מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 19

נקודת מבט של עוז.
עכשיו כבר בוקר, לא ישנתי כל הלילה, נהנתי להסתכל על שובל ישנה, היא כל כך יפה שזה מטורף.
"בוקר טוב" היא חייכה והתמתחה לאחור.
"בוקר טוב פרה" צחקתי.
"שתוק כבר" היא צחקה וזרקה עליי כרית.
"וואי? זה היה חבטה עכשיו?" שאלתי בצחוק, היא הנהנה וצחקה.
התקרבתי אליה לאט לאט ושאלתי "את יודעת מה את הולכת לעשות עכשיו נכון?"
"מה?" היא שאלה.
"לצחצח שיניים,דחוף" צחקתי והתרחקתי ממנה.
"לא כי אתה ממש מריח כמו זר שושנים" היא אמרה בציניות, אני חולה על הציניות שלה.
היא נכנסה למקלחת לעשות את ארגוני הבוקר שלה ואני נשארתי לשכב על המיטה, צופה במומינים, חולה על מומינים.
היא יצאה מהשירותים והסתכלה עליי בפרצוף מוזר, מתאפקת לא לצחוק.
"מה?" שאלתי אותה.
"מומינים? ברצינות עוז?" היא צחקה.
"למה את מזלזלת תראי איזה חמודים השמנים האלה" צחקתי והצבעתי על הטלוויזיה.
"מטומטם" היא גלגלה עיניים וצחקה.
זרקתי עליה כרית לפרצוף וקמתי מהמיטה תוך כדי שאני מסדיר נשימות מהצחוק שלי.
"עוז תמות" שמעתי אותה צועקת.

צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, שמתי גל בשיער.
לבשתי טרנינג שחור של אדידס וחולצה קצרה לבנה של נאוטיקה.
"שובל כפרה עלייך תביאי לי את הסכין גילוח מהשידה" ביקשתי ממנה. היא לא ענתה.
"שובל?" קראתי פעם נוספת וגם אז היא לא ענתה. יצאתי מהשירותים, היא ישבה על המיטה, בוכה עם מבט מופתע בעיניים.
"מה קרה?" שאלתי אותה כשהתיישבתי על המיטה לידה.

נקודת מבט של שובל.
התיישבתי במיטה, מחכה שעוז הפרינססה הזה יועיל בטובו לצאת כבר מהאמבטיה!!
היה צלצול של הודעה.
'עמית' מה?!
'אהובה שלי, אני כל כך מצטער על הבגידה, את לא מבינה כמה אני אוהב אותך, תביני אותי, אני בן 19, קשה לי לחכות..' הוא שלח.
איפה הוא היה כל השבוע הזה כדי להתנצל?!
התחלתי לבכות, עוז קרא לי אבל לא ממש שמעתי מה הוא אמר, הייתי בעולם משלי.
אחרי כמה דקות הוא התיישב לידי במיטה.
"מה קרה?" הוא שאל.
הושטתי לו את הטלפון.
הוא קרא את ההודעה.
"בן זונה" הוא מלמל והתחיל להתהלך בחדר.
"שובל את חייבת לשכוח אותו" הוא התיישב על הרצפה כך שיצא מצב שאני יושבת על המיטה והוא על הרצפה והוא מחזיק לי בפנים.
"אני אוהבת אותו" התחלתי לבכות.
ירדן בדיוק התקשרה, בטח רצתה לספר איך היה בלילה.

"הלו?" עניתי עדיין בוכה.
"שובלי חיים של.. רגע מה זה את בוכה?" היא שינתה פתאום את טון הדיבור שלה.
עוז לקח את הטלפון מהיד שלי והתחיל לדבר איתה.
אחרי שתי דקות ירדן ואוראל נכנסו לחדר.
אוראל חיבק אותי חזק, לא ידעתי שהוא נסיך כזה.
"הכל יהיה בסדר" הוא לחש.
עוז התעסק בטלפון והתהלך בחדר בעצבים.

נקודת מבט של עוז.
בן זונה, אני שונא אותו. עד שאני מתאהב במישהי, היא לא מחזירה לי אהבה.
ירדן קלטה שאני עצבני והכניסה אותי לשירותים וסגרה את הדלת.
"תרגע" היא תפסה לי את הכתפיים ואמרה.
"את לא מבינה ירדן, הוא לא אוהב אותה הוא משחק בה" התעצבנתי.
"עוז? תגיד לי את האמת עכשיו, התאהבת בה נכון?" היא שאלה.
הסתכלתי לה בעיניים לכמה שניות ארוכות ואז הנהנתי להסכמה.
היא חיבקה אותי "הכל יהיה בסדר" היא לחשה.
חייכתי אליה, היא נסיכה.
"תודה ירדוש יאחות בלב"צחקתי והיא חייכה.

יצאנו לארוחת הבוקר, התיישבנו ארבעתינו בשולחן.
שובל שיחקה עם המזלג באוכל שלה.
"שובל תאכלי" ביקשתי ממנה.
"לא רעבה" היא ענתה כשהיא מסתכלת על נקודה לא ברורה.
"תאכלי או שאני יאכיל אותך" הכרחתי אותה.
היא אכלה פרוסה עם גבינה לבנה, רק כדי שאני לא אציק לה.

התחלנו את המסלול, היא שכחה מההודעה של עמית, התחילה לחייך, לצחוק. יש לה חיוך ממכר..

