לילי פרק 3

הלילה היה בשיאו. השינה נפלה עלי בבת אחת, הסתכלתי על לילי חצי רדומה "לילי אני חושב שנלך לישון האוהל מחכה לנו שם ו…"
לילי קטע את משפטי "אתה לא צריך להרחיב יותר, הצלחת לשכנע אותי"
קמנו בבת אחת והלכנו לכיוון האוהל.
סידרתי לנו את שקי השינה על רצפת האוהל, הנחתי את ראשי על שק השינה וכך גם לילי בהיתי על תקרת האוהל מבלי להסתכל, חושב על מה אם זה היה באמת ולילי כן הייתה בהריון?, הייתי בורח כמו אבי? או שמה נשאר ומגדלו? המחשבה חלפה ממוחי ברגע ששמעתי את לילי מאחלת לי לילה טוב, האחלתי גם אני לילה טוב, שומע את נשימותיה היציבות של לילי, היא נרדמה כל כך מהר…, הלוואי שיכולתי להירדם מהר כמוה, אבל המחשבות הכו בי בלי רחמים, לא הצלחתי להירדם…

***

בהפסקת הצהריים ירדתי לחצר לבדי, מכיוון שלא ממש היו לי חברים, כולם חשבו שאני ילד מוזר, מכיוון שאהבתי בנות וכל שאר הילדים נגעלו מהמין השני. ישבתי על ספסל העשוי מעץ על יד כל שאר הילדים ששיחקו ביחד. הסתכלתי עליהם משחקים בתופסת, מחבואים, קלאס צפיתי בהם נהנים אחד עם השני צוחקים, שמחים ולי לא היה כיף סתם לשבת ולא לעשות כלום, לכן החלטתי שגם אני רוצה להצטרף אליהם וכך עשיתי הלכתי אל רון הילד המקובל של הכיתה ואמרתי "רון אפשר לשחק איתכם גם?"
"לא! לך מפה ילד מוזר!!" כמעט וצעק עלי
רון דחף אותי על הרצפה בחוזקה וגרם לכך שהִשתפשפו לי המרפקים. דמעות עמדו לי בזווית העין, אבל לא בכיתי לא רציתי שרון ידע שכאב לי, חייכתי אליו את החיוך הכי יפה שלי והמשכתי בדרכי.
חזרתי לשבת על הספסל לבדי כמו תמיד.
"היי ליבי חכי לי!" שמעתי מרחוק קול נשי מוכר
הסתובבתי לכיוון הקול וראיתי את לילי מרחוק רצה אחרי ליבי חַבֶרתה הטובה ביותר לכיוון רון כדי לשחק איתו. לילי חייכה אל רון את החיוך המתוק שלה עם הגומות ורון ישר הסכים להן לשחק איתו ועם שאר הכיתה.
"תלמידי כיתה ב' יש לכם הפסקה פעילה" קול נשי ומוכר אמר מתוך הרמקול הבית סיפרי 'זו המורה סטלה' חשבתי לעצמי מצד אחד שמחתי שיש הפסקה פעילה עכשיו ההפסקה יותר ארוכה ולא לומדים, אבל מצד שני עדיין אין לי עם מי לשחק.
קמתי מן הספסל צולע במקצת מהמכה שקבלתי מקודם, והלכתי לכיוון משחק הקלאס שהיה מצוייר על הרצפה בעזרת גיר.
במשך רבע שעה חיפשתי אבן למשחק, כדי שאוכל לזרוק על המשבצות ולבסוף מצאתי אבן לבנה צהובה מאחורי העץ הגדול שנמצא ליד שער הכניסה של בית הספר.
זרקתי את האבן על מספר 1 והתחלתי לקפוץ
'רגל אחת, שתיי רגליים, רגל אחת, רגל אחת, שתיי רגליים, רגל אחת, שתיי רגליים' חשבתי לעצמי כדי לא להתבלבל בסדר הקפיצות הנכון.
בעודי מתכופף כדי לקחת את האבן מהרצפה צל הופיע מעלי
"היי טום" אמר הצל
זהיתי את הקול זו הייתה לילי מימיני ומשמאלי עמדה ליבי עם הזרעות מונחות על מותניה
"היי לילי" החזרתי לה בנימוס מתיישר תוך כדי
"מה אתה משחק?" שאלה וחיוכה המתוק הופיע על פנייה
"קלאס רוצה גם?" שאלתי מהסס מתוך נימוס ומתוך שעמום לשחק עם עצמי
"כן למה לא? רוצה גם ליבי?" שאלה​ לילי את חברתה, ליבי הנהנה כל כך מהר וחזק שפחדתי שיפול לה הראש, היא עושה כל מה שלילי אומרת לה לעשות היא כמו חיית המחמד שלה.
העברתי את האבן אל לילי, כדי שהיא תתחיל ראשונה, היא חייכה אלי זרקה את האבן על מספר 1 והתחילה לקפוץ אחרי שהצליחה לקפוץ בלי ליפול היא העבירה את האבן אל ליבי, נחשתי שאני האחרון…
ליבי עשתה בדיוק מה שלילי עשתה ובאה להעביר את האבן לי, אבל לילי עצרה אותה ואמרה "לא! עכשיו תורי!"
"לילי את היית כבר, עכשיו תורי!" אמרתי כדי לשחק גם,
אבל לילי התעלמה ממני והמשיכה לשחק. הן דילגו על  התור שלי הרבה פעמים אז ניחשתי לעצמי שאני לא רצוי יותר ושהן לא רוצות לשחק איתי, לכן חזרתי לשבת על הספסל הקבוע שלי.

"לקח לי הרבה זמן למצוא את האבן אמא! לפחות רבע שעה ואז לילי הגיע וסילקה אותי מהמשחק. והיום גם רון דחף אותי, כי רציתי לשחק איתו תופסת" אמרתי לאמא בדרך הביתה בפה מלא דמעות
אמא נשקה לי את הפצעים נגבה לי את הדמעות ואמרה "הם מקנאים בך כי אתה ילד מיוחד" היא כבר נתנה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.