מה שלא הורג אותך , מחזק אותך! פרק 5

אני קמה ממקומי ובצעדי ענק חוצה את הכיתה ובאותה תנועה תולה את תיקי על כתפי , ראיתי אותו מתרחק ויוצא מבניין בית הספר לחצר האחורית , האצתי את מהירות ההליכה שלי והיה ניראה כאילו כמעט ורצתי .
השגתי אותו מתנשפת כולי וחושבת מה להגיד …
בסופו של דבר אמרתי את מה שחשבתי באותו הרגע "מה קורה?" שאלתי אותו בפיזור נפש , והוא כאילו לא ראה שאני שם בכלל , אפילו לא הביט לעברי .
כעבור כמה דקות בעודנו הולכים ואני לצידו הוא עונה בשאלה באותו קול ששאלתי אני אותו "מה קורה?" הוא פולט כבדרך אגב. אנחה חומקת מפי "אני לא יודעת תגיד לי אתה " אני מוחה .
הוא מושך בכתפיו ועונה בפיזור נפש "לא קורה כלום , הכל נשאר אותו הדבר כמו שהוא היה פעם " אני נושפת בבוז כששומעת את תשובתו הקרה .
הפעם אני נעצרת והוא ממשיך ללכת לאן שרצה ללכת מלכתחילה ומשאיר אותי עומדת ככה כאילו אני לא קיימת ..
אני רואה אותו נעלם בחצר וקולו הקר עדיין מהדהד בראשי , הכל נשאר כמו שהוא היה פעם ? ומה בעצם קורה ? שאלתי אותו מה קורה , קורה משהו ? איזה מין טיפשה אני , מה פתאום החלטתי לשאול אותו מה קורה כשלא קורה שום דבר .

המשך היום עבר כהרף עין , ואני כבר הייתי ביציאה מבית הספר .
הייתי כל כך עייפה , וחשתי כיצד רגלי נושאות אותי לכיוון הבית ,אפילו לא טרחתי לחכות לאוטובוס .
היה קר והתכנסתי בעצמי לצורת כדור , ממשיכה ללכת . בחורף , תמיד אהבתי ללכת ברגל אל הבית , פשוט אהבתי את מראה החורף בחוץ והקור שגורם לצמרמורות בגופי .
אני משתנקת כשמכוניתו של ג'ייסון נעצרת לפני .
ג'ייסון פותח את דלת הרכב הקדמית מבפנים ומסמן לי עם ראשו להכנס פנימה .
אני בולעת את רוקי , ובוחרת שאמשיך ללכת …
אני מנידה בראשי לשלילה וממשיכה ללכת , גם הוא ממשיך לעקוב עם רכבו בקצבי , דלת הרכב עדיין פתוחה למחצה ובסוף אני נשברת ונכנסת אל תוך רכבו , ידעתי שאשבר בסוף ,משום מה בזמן האחרון אני מרגישה שיש בי צורך להיות בקרבתו של ג'ייסון כאילו משהו מושך אותי אליו.אני סוגרת את הדלת בטריקה עמומה ומסיטה מבט אליו , סוקרת אותו ,שיערו עדיין פרוע בצורה מושלמת להפליא ועיניו הירוקות יפות כמו תמיד. אני נמנעת מלהביט אל תוך עיניו הכובשות, שלא אלך בהם לאיבוד ,
עכשיו הוא עם סריג לבן שמחמיא לו ומתאים לעור הפנים שלו ולעיניים .
גם הוא כנראה עושה את אותו הדבר, עיניו בוחנות אותי , אני מרגישה כיצד לחיי לוהטות בצבע עז ומשפילה את עיניי לאצבעותיי שמשחקות אחת עם השנייה .
אני מרגישה את הרכב מתחיל לנוע .בהתחלה עקבתי אחרי הדרך, אבל אז הרגשתי כה עייפה שעפעפיי נעשו כבדות על עיניי ואני נרדמת .

אני מרגישה את עיניו מביטות בי , ובמהירות פותחת את עיניי .הוא רוקן ממש קרוב אליי .
לחיי לוהטות ואני מנסה להסדיר את נשימתי , אני משתנקת כשעיניי פוגשות בעיניו והנה זה קורה , הרגשה של אבדון , בועה שאין ממנה יוצא , ההרגשה הזאת נפלאה .
אני תוהה אם גם הוא מרגיש ככה כשהוא מסתכל אל תוך עיניי ברגעים אלו , ואז נזכרת שעיניי הם חומות ולא משתוות לעיניו הירוקות, פניו הכה יפים ושפתיו המלאות ומושלמות בצבע ורוד עדין.
גופי נעשה חלש , ואני נושכת את קצה שפתי התחתונה .
אמילי תתעוררי .
אני סוגרת את עיניי בתנועה חדה ומנערת את ראשי כמה פעמים .
גם הוא מתרחק במהירות , אך עדיין מסתכל עליי .
אני מסיטה מבטי, סוקרת את הבחוץ , היינו ליד ביתי … "מצטערת , נרדמתי . הייתי כל כך עייפה "
אני אומרת בפיזור נפש ומתיישבת משכיבת הכדור ומסדרת את עצמי …
פיו מתעקל לצורת חיוך , ואנחה חומקת מפי , הוא לא כועס..
"כמה זמן נתתי לך לחכות? למה לא הערת אותי? " אני שואלת , עצבנית מהמבוכה שנרדמתי ככה ללא כל אחריות מצידי ברכבו של ג'ייסון .
" זה שום דבר באמת .. " הוא מוחה .
אני מחייכת אליו , " תודה על ההסעה " ופולטת כבדרך אגב.
הוא מרים אגודל ומחייך אליי גם הוא .
אני שמה את ידי על ידית הרכב ופותחת אותה, גל של קור נכנס פנימה ואני ממהרת לסגור אותה ,הקור גורם לעורי לסמור ולצמרמורת לעבור בגופי .
אני מביטה אל הבחוץ , הכל מעורפל , וקשה אפילו לראות מה קורה מטר לפני הרכב .
"תישארי עד שהקור ירד קצת " , אני בולעת את רוקי ומהנהנת אליו .
אני מרגישה אותו נועץ מבט בצדודית שלי ונבוכה ממבטו .לחיי מאדימות ואני מנסה להרגע מהמבוכה .
הוא כנראה רואה את זה ומסב את מבטו אל חלונו .
השתיקה משתלטת על שנינו ואנחנו יושבים ברכב ככה קרוב לחמש דקות .
עד שאני פותחת את פי כדי להגיד משהו , הוא קולט את זה ומיד מסתובב אליי כאילו להקשיב את מה שיש לי להגיד, אך מיד סוגרת אותו , הוא עדיין ממשיך להביט עליי מחכה לדבריי ,
"למה היית קר כזה היום? " אני ממלמלת , עיניי פונות אל עבר החלון הקדמי.
הוא פולט אנחה שגורמת לי להסתכל לעברו , "למה היית קרה כזאת תמיד? " הוא משיב באותה נימה .
אני לא מוצאת תשובה שתענה על שאלתו ,אז אני מושכת בכתפיי.
אנחנו יושבים ככה ברכב דקות ארוכות , והעייפות משתלטת עליי שוב , אך אני לא נותנת לה לנצח אותי .
ג'ייסון מושיט יד גדולה ושרירית אל הרדיו ומדליק אותו בתחנה באופן רנדומלי , הוא נעצר על שיר שקט ומרגיע . אני מציצה אליו בחטף , ואנחה חומקת מפי , השיר הזה כל כך מרגיע שממש עוד שנייה אני באמת ארדם , ואני לא רוצה את המבוכה הזאת שוב.
הוא מסיט אליי את מבטו , סוקר אותי בצמצום עינייו ומצחו כאילו מנסה לראות על מה אני חושבת עכשיו , אך אני נשארת עם הבעת פנים רגועה ובילבול נראה בפניו .
אני מושיטה יד אל הרדיו ומעבירה תדר , בכולם יש שירים שקטים שעושים לי חשק להרדם במהירות . לבסוף אני פשוט מכבה אותו ומחזירה את ידי אל מקומה ,מבטי עובר אל ג'ייסון ועיניינו נפגשות שוב , הפעם ג'ייסון הוא זה שמסיט את מבטו אחרי כדקה שהרגישה שנייה .
אני בולעת את רוקי אך עדיין עוקבת אחר תנועותיו בעיניי ,
"אמילי ? בואי נהיה חברים ." הוא פולט בקול חרישי כבדרך אגב .
אני קופאת במקומי , מבטו רציני ומחכה למשוב .