השחיינית המיסתורית
היי כולם תודה לכל מי שקורא, מגיב ומדרג אני אוהבת אותכם מאוד ואני מנסה לכתוב מתי שאני יכולה.

מה שהעתיד צופן לי- פרק 4

היי כולם תודה לכל מי שקורא, מגיב ומדרג אני אוהבת אותכם מאוד ואני מנסה לכתוב מתי שאני יכולה.

נכנסתי לכיתתי החדשה ובן נכנס אחריי "אני מניחה שאתם טל ובן?" שאלה המורה שעמדה בקדמת הכיתה שערה היה צבוע בבלונד ועיניה אפורות ועייפות, על גשר אפה הונחו משקפיים ישנים "כן אלה אנחנו" בן אמר ובכך אישר את דבריה "יופי אם כך בן תתיישב ליד מאור" אמרה המורה "וטל…" היא אמרה וחיפשה בעיניה מקום בשבילי "פה!" צעקה אנה ונעמדה, ילדה פדחנית "טל שבי ליד אנה" אמרה המורה בחוסר רצון "תלמידים אני מצפה ממכם לעזור לתלמידים החדשים להשתלב" אמרה המורה שמאוחר יותר התברר ששמה ענת, ובאמירה זאת חתמה את הנושא. שני השיעורים הבאים עברו בחפירות על מה שיהיה השנה.
"סוף סוף!" צעקה אנה למשמע הצילצול וכנראה שצעקה זאת חזק מידי כי המורה נעצה בה מבטים, "אוקי… בואי לקפטריה" היא אמרה ובלי לחכות לתגובה היא משכה אותי לכיוון הקפיטריה. מתוך מבנה הקפיטריה נשמעו צעקות רמות והתקלות גדולה של ילדים, "מה קורה?" מילמלה אנה יותר לעצמה מאשר לי ורצה לכיוון הקפיטריה. לאחר כמה דקות ההתקהלות התחילה להתפזר אך אנה לא חזרה, התחלתי לדאוג אך פתאום ראיתי אותה הולכת לכיווני שילד שלא הכרתי שעון על כתפה.
-נקודת מבט אנה-
רצתי לכיוון הקפיטריה משאירה את טל מאחורי, אני חייבת לראות מה הולך שם, נכנסתי לתוך המבנה נדחפת בין כל הילדים שעמדו בדרכי, עד שהגעתי לסיבת ההתקהלות, איך לא עומר הסתבך בעוד צרה ועוד עם אדיר אחד הילדים החזקים, המאיימים והמקובלים בשכבה. מאחוריי נשמעו קריאות עידוד וילדים שניסו לחמם את האווירה "מטומטמים" סיננתי מבין שיני, ידעתי שאם אני לא יפריד בניהם עכשיו הם עוד יהרגו אחד את השני, וכמו שאני מכירה את שניהם אף אחד לא יוותר. לקחתי עוד צעד לכיוון הקטטה מתכוונת להיכנס לשם אך זוג ידיים משכו אותי אחורנית "את משוגעת?" מאור צעק אליי "גם אתה וגם אני יודעים איך זה יגמר" אמרתי ברצינות והשתחררתי מאחיזתו של מאור, אך לפני שהספקתי לעשות משהו מאור כבר היה שם מחזיק את שניהם במרחק אחד מהשני וכמה ילדים עוזרים להם, התקדמתי לכיוון עומר כורכת את ידו סביב כתפיי ומובילה אותו החוצה "מה קרה הפעם?" שאלתי מיואשת מהמלחמות שלו, מהמלחמות שלנו "הוא אמר ש-" "נמאס לי לשמוע את ה'הוא אמר לי הוא עשה לי' תגיד לי את האמת כבר!" התפרצתי עליו נמאס לי מהשקרים אני לא ילדה קטנה "תני לי לסיים כבר!" הוא צעק בחזרה "סליחה…" מלמלתי מאתרת את טל יושבת על אחד הספסלים וסורקת את השטח "הוא אמר שאת סתם ילדה מטומטמת וזולה ואני חבר שלך רק בגלל שאת היחידה שמוכנה לתת לי" הוא אמר אם ראש מושפל, אני קפאתי במקומי והמחשבות רצו בראשי "למה?" שאלתי השאלה שרציתי לדעת את תשובתה, למה נטפלים אלינו? "אני לא יודע" אמר עומר בייאוש "אנה דאגתי לך!" טל רצה לכיווני, זה לא בסדר שהיא התחברה דווקא עם המוזרים, אני לא רוצה להרוס לה את העתיד "מצטערת טלי, אני צריכה לקחת את עומר לאחות" אמרתי והסתכלתי בדאגה על עומר שניסה לנגב את הדם מראשו "אני יבוא איתך" היא אמרה נחושה בדעתה, טוב מגיע לה לדעת.


תגובות (2)

אהבתי מאוד! מחכה להמשך!!

05/12/2015 02:08

העיקר שתמשיכי וכתבי, קחי את הזמן

05/12/2015 11:18
סיפורים נוספים שיעניינו אותך