מה שלא הורג אותך , מחזק אותך! פרק 9

מצאתי את לינה והפעם לא התרחקנו אחת מהשנייה , היא הציאה לי שתייה חריפה ואני נענתי ושתיתי , משום מה הרגשתי שהגיע הזמן להפסיק להיות זאת שאחראית על אחרים לשם שינוי .
הרגשתי את האלכוהול זורם בגופי , ההרגשה הייתה פשוט נפלאה ומשחררת , וכל גופי להט מחום , רק חשבתי איך לצאת כבר מהמועדון הזה . בסופו של דבר יצאנו שלושיתנו לינה בריאן ואני מהמועדון החנוק .סוף סוף לנשום אויר צח , לא הייתי במיטבי , אבל לא היה לי אכפת …
לינה הזמינה מונית והמכונית של בריאן נשארה במועדון לאור העובדה שהיינו שיכורים כולנו , והוא גם לא היה יכול לנהוג במצב הזה . התיישבנו במונית כולנו מאחורה ובריאן קרא בשמות הרחובות שלנו לנהג המונית , לינה ובריאן המשיכו להתמזמז במונית ואני ישבתי ובהיתי מעבר לחלון . הם הורידו אותי ראשונה ויצאתי מהמונית מתנדנדת מעט , התיישבתי במדרגות מול דלת הכניסה להרגע קצת כדי שאמא לא תראה אותי במצב הזה ולא יעלו לה דברים על אבא שלי .
כעבור זמן ארוך שישבתי שם במדרגות , הרגשתי שאני כמעט בסדר ואפשר להכנס הביתה , כשהבטתי בפלאפון שלי השעה הייתה עשרה לאחת , פתחתי את הדלת עם המפתח שלקחה לי דקה בערך להכניס אותו לחור המנעול . אמא ישבה על הספה וצפתה בטלויזיה . החטפתי לה חיוך ואמרתי לה שאני עייפה ועליתי לחדר , פתחתי את חדרי וצנחתי על המיטה , באמת הייתי עייפה , אך הייתה לי הרגשה ששכחתי משהו בדקתי אם הארנק אצלי והוא אכן היה אצלי , גם הכסף שנותר …
קמתי בבת אחת מהמיטה לישיבה .יואו! ג'ייסון ! איך שכחתי ממנו?!
מה אני אמורה לעשות עכשיו , בגלל האלכוהול המזורגג הזה שכחתי ממנו . זהו . עכשיו כנראה באמת לא אראה אותו אף פעם .עוברת בי המחשבה לחזור למועדון ,אך מה אני אסביר לאמי , אחר כך נזכרתי בשעה וקבענו להפגש בשתיים עשרה , שעבר כבר מזמן .
אני מרגישה כיצד הכעס מתלקח בי , איך יכולתי לשכוח , למה שתיתי לעזאזל !
אני מסדירה את נשימתי וקמה להחליף בגדים , כי אין איך להחזיר את הזמן לאחור ואת מספר הפלאפון של ג'ייסון שגם אותו אין לי .

המון מחשבות עוברות בראשי על היום , איך שהנער הכניס אותי לשירותים וכמעט נאנסתי חלילה, איך התחבקתי עם ג'ייסון בשירותי העובדים … אני נותנת למחשבות לבלבל את ראשי עד כאב ראש שאיתו אני נרדמת .

ככה עוברים להם הימים , שבועיים כבר עברו מאז הפעם האחרונה שאני וג'ייסון התראנו , לינה ואני יצאנו מספר פעמים לכל מיני מקומות , ככה שיצא לי לשכוח ממנו לכמה זמן , ואז לחשוב עליו בלילות ולרצות להיות קרובה אליו נואשות .

כעבור חודש לערך אני רואה אותו עובר ליד ביתי עם נער בגילו , אני מנחשת שחברו …
הוא לא מציץ אפילו לעבר ביתי , וכל כך בא לי לצאת מהבית וליפול לזרועותיו החמות והמשרות תחושת מגננה . אך אני לא עושה את זה , חושבת שהוא כנראה שכח ממני , שכח מקיומי , ואני בעצם מגוחחת שאני עדיין זוכרת אותו ומצפה למשהו .