מה הרגשתי שם- פרק 1

רקע כללי:
ארצות הברית, פלורידה.

הלכתי והלכתי, לא הפסקתי. לא הרגשתי לאן רגליי לוקחות אותי, פשוט הלכתי.הכל בשביל לשכוח מה ראיתי עכשיו. מה קרה שהוא רצה לעשות את זה? מה קרה שהוא רצה לבגוד בי? זה בגלל שלא הייתי מוכנה לעשות את זה? זה בגלל שאני לא יפה? זה בגלל שאני אוהבת אותו יותר מידי? ואז עלתה המחשבה הכי נוראית, זה בגלל שאני לא מספיק טובה בשבילו? אולי זה בגלל שהוא מצא מישהי שהיא הרבה יותר מצחיקה וחכמה ממני? כי כולם ידעו שזה עניין של זמן עד שהוא ייפרד ממני או יבגוד בי. אני לא ברמה שלו.
הלכתי והלכתי עד שמצאתי חורש עם עצים. 'יופי מקום אחד שאני אוהבת, מקום אחד שאף אחד לא יינטוש אותי בו, מקום שאף אחד לא יפסיק לאהוב אותי ובחיים לא יפגע בי'…. נאנחתי….
מצאתי את עץ האקליפטוס שבו היה חרוט את שמי ואת שמו… ליטפתי את הלב הגדול שהיה והתחלתי, התחלתי… לבכות? לא אני התפייחתי… כן, זה היה כזה גרוע…. הוצאתי את הפלאפון וראיתי שהוא, האהוב שלי… לשעבר.. שלח לי הודעה. אולי ,אולי התחלתי לחשוב. אולי הוא רוצה להסביר לי שזה היה רק, רק, טעות קטנה או שהוא ממש מצטער על מה שהוא עשה. התמלאתי בתקוות שווא, כמובן, הוא רק רשם שהוא….
"לא יודע מה קורה אתך, לאן הלכת? המסיבה ממש נהדרת… בואי!"
!Son of a bitch קיללתי בליבי. הייתי חייבת לשלוח הודעה במהירות אחרת הוא יחשוב שהוא עשה משהו. הוא בהחלט עשה אבל אני אחר כך ייטפל בזה.
"הלכתי הביתה… היה לי טיפה משעמם…. תהנה"
החזרתי לו. הוא לו החזיר לי כלום, אפילו לא משהו קטן, אני מתערבת איתכם שהוא החזיר את לשונו בחזרה אל גרונה של לילי. המשכתי להתפייח עד ששמעתי קול חלוש ששאל "הכל בסדר?"
"זה אלוהים?" שאלתי.
"לא"
"אבל הוא יהיה מאוד קרוב לאלוהים" שמעתי קול נוסף. לאחר מכן שמעתי חרבות שתוקפות. מה זה הדבר הזה?
הרמתי את ראשי מיידי הרטובות וראיתי את קבוצת החנונים של בית הספר.
"אה, זאת את… טוב ביי" הקול הראשון אמר. ראיתי מולי ילד קצת שמנמן שהיה איתי בשיעורי מתמטיקה. לילד היו משקפיים כחולות , עיניים כחולות, שיער שחור ופנים טיפה שמנמנות.
"מה איתי?" שאלתי, מה עשיתי שהם שונאים אותי?
"את החברה הכי טובה של… של….." אמר הקול השני. ראיתי בזווית פיו ריר. ריר? אתה רציני?!
"לילי?" שאלתי.
"כן…." הוא אמר בקול חלמוני.
"אז רק תדע שהיא תפוסה…., בידי החבר שלי…" אמרתי ודמעות עלו על פניי.
"לשעבר" הוא אמר בקול מאוכזב, חשב שאני רוצה שהוא ישלים אותי.
"האמת, לא, לא לשעבר…" אמרתי וחייכתי אליהם חיוך כזה, כזה, שובר לב אני מניחה.
"וואו" כל החבורה אמרה ביחד. מה וואו? הם כנראה לא הבינו ממש מה הם צריכים לעשות. גיחכתי.
"מה מצחיק?" קול חדש נוסף.
"אתם נורא חמודים ,אתם יודעים את זה?" הם כנראה לא ציפו לזה כי ראיתי אותם עוטפים מבט מופתע. עוד הפעם גיחכתי.
"מה?" הם שאלו.
הפעם כבר ממש צחקתי. אבל הגיע להם הסבר. גם אם זה כאב לי. "אתם אמרתם וואו על זה שהחבר שלי בגד בי ולא עם סתם ילדה אלא עם החברה הכי טובה שלי, מה אתם חושבים שאני אמורה להרגיש?" ולקראת הסוף הקול שלי היה קצת שבור. הפעם השתלטתי על עצמי. אבל הורדתי עוד כמה דמעות. קברתי את פניי בתוך יידי. ופתאום שמעתי קול נוסף מדבר.
"אנחנו מצטערים…" הוא אמר בקול שובה לב. החלטתי שאולי אפשר לסמוך עליהם, רק אולי…
קמתי על רגליי והצגתי את עצמי לפניהם.
"היי מה קורה? אני גאיה… ואתם?" הושטתי את ידי כדי ללחוץ יד לכל אחד.
"וואו" הם אמרו ביחד. שוב צחקתי.
"אני.. אני…" אמר הקול הראשון.
"כן?"
ראיתי על פניו שהוא נבהל ומיהרתי להרגיע אותו. "הכל בסדר?" שאלתי והנחתי את ידי השמאלית על כתפו. הוא הביט ביד כאילו חייזר נגע בו ועכשיו הוא דבוק במחלה נוראית, עוד הפעם נבהל. זאת הייתה נקודה שכבר ממש התעצבנתי. "טוב אני מרגישה לא רצויה פה, אז תודה ולילה טוב" אמרתי ושוב לקחתי את רגליי, אבל הפעם לביתי.
"שנייה, רגע, קוראים לי יונתן" סובבתי את פניי והיה מרוח עליי חיוך ענקי, יש לי חברים! לא יודעת אם אפשר לסמוך עליהם אבל לקחתי את הסיכון. רצתי אל יונתן וחיבקתי אותו. עזבתי ושוב ראיתי אותו בהלם. אז נתתי לו מכה חלשה בזרוע. על פניו היה מרוח חיוך ענקי.
"ואתה?" שאלתי את הקול השני.
"אורי" אמר במהירות ופתח את ידיו כדי שאתן גם לו חיבוק. וואו… זה היה הזמן שלי להתפעל, מה זה הפעם הראשונה שבחורה, שהיא לא אימא שלהם, מחבקת אותם? חיבקתי אותו ועל פניו גם היה מרוח חיוך ענקי. הוא היה צנום עם המון חצ'קונים על פניו, עיניים ירוקות ושיער בלונדיני. גם לו היו משקפיים.
הסתכלתי על הבחור הנוסף. "הארי" הוא אמר. הוא היה שרירי קצת, בלי משקפיים ושיער חום בהיר. וחיבקתי גם אותו. הסתכלתי על הנער הנוסף שעמד שם, מחכה לשמוע את שמו, אבל כל מה שהוא עשה זה לנעוץ בי מבט חולמני. כחכחתי בגרוני והוא התעורר מהמחשבות שלו. "יונתן אה, עומר" חייכתי אליו וחיבקתי אותו. "אז, רוצים לבוא לבית שלי?" הם עוד הפעם נעצו בי מבט מופתע.
"הבנתי.. ביי!"
"ביי!" הם צעקו אליי.