להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 18

נקודת מבט אושר:
פשוט השתגעתי שם, ישבתי על אחד הכיסאות בחדר ההמתנה וחיכיתי, רופאים יצאו ונכנסו אבל אף אחד לא קרא בשם שלנו לראות את תגל. נעמה החליטה שאסנת ומאיר הם לא הזוג הכי זוהר להיות ההורים שלה וביקשה מהשופט לשחרר את תגל מהם, כמובן שבעקבות הנסיבות השופט הסכים.
הנה עברו להם 5 שעות, 5 שעות המתנה, סיוט מה שעבר עלינו.
הרופא יצא וקרא בשמה של תגל, לא קמתי מהפחד לדעת שזה היה מאוחר מידי. בן נעמד מולי וחייך.
"היא חיה מפגר תחייך" בן צעק וחייך. הרגשתי את הלב שלי חוזר לפעום, חיוך עלה על שפתיי אפילו בלי שהרגשתי.
"אבל.." הרופא אמר ועצר את השמחה.
"איך אתם אוהבים לבאס" בן סינן אליו בעצבים.
"היא לא זוכרת את התקופה האחרונה, היא לקחה יותר מידי כדורים, אני מאמין שהזכרון יחזור אליה בסופו של דבר אבל אל תמהרו איתה" הרופא אמר ולחץ את ידה של נעמה.
"יאללה מי נכנס ראשון?" בן צעק בחיוך. אף אחד לא ענה כולם פחדו מהמראה הראשוני שלה.
"חבורת קוקסינלים… אני נכנס" בן צעק והלך לעמוד ליד החדר שלה, אחרי כמה דקות שהוא עמד שם הוא נכנס.

נקודת מבט תגל:
"תגל אמסלם, בת 16 וחצי, נולדה ב-22.3.97, נולדה בחיפה, מצב בריאותי פציעה בינונית עד קשה. הפגיעה נגרמה מכדורים וחתיכת ורידים." קראתי את מה שהיה כתוב על הלוח שהיה מודבק למיטה שלי בבית החולים. הדלת נפתחה לאט לאט ועמד שם בחור בגילי לדעתי אם אני לא טועה.
"היי תגלושית ממצב נסיכה?" הוא אמר ונישק אותי בלחי.
"אתה החבר שלי?" שאלתי במבט שואל מתחנן, הוא היה חתיך אל תשפטו ילדה שלא זוכרת כלום מחייה.
"לא ממש אני החבר הכי טוב שלך, בן יפרח" הוא אמר בחיוך יפה.
"תגל אמסלם" אמרתי בחיוך פלרטטני, הוא צחק מעט ונישק אותי בלחי שוב.
"יש לי חברה תגל והיא גם חברה שלך" בן אמר והתיישב לי על המיטה.
"לי אין חברות, אני לא מאמינה בזה" אמרתי בהתגרות וישבתי קרוב לבן.
"היא כן, אתן כמו אחיות תגל" בן אמר וזז מעט.
"אל תעשי טעות שאחרי זה תצטערי עלייה, גם את אוהבת את אושר והוא אותך" בן אמר.
"אושר חבר שלי?" שאלתי בהסתקרנות אבל בן הניד לשלילה.
"אז איך? מה?" שאלתי, למרות שבעצמי לא ידעתי איזה שאלה לשאול.
"סיפור ארוך, תגל לכי לישון קצת" בן אמר. נשכבתי על המיטה כשבן יושב לידי. כל שנייה החלפתי צד על המיטה הלבנה והלא נוחה הזאת.
"בואי בואי" בן אמר בגיחוך ונשכב לידי. הנחתי את ראשי על החזה שלו, הוא שרירי.
הריח של הבושם שלו היה חזק והתערבב מעט עם סיגריות.
"אתה מעשן?" שאלתי בשקט.
"כן, ניסית לגמול ממני מהסיגריות אבל לא הצלחת" בן אמר בגיחוך, גיחכתי מעט יחד איתו.
"לכי לישון נסיכה. לילדה טוב" בן אמר ונישק את קודקוד ראשי.
"לילה טוב" אמרתי וחיבקתי אותו.
"היא לא הצליחה להירגם, באמת שיר עכשיו תעשי לי סצנות בגלל תגל?!" שאלתי את קולו של בן.
"כן, כי היא שמה עלייך ראש, היא מחבקת אותך ואתה מחבק אותה עם היד שלך" שמעתי קול של בת, בטח חברה שלו. אידקתי את החיבוק בבן.
"בטח תצמד אליה עוד יותר" היא אמרה בבוז.
"תפסיקי לקנא קנאית!!" בן אמר צעק.
"אולי אתה כבר לא אוהב אותי אז ניצלת את המצב שלה" היא אמרה אחרי כמה שניות של שקט.
"עופי מפה" בן אמר בשקט. שמעתי את דלת החדר נסגרת.
"אין לה במה לקנא נכון תגלוש? אנחנו רק ידידים נכון?" שמעתי את בן אומר כשהוא מלטף את שיערי.

נקודת מבט שיר:
"נו שיר איך היא?" אושר קם בלחץ ושאל.
"מתחבקת עם בן, היא יושנת עליו אתה קולט?!" צעקתי על אושר למרות שלא מגיע לו.
"לא אכפת לי ממנה בכלל, כי את עצבנית שאלתי היא יכולה ללכת לקיבינימט" אושר אמר בעצבים והמשיך ללכת בקומה.
אסור לי להרוס להם, בן צודק היא לא זוכרת כלום, הם לא אשמים אבל עכשיו הרסתי את הסיכוי היחיד שהם יחזרו.
"אושר חכה רגע" צעקתי ורצתי אחריו.
"ביי שיר" הוא צעק ונכנס למעלית.
יופי אושר ממש בוגר!!

נקודת מבט בן:
אני חרא של חבר, לא רק רבתי עם שיר, אני יושן ליד תגל ואני אוהב את זה! אני אוהב את המגע שלה! אני אוהב את הריח של הבושם שנשאר עלייה מהבוקר כנראה.
אני סובל רק מלראות אותה שוכבת פה.
אני גם חרא של חבר לאושר… סליחה חרא של אח!! אושר אח שלי, למרות העסקה של הסמים הוא מאוהב בה ואני מתאהב בה גם!
אסור לי לתת לה להפריד בינינו, אבל אם אני אראה אותה שייכת למישהו אחר אני מת.
"בבקשה תגידי לי שאני מדמיין והרגשות שלי הם סתם עכשיו, אבל אני גם חושב שאני רוצה לשמוע אותך אומרת שאת אוהבת אותי. בבקשה תגידי לי מה את מרגישה אליי" אמרתי בשקט ונישקתי אותה נשיקה קטנה על השפתיים.