love_love_love
😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙

להיוולד מחדש-פרק 7 💌

love_love_love 31/08/2018 568 צפיות אין תגובות
😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙 😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙😙

🌞לוסיה🌞
הייתי בדרך לבית חולים לבקר את שחר, רציתי לראות מה מצבו, אם הוא משתפר ולבשר לו שמעכשיו הוא תחת חסותי, שהוא לא צריך לחזור לחיים הנוראים שלו, ולמרות שאני יודעת שזה יהיה קשה לדאוג ככה לצרכים של ילד אני אעשה את זה, לא מגיע לו לחזור לחיים הנוראיים האלו שמלאים בשנאה וכאב.
הייתי במסדרון הבית חולים, חיפשתי את החדר שהוא נמצא בו והרופא שאחראי עליו בידיוק יצא מהחדר שלו "גם את פה? אני בטוח ששחר מאוד ישמח" הוא אמר לי כשבידיוק התקרבתי אליו והלך, לא הבנתי למה הוא אמר "גם", אבל מרוב רצון להפתיע את שחר עם השקית ממתקים הקטנה שהכנתי לו, לא ייחסתי לזה משמעות באותו רגע… אבל בשנייה שפתחתי את הדלת, וראיתי את היצור הכי רע עליי האדמות פתאום הבנתי את משמעות ה"גם" וידעתי שהוא בא בשביל משהו, שיש אינטרס שם "מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו כועסת "כלום, באתי לראות את שחר הקטן" הוא השיב בחוסר אמינות מוחלטת "תראי לוסיה, הוא הביא לי שקית ממתקים" שחר אמר והראה לי את השקית המפוארת שדין הביא לו והרגשתי כל כך עלובה עם השקית שאני הבאתי שאפילו לא טרחתי להראות לו…גילתי את המומחיות החדשה והנסתרת של דין-לגרום לי להרגיש רע.
"שחר אנחנו כבר באים" אמרתי ומשכתי את דין החוצה למסדרון וסגרתי את הדלת "אני לא בת 10 סבבה? אני לא קונה את הבולשיט הזה! מה אתה עושה פה?" שאלתי עצבנית יותר מהרגיל, דבר שאותו אפילו לא עניין, הוא המשיך לחייך את החיוך המתנשא הזה שלו והרגוע שלו,שמצביע על כך שהוא תחת שליטה מלאה "אוקיי צודקת" הוא צחק והרים ידיים- תרתי משמע "פשוט ידעתי שפה אני אצליח למצוא אותך, כדי להגיד לך מה שאני צריך" הוא השיב לי והתיישב בכיסאות ההמתנה שבמסדרון ברוגע, כשאני עומדת מולו עם שילוב ידיים "מה אתה צריך ממני עכשיו?" שאלתי בזעם "תשבי ואני אספר לך" הוא ביקש בשלווה הבלתי נסבלת שלו, כאילו הוא שולט בהכל "ממש לא דחוף לי לדעת" אמרתי והתכוונתי ללכת בחזרה לחדר של שחר "אני מציע לך שתשבי ותקשבי" הוא דרש וזה כבר היה נראה לי רציני "עוד חמישה ימים יש לי נסיעה לקליפורניה של שלושה ימים עם אירוע כדי לקדם איזשהוא עסקה" הוא התחיל לספר לי "אוקיי, אתה בא פשוט לספר לי על הטיסות הלא מעניינות שלך?" ניסיתי לקדם את הסיפור על מנת ללכת כבר לשחר, המטרה שלשמה באמת הגעתי "אז ככה, קיבלתי שלושה כרטיסים, אחד לי, השני לחבר הכי טוב שלי והשלישי…" הוא התחיל להעלות חיוך שהלחיץ אותי "השלישי…הוא שלך, את באה" הוא אמר מרוצה מעצמו ואני פשוט הופתעתי ולא לטובה, לא ידעתי איך להגיב "העסקה היא שאני מביא איתי בחורה ואת נבחרת לזה" הוא הסביר את הדברים ואני צחקתי לו בפנים "וואו, מבין אלפי הנשים שלך בחרת בי? זה כזה כבוד" השבתי לו בציניות שלי, הדרך היחידה שאני מכירה כדי להגיב לו "את יכולה להמשיך לדבר ככה עד מחר, אבל את באה" הוא אמר בביטחון מוחלט והתקרב אליי, כאילו אני לא צד בכלל "אתה ממש מאמין בזה אה?" הודמתי ממנו "ממש בטוח שאני באה איתך, זה כל כך מקסים לראות את התמימות הזו שלך… אבל לא, זה לא יקרה" השבתי לו והלכתי משם..או לפחות עמדתי ללכת "את חייבת לבוא" הוא עצר אותי והמשיך בשלווה שלו ואני עשיתי פרצוף לא מבין "את זוכרת שאמרת שאת תעשי כל דבר בעד הטובה שעשיתי לך עם הילד הזה אז עכשיו אני מתכוון לקחת את הטובה הזו…או שאין לך מילה?" הוא אמר באכזריות שהיה קל להבחין בה בחיוך המרושע הזה שלו "אתה בן אדם דוחה" השבתי לו בכעס, נגעלתי ממנו "אני יודע, אבל זה מה יש" הוא היה שמח והתחיל ללכת "ואת, אל תעשי כלום בנוגע למזוודה, דרכונים, מסמכים..אני אטפל בזה, את צריכה עזרה קלה" הוא הוסיף ובאמת הלך, לא היה לי כוח אפילו להתווכח איתו על זה, רק חשבתי איך לספר הכל למאור.
"היי לוסיה, הכל בסדר?" שחר שאל אותי כשנכנסתי לחדר "ברור, סתם עניניים קטנים שהיה לנו לסדר" ניסיתי להעביר את הנושא מהר "מה יש לך שם בשקית?" שחר שאל והצביע השקית שביד שלי…התביישתי כל כך להביא אותה "סתם..זה כלום" אמרתי אבל הייתי חייבת לומר לו את האמת "למען האמת, זה שקית ממתקים שהכנתי לך וקצת התביישתי להביא אותה אחרי השקית שדין הביא לך" סיפרתי לו והגשתי לו אותה "את יודעת משהו לוסיה" הוא אמר לי אחרי שהסתכל בשקית והבטתי בו "אני יותר אוהב את השקית שלך, ואת יודעת למה?" הוא שאל והתקרב אליי "כי אני יודע שהשקית הזו עברה יותר הרבה השקעה ומחשבה לעומת השקית של דין, שבטח מישהו שעובד אצלו הכין.. ואני לא יודע מה איתך, אבל אני פחות אוהב דברים מלכאותיים" הוא אמר לי כדי לעודד אותי וחיבק אותי חיבוק חזק, כל כך שמחתי לשמוע את זה.
"טוב אני רק אספר לך עוד משהו קטן שאולי ישמח אותך מאוד" אמרתי לו עם חיוך "אתה משתחרר מחר ועובר לגור איתי ועם ידיד טוב שלי-מעכשיו אנחנו משפחה" סיפרתי לו והחיבוק שלו היה כל כך גדול יכולתי להרגיש את האושר שלו.

