מישהו פה הולך להתגעגע…

"אני לא מאמינה שככה זה יגמר" אמרתי מנקה תדמעות
"אני מצטער.. אני כבר לא אוהב אותך.." אמר פה נשברתי, דחפתי אותו מימני ופשוט רצתי, לא יודעת לאן…
—————————-
אז ככה!
אני עדן בת 15 גרה בראשון לציון, יש לי המון חברים ואני לא הילדה הכי מקובלת בשכבה או משהו כזה.. ההורים שלי התגרשו לפני שנה וזה שבר אותי מאוד ומאז אני ואמא שלי לא ביחסים כאלה מעולים. יש לי עוד שתי אחים קטנים קרציות אריאל ובר הם תאומים בני 8.
יש לי חברה הכי טובה קוראים לה מאי אנחנו חברות מכתה ז' אני מספרת לה הכל!! אנחנו דומות באופי מאוד! אנחנו סוג של חבורה שלוש בנים שלוש בנות. פעם זה היה 4 בנים, הבן הנוסף היה חבר שלי ונפרדנו כי הוא פשוט הפסיק לאהוב אותי ובלה בלה בלה. כאב לי אבל התגברתי על זה, וכרגע אני לבד.
תיאור חיצוני- שיער חום בהיר חלק ועיניים ירוקות מאוד, לא גמדה פשוט קרובה לקרקע. די רזה.
————————-
בוקר-
השעה שבע וחצי והשעון מעורר העיר אותי. קמתי והתלבשתי לבית ספר, היום יש ספורט אז אי אפשר לשים ג'ינס. הוצאתי את האייפון מהמטען וירדתי למטה.
אמא הייתה כהרגלה "בוקר טוב" אמרה בחיוך
"בוקר"
"היום את תחכי לאריאל ובר ליד בית ספר אני עובדת עד שמונה"
"בחלומות שלך" אמרתי בגיחוך
"אני מאוד רצינית איתך גברת עדן!"
"גם אני מאוד רצינית איתך גברת מירב!"
"תקראי לי אמא! תלמדי לקרוא לי אמא!" צעקה לכיווני
"ביי!!!" אתי בכעס וטרקתי את דלת הבית.
יום רגיל. חיכיתי לעדן שתבוא ועד שהיא באה הייתי באינסטגרם, ראיתי שסער בן דוד התחיל לעקוב אחרי, סער הוא האקס המגעיל שלי. נכנסתי אליו לפרופיל ולא עקבתי בחזרה.
"בוו!!!" נשמעה צעקה
"ידעתי שתעשי את זה אז לא נבהלתי" אמרתי בחיוך
"נודרת את מבאסת"
"בקטנה" קרצתי לה והתחלנו ללכת לבית ספר, שהגענו עלינו לכתה וישבנו עם כולם עד המורה נכנסה לכתה. היה צלצול וחזרתי למקום שלי.
"נהוג לעמוד שהמורה נכנסת" אמרה לי וחייכה
"את יודעת לאן את יכולה לדחוף את המנהגים שלך" אמרתי לה בחיוך
"שבו" אמרה והתעלמה מימני
היא התחילה ללמד את השטויות שלה ואז הייתה דפיקה בדלת הכתה.
"אני צריך את עדן" נשמע קול ישתי בצד אז לא ראיתי מי זה
"תצאי את גם ככה לא עושה כלום" סיננה לי
"תמשיכי ללמד דברים שלא חשובים גם ככה" החזרתי לה ויצאתי מהכתה, שראיתי מי עמד שמה רציתי פשוט לחזור לכתה ולהמשיך להקשיב לשטויות של המורה.