מאז שהוא הגיע אני אדם אחר פרק 3 (לגיל 14+)

-בפרק הקודם-
״אנה!אנה!״ זה היה קולו של זאק ״אנה איפה את ?״ ואז ישר הרפתי מחיבוקו של שון לא רציתי שאף אחד יראה אותי ככה נשברת.אף אחד!
״אנה .את פה!״ הוא אמר כשראה אותי ואת שון מעבר לפינה של הקיר , הוא היתנשף
בכבדות ״מה קרה?״ שאלתי
————————-
-פרק 3-
לפני שאספקתי בכלל למצמץ
הוא יתנפל עליי בחיבוק מוחץ הייתי די בשוק אבל החזרתי לו חיבוק הוא נשק לשערי לאחר דקה שהרגישה כמו שנה הוא הסיר את שפתיו משערי אך עדיין לא הרפה מהחיבוק..
״זאק?הכול בסדר?״ שאלתי כשהרמתי את ראשי כדי להסתכל בעיניו מחזיקה עם ידי בצדדי פניו חוששת מתשובתו של זאק ״כן,פשוט הייתי בטוח שקרה לך משהו …אני שמח שאת בסדר״ הוא אמר מסתכל עליי חזרה ועיניים שלו הראו דאגה ״אני לא מבינה למה שאני לא יהיה בסדר?״ שאלתי
״זאק אתה בטוח שהכול בסדר?אתה ניראה די חיוור״ המשכת,י ידיו הונחו על לחיי והרגשתי צמרמורת נעימה מהמגע החמים והנעים שבידיו אני אוהבת את התחושה של המגע שלו על עורי הוא נעים ומרגיש נכון כול כך
אני מקווה שהוא לא שם לב ללחיי הלהוטות מקווה שהוא לא שם לב לציבען הורדרד
עם זה לא היה זאק יכול להיות שהינו זוג אבל זה זאק הוא כמו אחי אבל אולי יותר מזה אני פשוט לא רוצה לפגוע בו אני לא יכולה לספק את צרכיו… אני לא בת זוג שקל להסתדר איתה אני לא רוצה שנריב וזה יהרוס את הקשר הידידותי שלנו ואני לא חושבת שאני אוהבת אותו אז למה אני מרגישה צמרמורת נעימה וחמימה כול פעם שעורו מתנגש בשלי אפילו המגע הכי קטן?זאק התעלם משאלתי
פשוט לא אמר דבר רק המשיך לחבק אותי שתינו ידענו שמחכה לנו שיחה ארוכה אבל יתעלמו מזה יתעלמו מהכול רק התחבקנו כך שראשי מונח על חזהו וראשו על כתפי …
כשנזכרתי בשון הוא כבר לא היה שם אני וזאק התנתקנו זה מזו
***
נכנסתי לשיעור ביאולוגיה כאילו לא קרה כלום הנחתי את התיק ליד איתן התלמיד מהכיתה השניה הייתי דלוקה על איתן איזה מעל חצי שנה אבל אף אחד לא ידע על זה הוא היה יפייפה עיניים כחולות ושיער בלונדיני פשוט היופי המושלם אבל היתה לו חברה וחוץ מזה הוא אקס של ורוניקה אני לא יכולה להיות עם האקס של החברה הכי טובה שלי… הם יצאו בכיתה י אבל נפרדו ומאז אנחנו ידידים .לא ידידים ידידים
כאילו מדי פעם אומרים שלום זה לזו או שואלים איזה שיעור יש עכשיו …
לאחר שהתיישבתי לידו הוא קרץ לי מה יכול להיות שאיתן החתיך קרץ לי ? אין סיכוי בטח זה למישהי מאחורי הסתכלתי מאחורה לא היה שם אף אדם לא הבנתי את פשר הדבר אז פשוט שתקתי
לאחר השיעור הוא שאל עם אני רוצה לבוא למסיבה שלו בשישי בערב אז אני לא בדיוק טיפוס של מסיבות אבל כשמשהו שאת היית דלוקה עליו במשך חצי שנה מזמין אותך קשה לסרב אז הסכמתי וגם חשבתי שלא יזיק לי קצת לצאת מהבית מאז שאמי נפטרה לא יצאתי מהבית כמעט …הוא אמר להביא חברים …
בתום הלימודים מר בראון קרא לי אז אמרתי לורוניקה ולזאק שיסעו היום בלעדי ושאני יחזור לבד הם כמובן התעקשו להשאר אבל לא הסכמתי אני לא יודעת כמה זמן השיחה הזאת מתמשך אני לא רוצה לעקב אותם סתם בלי סיבה ולאחר שיכנוים רבים מצידי הם נסעו הם כמובן גם באים למסיבה ורוניקה רצתה שאני יבוא עליה שעה וחצי לפני המסיבה אני לא יודעת למה אבל יש לי הרגשה שהיא הולכת לעשות עלי נסיות משהו שאני לא ממש אוהבת אצלה אבל אין מה לעשות זאת ורוניקה….
ניגשי לכיתה שלי שם בראון ישב לבד עם כמה דפים מפוזרים על השולחן וראשו מונח על כף ידו שנמצאת על השולחן הוא לא שם לב שנכנסתי אז קראתי בשמו
״מר בראון?״ ברגע שהוצאתי את המילים האלה מפי הוא היתישר כנראה נבהל ממני״הו..כן .אנה?״שאל ״אתה ביקשת שהגש אליך בסוף הלימודים…״אמרתי מנסה להזכיר לו למה קרא לי
ניראה שהוא ניזכר כי הבעת פניו השתנת בין רגע ״כן .כן וודאי ״ אני כול כך מקווה שזה לא בגלל המכות עם אמבר אני לא רוצה לענש כבר ביום הראשון של השנה!״עם את צריכה כתף או יד לעזרה או כול דבר אחר על תהססי אוקיי?״הוא המשיך לא הבנתי למה זה היה כול כך חשוב לומר לי את זה עכשיו ולא בלימודים אז עשיתי פרצוף שואל הוא הבין שאני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אז הוא המשיך״זה בסדר אנה .את לא צריכה לעמיד פנים שהכול בסדר אני מבין אותך גם אמי ניפטרה שהייתי צעיר..״ קטעתי אותו דבריו ״למה אתה אומר את זה דווקא לי מה עם שון?״ הוא התנשף״שון לא רב מכות עם ילדה מהכיתה שלו כי היא דיברה על אמא שלו…״
ואז הבנתי הוא כן יודע פליז פליז לא עונש אבא התעצבן עם הוא יגלה שנענשתי ביום הראשון ללימודים ולא יסכים לי ללכת למסיבה …״זה בסדר אנה אני מבין למה עשית את מה שעשית אני גם הייתי ככה שאמי נפטר זה בסדר באמת אבל זאת פעם אחרונה אני רוצה שתשתלטי על עצמך ״ הנהנתי לא היה לי מה לומר כול כך אז שתקתי ״את יכולה ללכת״הוא אמר הסתובבתי ושהיה לפני שפתחתי את הדלת הוא אמר״ואנה? ״ הסתובבתי במבט שואל ״בהצלחה ״ לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר אז פשוט הנהנתי וסגרתי אחרי את הדלת יצאתי משערי בית ספר
והתחלתי ללכת ברגל הבית שלי היה במרחק של 20 דק
הליכה מהבית ספר אבל לא הייתה לי בררה אז הלכתי ברגל עד ששמעתי ציפצוף
הסתכלתי על מי שצפר זה היה דין התלמיד החדש ״היי בלונדה צריכה טרמפ?״ הסתכלתי עליו ״לא זה בסדר״ אמרתי לא לא אנה מה את מטומטמת במקום ללכת 20 דקות יש לך כאן טרמפ ״אני לא נושך..״הוא אמר וחיוך מושלם עם שניים לבנות וישרות היה על פניו אז הנהנתי ונכנסתי לרכב שלו לא החלפנו אף מילה לכמה דקות עד שהוא אמר״שמעי אנה אני מצטער עם הכאבתי לך קודם פשוט זה היה ניראה שהיית מפוצצת אותה שם …״ הסתכלתי עליו ואמרתי ״אה וזה היה בסדר מבחינתך שלי הכאב ולה לא?״ שאלתי כמו מטומטמת לא יודעת למה שאלתי את זה בכלל למה זה אכפת לי בכלל כל אדם אחר היה עושה את אותו הדבר״לא,אני באמת לא רציתי להכאיב לך באמת… אני גם הגנתי עלייך הזהרתי את אמבר בדרך לאחות שלא תלשין אלייך!״מכעתי כפיים כאילו אני בשוק ״וואו ומה אתה רוצה על זה אוסקר?״שאלתי בציניות אני לא יודעת למה בכלל אכפת לי ממה שהוא אומר ״מה אני יכול כבר לעשות כבר ביקשתי סליחה ״
״כלום פשוט כלום אני לא יודעת בכלל למה אני פה ..״ הייתי עצבנית אני הופכת במהירות לעצבנית יש לי פטיל מאוד קצר ״אתה יכול לעצור לי פה ?״ביקשתי לא רציתי להיות איתו האותו רכב ״אבל יש עוד כמה דקות עד שנגיע ..״ הוא אמר ״זה בסדר אני ילך קצת ברגל ..״
״את בטוחה?״הוא שאל והנהנתי הוא עצר ויצאתי מהמכונית החלון היה פתוח אז אמרתי ״תודה לא הייתה צריך״ והוא ענה ״הכול בשבילך ״ הוא חייך ״ואני באמת מצטער.. קיוויתי שנוכל להיות ידידים ״הוא אמר וניראה שמתכוון לכול מילה
״מי אמר שלא?״שאלתי וחייכתי עליו וחיוכו יתרחב זה מוזר שהוא גרם לי לשכוח מהעצבים שלי בעזרת החיוך שלו זה לא קורה לי בדרך כלל
יש משהו בחיוך שלו שגורם לי לשכוח מהכול ופשוט לחייך כאילו כלום לא קרה…