☇דין☇
"נו ספר איך היא הגיבה" אלכס שאל אותי בהתלהבות כשישבנו לראות משחק כדורגל בדירה שלי "היית צריך להיות שם בשביל לראות את זה, בחיים לא נהנתי כל כך להציק לה ככה" השבתי כשאני נזכר בניצחון המוחץ הזה "יפה…אפילו נראה שכחת את הנשיקה" אלכס אמר כשהוא בוהה במשחק "ברור,היה, נגמר" השבתי לו אבל לא באמת האמנתי בזה המוח שלי הרית את הזיכרון של הנשיקה בלופים "אחי, אני הולך כל כך להנות מהשלושה ימים האלו איתה" שיתפתי אותו עם חיוך זדוני "גם ככה אתה לא תצליח להשכיב אותה" אלכס צחק עליי והרגשתי שהכבוד שלי קצת נעלם לרגע "מה אתה אומר?! רוצה להתערב?" אמרתי לו בכעס שהוא מזלזל ביכולות שלי ולחצנו יד "התערבנו" אלכס השיב והמשכנו לראות את המשחק.

————————————–
🌞לוסיה🌞
"אני לא מאמין שאת עושה את זה" מאור אמר לי עצוב ולחוץ שכבר הייתי מוכנה לטיסה הזו "אני גם לא מאמינה, קשה לי כל כל כך עם זה" אמרתי לו והתקשתי להיפרד ממנו אפילו רק לשלושה ימים "טוב.. לפחות תנסי להנות כמה שאת יכולה" הוא אמר לי כשהוא בעצמו לא מאמין לזה וחייכיתי "תשמור על שחר" ביקשתי ממנו כשהסתכלנו עליו ישן ובידיוק דין הגיע "מוכנה?" הוא שאל והסתכלתי עליו בייאוש, בכלל לא מוכנה לזה "תקשיב לי טוב טוב" מאור התקדם לעבר דין באיום "אם רק יקרה לה משהו, הכי קטן שיש, אם רק תעז לפגוע בה, אני נשבע לך שאני אשב בבית סוהר על רצח" מאור איים על דין בצורה הכי קיצונית שיש, דבר שלא הזיז אפילו לדין, הוא המשיך לגחך לו "אני מתפלא שעד עכשיו לא ישבת בכלא" דין השיב לו בעוקצנות מרושעת ומאור התקרב להרביץ לו "דיי!! מספיק דין, לך אני באה" אמרתי לו בכעס והרחקתי אותו כדי להשאר עם מאור לבד "אני שונא אותו" מאור התעצבן וחיבקתי אותו כדי שירגע "אני יודעת, אבל אתה סומך עליי נכון?" שאלתי אותו והוא הנהן "יופי, אז עוד שלושה ימים אני פה" השבתי לו וחיבקתי אותו חיבוק ארוך במיוחד.
———————————————-

"למה השקית הזו בידיוק?" דין שאל אותי כשכבר הגענו לשדה התעופה "הבאתי לי כמה בגדים.. אתה יודע כדי להתלבש, כמו שכולם עושים" עניתי לו בציניות "אבל אמרתי לך שדאגתי לדברים האלו כבר" הוא כעס "אני לא מתכוונת כל השלושה ימים האלו להתלבש כמו איזה בובת פלסטיק" השבתי לו בווכחנות.
"טיסה 345 לקליפורניה" נשמע קול כריזה ברקע השדה תעופה ודין אמר לי שאנחנו צריכים ללכת, הרגשתי כל כך שונה שם … שכאילו כולם יודעים מה לעשות במצב הזה, כאילו אותי פשוט זרקו לבריכה בלי לדעת לשחות.
עלינו לטיסה ודין הושיב אותי לידו "אני בטוחה שחבר שלך ישמח לשבת כאן יותר" אמרתי לו ואלכס צחק "אל תדאגי אני אסתדדר" הוא אמר והלך משם למקום אחר "טיסה נעימה" דין איחל לי ברשעות ופשוט לא התייחסתי אליו…והנה מתחילות להן 12 שעות טיסה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך