להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 19

נקודת מבט תגל:
עברו שבועיים מאז שהתאשפזתי בבית החולים, נעמה המנהלת של הפנימיה ביקרה אותי, עומרי ביקר אותי המדריך שלי ובן.
למרות שבן לא נחשב הוא איתי כל הזמן, הוא לא מוכן לעזוב אותי לשנייה לבד שלא יקרה לי כלום.
"בן תעזוב אותי" צעקתי בצחקוק בחדר בבית החולים.
"לא, עונש! תלמדי להגיד מי הכי חתיך בעולם" בן אמר והפיל אותי על המיטה כשהוא מעליי.
"אתה משוגע" אמרתי בצחקוק והוא חייך.
"משוגע בגללך" בן אמר ונישק אותי בלחי.
"בגללי או ממני?" אמרתי בחיוך מתגרה, אתם מאמינים באהבה מבט ראשון? זה מה שקרה לי. בשנייה שהוא נכנס לחדר, מאז אני לא יכולה לשכוח ממנו.
הוא וחברה שלו שיר אני חושבת נפרדו, הוא נפרד ממנה. זה יהיה מגעיל מצידי אם אני אגיד שהייתי מאושרת מזה?
"אני חושב ש.." בן אמר והדלת נפתחה. בחור בגיל של בן עמד שם עם זר פרחים אדומים יפים.
"אושר" בן אמר וכחכך בגרונו. אז זה אושר המפורסם.
"קום ממנה" אושר אמר ובן נעמד, הוא הסתכל על נקודה לא ברורה.
"צא" אושר אמר ולא הסתכל עליו בכלל.
"אני בחוץ יפה שלי" בן אמר ויצא מהחדר.
"יפה שלי.." אושר מלמל בגיחוך כשבן סגר את הדלת.
"מה אתה רוצה? אל תגיד לי, נזכרת בי? בן אמר שאתה אוהב אותי אני פה שבועיים טוב שנזכרת בכלל לבוא לבקר אותי!" אמרתי בחצי צעקה על אושר.
"קחי זה בשבילך" אושר אמר והושיט לי את הזר. הוא כזה מעצבן ואני בקושי זוכרת אותו. הסטתי את מבטי לכיוון השני וגיחכתי למראה המפגר שלו.
"אתה חושב שזה מה שיקנה אותי? הפרחים שלך?!" אמרתי בזלזול, לא יודעת למה הוא פשוט לא בא לי טוב בעין.
"היית גחמנית ונשארת גחמנית" אושר אמר בזלזול גם.
"אז אולי אתה בעצמך היית הגחמה שלי… אני רק ילדה מסכנה נכון?!" אמרתי בעצבים והוא הסתכל עליי.
"ילדה מסכנה?" אושר חזר על דבריי.
"היה עדיף שתשאר בפנימיה עם נופר שלך" אמרתי בהתגרות וגלגלתי עיניים.
"נופר? ילדה מסכנה? תגל את זוכרת?" אושר שאל בהלם.
"מה אתה בהלם מה אתה מוגבל?" אמרתי בתקיפה.
"תגל את נזכרת לאט לאט" אושר אמר בחיוך.
"עוף מכאן כבר! צא לי מהחיים ביי!" צעקתי בעצבים, משהו בי השתולל מהשנייה שראיתי אותו, הלב שלי הרג אותי, הקול שלו משגע אותי.
"תגל.." אושר אמר ונגע בידי, המגע שלו מטריף אותי. הוא משגע לי את כל החושים בגוף.
"בבקשה תני לי להישאר לצידך" אושר אמר בחוסר אונים.
"להתראות" אמרתי בקרירות, מקשיבה למוח שאמר לשכוח ממנו ולא ללב שצועק שהוא רוצה אותו לצידי.
"אל תפני לי מקום לצידך, תתמודדי אני הולך" אושר אמר ויצא מהחדר שלי.
הוא משגע לי את החושים ואני בבית חולים עם הפיגמה המעצבנת הזאת, יש לי כאבי ראש חזקים וחדים מהשנייה שראיתי את אושר… אלוהים מה עובר עליי?!!!

נקודת מבט אושר:
נעמדתי על אמצע הכביש, אם אין לי אותה אין לי חיים. בשנייה שראיתי מכונית נוסעת לעברי קפצתי למדרכה.
מסיבה אחת פשוטה יש לי סיבה חדשה לחיים, להחזיר אותה אליי, להילחם עלייה, תגל שלי ולא של אף אחד אחר!!
אני הולך להילחם על האהבה שלי… תגל אני מקווה שלא הקשבת לי והשארת לי מקום לצידך!!