נקודת מבט של שובל.
החלטתי שאני לא יתן לעמית להרוס לי את הטיול, ניגשתי לירדן כדי לשמוע פרטים על הלילה שעבר עליה עם אוראל.
"ירדוש, פרטים" אמרתי לה, היא חייכה.
"שובל, הוא מדהים, בכל המובנים, את לא מבינה איך הוא שמר עליי" היא חייכה.
"את אוהבת אותו?" שאלתי אותה.
"מאוד" היא חייכה.
"אז אני מאושרת בשבילך" חיבקתי אותה.
"תגידי, מה איתך ועם עוז?" היא שאלה. מאיפה זה בא?!
"מה איתנו?" צחקתי.
"יש ביניכם משהו?" היא שאלה בחיוך.
"ממש לא. אני ממש לא אוהבת אותו וחוץ מזה שהוא אוהב מישהי אחרת, הוא סיפר לי אתמול" צחקתי.
"חחחח אם את אומרת.." היא צחקה.
אכלנו חטיפים,שרנו ורקדנו, והגיע הזמן לחזור הביתה.
התיישבתי באוטובוס על יד עוז.
"מי זאת המפקירה שתקעה אותי כל הטיול עם החפירות של אוראל?!" הוא צחק.
"נו מה אתה רוצה הייתי חייבת לעשות שיחת בנות עם ירדן" צחקתי בחזרה.
"אייאיי בנות ירכלניות" הוא נאנח. נתתי לו מכה בחזה וצחקתי.
"אלימה" הוא צחק ותפס לי את הידיים.
"תן תן לישון יחופר" צחקתי ושמתי עליו ראש.

כעבור שעתיים הגענו חזרה הביתה .
דבר ראשון נכנסתי להתקלח.
כשיצאתי לבשתי בגד נוח, שורט וגופייה, הסתכלתי על הסימן הכחול שהיה לי ברגל כתוצאה מהנפילה שהייתה לי ונאנחתי.
נשכבתי על המיטה, חסרת כוחות, הסתכלתי על ההודעה מעמית, לענות? לא לענות? לא היה לי כוח לזה.

נקודת מבט של עוז.
נשכבתי על המיטה,בוהה בתקרה וחושב על שובל.
כמה היא יפה, קוטרית, חוצפנית, ועל כמה שהיא לא שלי..
התנערתי מהמחשבות, שמתי נעליים ויצאתי מהבית.
אני חייב להתאוורר.
נכנסתי למועדון אפוף עשן, מלא כוסיות על הבר וברחבת הריקודים, נאנחתי והתיישבתי על אחד הכסאות בבר.
"תביא לי בירה" ביקשתי.
שתיתי את הבירה שלי בשאנטי שלי עד שאיזה כונפה באה והפריעה לי.
"היי חתיך" היא קרצה.
"היי מישהי שמפריעה לי לשתות מהבירה שלי" עניתי בחוסר התעניינות.
"קשוח, אני אוהבת את זה" היא חייכה.
"יופי לך" מחאתי לה כפיים ורמזתי לה שתעוף.
"אתה יודע? אני תמיד משיגה, כל מה שאני רוצה" היא חייכה והתקרבה אליי, משחקת לי בצווארון החולצה.
"אה וואלה? ומה את רוצה עכשיו?" שאלתי והחזקתי במותניים שלה.
"אותך" היא לחשה לי באוזן.
התקרבתי אליה לאט לאט ואז אמרתי " לכי חפשי אותי בחוץ מאחורי העץ".
הבחורה הסתכלה עליי בשוק, ייבשתי אותה.
חייכתי חיוך מנצח וחזרתי לשתות מהבירה שלי.

"כמה זמן לשתות בירה?" שמעתי קול מאחוריי.
"שובל? מה את עושה פה?" שאלתי אותה בשוק.
"סתם רציתי להתאוורר קצת ואתה?" היא שאלה.
"גם" עניתי.
"שיהיה לך ברור את לא שותה" הזהרתי אותה.
"כן אבא, בוא נרקוד" היא צחקה והובילה אותי לרחבת הריקודים.
רקדנו והשתוללנו והיה ממש כיף.
"שבוע בלעדיי וכבר הולכת למישהו אחר?" שמענו קול מאחורינו.

נקודת מבט של שובל.
אני ועוז רקדנו והיה ממש כיף.
זה הקול של עמית, אני בטוחה.
הסתובבתי כדי לראות מי זה, זה היה הוא, אותו אחד שבגד בי לפני שבוע, יפה מתמיד.
"אני לא עם עוז, וזה גם ממש לא עניינך" ניסיתי להשמע חזקה.
הוא התחיל להתקרב אליי לאט לאט עד שהיינו במרחק נשיקה אחד מהשנייה.
"אני אוהב אותך" הוא לחש, מחזיק במותניים שלי.
"אתה אוהב רק את עצמך" לחשתי לו.
הוא התקרב לאט לאט, הרגשתי את הנשימות שלו ואז ברגע האחרון השתחררתי ממנו והתקדמתי לכיוון עוז.
"אתה לא תשחק בי" אמרתי לעמית.
הוא הוריד את הראש שלו ויצא מהבר.
עוז לקח אותי הביתה.
"תודה" נישקתי אותו בלחי.
"בכיף" הוא ענה בקול קר, בכלל לא מסתכל עליי אלא רק על הכביש.
"קרה משהו?" שאלתי בחוסר הבנה.
"לא" הוא ענה.
יצאתי מהאוטו, מבולבלת. מה יש לו?