מה הרגשתי שם- פרק 6

המורה הייתה, בואו נגיד, המורות של הסרטים. לא הטובות. על פניה היה מבט עצבני במיוחד. יותר עצבני ממה שבדרך כלל. זה לא ראיתי אף פעם. זה היה מחזה מפחיד.
'אתה יודע מה קרה לה?' שאלתי את ארנולד.
'לא, אותו הדבר איתך!, מה קרה לך?'
'עזוב' שלחתי לו. לאחר כמה דקות שלחתי לו שוב. 'על מי אתה דלוק?' שאלתי.
'אף אחת, על מי את?'
'אף אחד..' ונאנחתי.
"גברת ברינס, אני מפריעה?" שאלה אותי המורה בצעקה בלתי נשכחת. החלטתי שלא להגיב. מורה. כעס. לא השילוב הכי מהמם שיש. "שאלתי אותך משהו!" היא צרחה."מצטערת" עניתי בטון של מה-את-רוצה-ממני-לא-עשיתי-כלום. "אני שמחה שאת יכולה לדבר" היא אמרה בארסיות. נחרתי. "סליחה?" היא צרחה. "מה?" שאלתי אותה. "אם את מתחצפת עוד פעם אחת את מושעת! שמעת אותי?"
"כן המורה" עניתי בליגלוג.
"יופי" אמרה כאשר מבט ניצחון על פנייה.
"יש ילדים חדשים שמצטרפים אליכם, כנסו, אתם יכולים להציג את עצמכם" היא אמרה לילדים החדשים. הראשון היה נער שרירי וחסון, שערו היה חום בוהק ועיניו היו כחולות.
'שיט' שלחתי לארנולד.
'סליחה?' הוא שלח.
'כלום'
'טוב, אתן מוזרות'
'הבנות?, אני יודעת..'
השנייה הייתה נערה רזה ויפה, שיערה היה אדמוני ועינייה שידרו ביטחון.
"שלום אני יובל, בן 17.5 " אמר הנער.
"היי, אני אניליה, תקראו לי אניל.., בת 17"
"שלום" כולם אמרו. זה היה התור של החדשים לעשות סבב הכרות ראשונית. הראשון היה יובל. הוא הסתכל על כל הכיתה ועינייו הכחולות והמושלמות האלו, היו נעוצות בעיקר, רגע, אני פאקינג הוזה?, הוא נעץ מבט בי? חייכתי אליו והוא חייך אליי. כל הכיתה ראתה את המחזה הזה, כמו כדור פינג פונג. כל הכיתה. לאחר מכן זה היה תורה של אניל לעשות את סבב ההכרות הראשונית. היא החליטה להשפיל מבט. אהבתי את ההחלטה הזאת. זה אומר שהיא לא שוויצרית יותר מידי.
"יופי, אניליה תשבי ליד גאיה ויובל תשב ליד ארנולד. גאיה וארנולד להרים ידיים" חיפשתי את היד המורמת של ארנולד וראיתי שהוא מאחורי.
'אתה מאחורי, לא ידעתי'
'לא ידעתי שאת מלפניי'
'יופי'
'יופי'
'נהדר'
'סבבה'
'מקסים'
'מדהים'
'יופי'
'יופי
"אני מפריעה לך גברת ברינס?" היא שאלה אותי. רק עכשיו שמתי לב שהיד שלי נשארה מורמת. שיט!
"מה?… לא" עניתי לה והורדתי את ידי. "יופי אני מאוד שמחה, העונש שלך יהיה, לעשות סיור לשני הילדים החדשים"
"וויפי הו!" לחשתי בהתלהבות מוקצנת.
"שלום!" אניל אמרה לי עם חיוך מתוק על פייה.
"שלום" עניתי בפחות התלהבות אבל עם חיוך מזויף על פני. מה אתם רוצים?! אני לא מכירה אותה יש לי זכות מלאה לעשות פרצופים מזויפים!
"אז… יש לך חבר?" שאלה עם מבט של אני-מנסה-בכוונה-לחטט.
"בדיוק נפרדתי ממנו, לך יש?" שאלתי כאשר יש חיוך על פניי.
"לא, אבל יש מישהו שאני שמה עליו עין.." היא אמרה.
"מי?" שאלתי בהתלהבות.
"הוא, החתיך העולמי הזה!" אמרה והצביעה על הנרי.
"הוא החבר שבדיוק נפרדתי ממנו…" אמרה כשעל פניי פרצוף מאוכזב.
"מה הוא עשה?" הוא שאלה ברוך.
"בגד בי עם, החברה.. הכי טובה שלי…" אמרתי.
"אוי" הוא אמרה וחיבקה אותי. אוקיי לא להיבהל. לנשום.
"חוק מספר אחד- לא להתאהב יותר מידי בהנרי, הוא סתם אידיוט".
"צודקת" אמרתי לה וצחקנו ביחד.
"בנות!" המורה צעקה עלינו. "גאיה תחליפי מקום עם יובל, עכשיו!" היא צרחה שנית.
"ביי, תיפגשי אותי בחדר אוכל" אמרתי לה עם חיוך.
"ביי!" היא אמרה
**************************************************************************************************
"שלום" אמרתי לילד החדש הזה, יובל. "שלום" הוא ענה לי. גם הוא ענה בלי חיוך. לאחר דקה הוא דיבר. איזה כיף זה היה. "תגיד זאתי" אמר והצביע על גאיה. "יש לה חבר?" הוא שאל. רציתי כל-כך להרביץ לו. "כן" עניתי.
"מי?" הוא שאל והסתכל עליי.
"אתה מסתכל עליו" עניתי לו.
הוא כמובן, היה בהלם. "באמת?" הוא שאל. #$@^%&!