סתם זורקת, לחברה מתחרה-אתה לוקח את החברים החמודים שלך הרחק הרחק מהבית שלי ולא מתקרב לשם,לעולם, שוכח מהקיום של המקום הזה, אני מספיק ברורה או אולי ציור קטן יועיל?" היא שאלה אותי כל כך בטוחה בעצמה, כל כך מרוצה, מה שהרגיז אותי יותר מהרגיל, בצורה יוצאת דופן..לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע, איך להשלים עם תחושת ההפסד המביכה הזו "את חושבת שאני אנהל משא ומתן עם כלומניקית כמוך?" עניתי לה בזלזול כדי שלא תרגיש יתרון עליי, שלא תהנה עד הסוף מתחושת הניצחון "כן, אני חושבת שכן, אני לא רואה יותר מידיי אופציות.. אלא אם כן יש לך איזה אקדח ככה לשלוף" היא המשיכה בתגובות המתחכמות שלה, אלו שאני לא יכול לסבול "מה יש לך איתי אה?" התעצבנתי יותר עליה והצמדתי אותה אליי צמוד, כדי להרתיע אותה "אין לי כלום תעזוב אותי" היא השיבה לחוצה בידיוק כמו שאני רוצה, יכולתי לראות מצד אחד את הפחד שלה ומצד שני את החשק שלה "את כל כך רוצה אותי שאת רבה איתי? בואי, אני אעלה איתך לחדר שלי ואני אתן לך מה שאת מחפשת ואז שחררי לי מהחיים" החזרתי לה במבט מלא ברוע, לפגוע בנקודות החלשות שלה כדי שהיא לא תחשוב בטעות שהיא יותר חזקה ממני והיא ירקה עליי בתגובה "אתה מגעיל אותי חתיכת אפס" היא השיבה פגועה מהיחס המזלזל שלי והוציאה ממני את היד שלה "אל תדאגי, הבית המעפן שלך ישמר לך, אבל אני נשבע לך שאני אנקום בך כל כך חזק שאת תצטערי שנולדת, עכשיו לכי" עניתי לה בזעם וגירשתי אותה "אני שונאת אותך" היא הגיבה כועסת ועזבה את הבית שלי בעצבים ואני שברתי את הדבר הראשון שהיה לרשותי


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך