מה הרגשתי שם- פרק 2

"אתם שמתם לב לזה?" שאל יונתן.
"עדיין לא מאמין…" אמר הארי.
"אני חושב שאנחנו בהזיות, לקנו סמים או ששתינו משהו?" שאל עומר.
"לא, למה שנשתה? או ניקח סמים?" שאל אורי.
פתאום הם ראו את ארנולד מגיע.
"אתה לא מאמין מה הפסדת!" אמר יונתן.
"מה , מה הפסדתי?" שאל ארנולד.
"בחורה" אמר יונתן.
"מה?!, אתם על משהו?" שאל בחשדנות.
"ונחש מי?" שאל אותו אורי במבט מנצח.
"אמילי?"
"לא"
"אשלי?"
"לא"
"לילי?" זה באמת היה הזוי.
"לא" אמר וגיחך קצת.
"אימא שלך?"
"לא! למה שאני יספר לך על האימא שלי?"
"אמה?"
"לא"
"נו אז תגיד כבר! אין לי כוח!"
"אהובתי" אמר עומר.
"רציני?"
"לגמרי!"
"היא לא תהיה חברה שלנו? נכון?"
"לא נראה לי, היא הייתה נואשת" אמר יונתן "החבר שלה בגד בה עם לילי" ענה בתשובה לפרצופו התוהה.
"מי החבר שלה? "ארלונד שאל.
"לא יודע ועם לילי!, אבל תחשבו מה יקרה אם היא תשב אתנו בחדר האוכל?"
"וואו" הם אמרו שוב.
"היא חיבקה אותנו…" ענה הארי בשביל לחזק את טענתו.
"החבר שלה בגד בה, היא הייתה חייבת מישהו לחבק" אמר ארלונד.
"שנייה אם מישהו בוגד בה היא צריכה נחמה… נכון? ואנחנו נתנו לה את הנחמה הזו אז היא חייבת לנו.. אני רוצה שתהיה בת בחבורה המצומצמת הזו… תמיד יש בת.. לפחות אחת!" אמר עומר.
"לא יודע אנחנו כבר נראה מחר בינתיים בואו נראה סרט " אמר ארנולד.
"איזה? ואיפה?" שאלו בהתלהבות.
"בקולנוע ואפשר אני לא יודע, סקייפול?"
"אוקיי" אמרו ויצאו לקולנוע.
*
חזרתי לביתי עם חיוך מרוח על פני. יש לי חברים! יש! פתאום שמעתי את הרינגטון שלי מתנגן. ראיתי את פרצופו היפיפה של הנרי והחלטתי שבינתיים אני יענה.
"הלו?" שאלתי.
"היי, מה קורה? תקשיבי אני חושב ש.."
הנה זה בא, הפרידה.
"כן?" שאלתי.
"שאנחנו צריכים לצאת לקולנוע, ממש עכשיו.."
"סבבה" עניתי לו. אני יודעת שכל הסיטואציה הזו נשמעת מוזרה. ומטרידה. כאילו אני מנסה להחזיק אותו אצלי , למרות שגיליתי שהוא בגד בי. בבקשה תסמכו עלי!
"אני בא לאסוף אותך עכשיו. איפה את?"
"בבית" אמרתי.
"טוב ,ביי"
"ביי" אמרתי בחולשה. אפילו אז, הוא לא התייחס לזה, כל פעם שאני עצובה אני צריכה להתחנן ממנו שייתן לי תשומת לב. ועם החנונים, זה לא קרה אפילו פעם אחת! והם לא הכירו אותי כמעט חצי שנה! לבשתי חולה לבנה מקושטת עם ג'ינס שחור צמוד, החלקתי את שיערי המקורזל ולקחתי תיק קטן ובו כסף ושפתון.
הנרי הגיע ואני ירדתי אליו.
"שלום, אהובתי" הוא אמר. בליבי גלגלתי את עיניי.
"שלום" אמרתי לו.
"את באה?"
"כן" אמרתי ויצאנו לקולנוע. השארתי פתק על הדלת. 'אחזור בקרוב' היה רשום.
הגענו לקולנוע והזמנו כרטיסים פתאום ראיתי את החנונים.
"היי, מה קורה?" שאלתי אותם. עוד הפעם הם היו בהלם. ועוד הפעם אני צחקתי.
"היי" יונתן אמר. "מי זה?"
"החבר שלי" התקרבתי לאוזנו ולחשתי כך שרק הוא ישמע. "הוא לא יודע שאני יודעת ש.., אתה יודע מה… יש לי תוכנית בבקשה תסמוך עליי" אמרתי והסתכלתי עליו עם חיוך. הוא עוד הפעם הסתכל עליי בהלם.
"אוי, אתה חדש! היי אני גאיה.. מה קורה?" היא אמרה לארלונד. ארלונד חייך אליה ואמר "אני ארלונד, ברוכה הבאה לקבוצה!" צחקתי והסתכלי על עיניו. הן היו ירוקות עם נגיעות חומות. ופניו היו יפות ורכות. היה לו גוף שרירי קצת והוא היה גבוה. חיבקתי גם אותו. חיבוקו היה חם ומלטף.
"ביי" אמרתי להם וחייכתי. הלכתי אל הנרי שחיכה לי.
*
"וואו" אמרתי.
"מבין על מה אני מדבר?" שאל אותי אורי. אסור לך לחבב אותה , היא כבר תפוסה.
"הכל בסדר, ארנולד?" שאל אותי יונתן.
"כן, אני פשוט קצת בהלם…" אמרתי. "למה היא יצאה עם אידיוט כזה?" שאלתי.
"אף אחד מאתנו לא הבין את זה.." אמר עומר.
"טוב בואו ניכנס אמרתי ונכנסתי פנימה. בחרנו מקומות ממש מול גאיה והחבר שלה.
*
וואו… אמרתי בליבי. לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. פשוט…. וואו…
"רוצה פופקורן?" הוא שאל.
"כן" אמרתי.
כשהסתובבתי ראיתי את החנונים. "היי, גם אתם פה?"
"מסתבר…" אמר עומר.