מיתר קרוע- פרק 24

נטע:
"אתה יודע שהרמה שלך לדייטים מאוד גבוהה נכון?" שאלתי את דן בחיוך כשנכנסתי לאוטו. נתתי לו נשיקה קלה על השפתיים ואז חייכתי, רואה אותו מחייך ומביט בי. הסתכלתי עליו במבט שואל, והוא צחק ואמר שזה לא מספיק לו אחרי שבועיים של געגוע. יצא שדווקא בשבועיים האלו הוא סגר, למרות שהוא הבטיח שהוא לא סוגר כל כך הרבה. במשך השבועיים האלה הוא יצר קשר בכל נקודה שבה הוא יכל, תמיד זה היה כשהייתי עסוקה, היה לו מין טיימינג מדהים כזה להתקשר כשאני עסוקה. חברות שלי כבר היו צוחקות שהוא מתקשר, אפילו למפגש של רביעי אחד עם דניאל זה הפריע. הוא אבל היה נאנח ואומר שזה כל כך מקסים לראות. בטח מקסים, כשהמוח שלי חצי חושב עליו וחצי חושב על פלג. מדהים פשוט.
"לאן נוסעים?" שאלתי אותו בחיוך, מנסה להדחיק את המחשבות על פלג. אני רוצה להתעסק בדן, אני רוצה שכל תשומת הלב שלי תהיה על דן. הרווחתי פה מישהו מדהים, אני תמיד שוכחת את זה. בזמן האחרון יצא לי לשכוח את זה כי עידו כל הזמן, והלוך וחזור, נכנס לי למחשבות. הגיע הזמן להרפות לא?
"לא יודע," הוא אמר לי בחיוך, "האמת שאני ממש לא יודע." צחקתי והסתכלתי עליו, מופתעת קצת. הייתי בטוחה שהוא תיכנן משהו. הוא נאנח ואמר שהוא היה ממש עסוק במשך כל השבוע, וברגעים שבהם הוא לא היה עסוק, הוא מצא את עצמו חושב לאן כדאי שניסע בפעם הבאה. צחקתי ואמרתי לו שזה נשמע יותר מידי רציני, והוא צחק ואמר שדווקא לא, שהוא פשוט רצה להפתיע אותי, שאחרי הרמה הגבוהה של הדייט הראשון, הוא מרגיש שיש לו חובת הוכחה.
"אתה יודע מה היה יכול להיות הכי נוח נכון?" שאלתי בחיוך. הוא הסתכל עליי שואל ונעצר באור אדום, "שנלך אלייך."
"למה דווקא זה?" הוא גיחך והסתכל עליי, מלטף את ידי.
"כי זה ההיפך הגמור מהפגישה הקודמת, ולראות בנאדם באיזור הנוחות שלו זה…"
"אנחנו לא כל כך רחוקים," הוא קטע אותי, "ניסע?" הוא שאל. הסתכלתי עליו צוחקת ולא מבינה. זה נראה לי רשמי מידי או מפחיד מידי להגיע לבית של מישהו בפגישה השנייה, מי יודע כבר מי מחכה שם. ההורים שלו יכולים להיות בבית, ולראות את ההורים שלו זה דבר רציני, או האחים שלו.
"אתה בטוח? זה לא מלחיץ מידי?"
"בשבילך או בשבילי?" הוא צחק, "אני לא בטוח שההורים בבית, אם זה מה שמדאיג אותך."
"אני לא מהבחורות שילחצו לראות את ההורים," חייכתי אליו, "אבל זה לא בעניין הזה, פשוט אולי זה מלחיץ בשבילך שדייט שני יהיה במקום שתכלס… אי אפשר לברוח."
"מה קרה גברת נטע? את מתכננת בריחה?"
"אני?" צחקתי, "חלילה, רק חושבת עלייך בתור בנאדם שנוסע לבית שלך ואז צריך להסיע בחזרה מהבית, משיא הנוחות, את הבחורה הביתה."
"אני אתמודד גם בלהסיע אותך הביתה בארבע בבוקר אם צריך," הוא חייך אליי ופנה ימינה, "זו לא בעיה בשבילי. אני די בטוח שאני אהיה מספיק עירני בשביל זה."
"רק בשביל ההתעניינות," צחקתי, צופה בביטחון שלו כשהוא נוהג, "לאן אתה חושב שהיינו נוסעים אם לא אלייך?"
"לים אני מניח," הוא נאנח והמשיך להסתכל על הכביש, פוזל לכיווני לשנייה אחת ומחייך, שתי הידיים מחזיקות בהגה, בביטחון מטורף ושרמנטיות מטורפת, שגרמו לי ליהנות להסתכל עליו, "אני מאוהב בים, אין מה לעשות."
הגענו לבית שלו בערך רבע שעה אחר כך. כשהגענו שמתי את הטלפון על שקט, מסתכלת על עוד הודעה אחת שדניאל שלח לי בערך חצי שעה לפני. הוא כתב שהוא צריך לדבר איתי על משהו, ואני שאלתי אם זה דחוף. הוא ענה לי, בהודעה הזו שלא טרחתי לענות עליה כי הייתי עם דן, שזה חשוב אבל זה לא קריטי, שאצור קשר כשאוכל. ביקשתי לרגע סליחה מדן כדי לענות להודעה והגבתי שהוא מלחיץ אותי, ואם הכל בסדר. הוא מיד התחבר וענה שהוא מצטער, שהוא לא התכוון להלחיץ, שפשוט יש לו משהו להתייעץ איתי לגביו. אמרתי לו שרוב הסיכויים שכבר נדבר מחר, שאני עם דן. הוא מיד חזר בו ואמר שאני משוגעת שבכלל עניתי, ושאלך מהר מהטלפון לפני שהבחורצ'יק יתעצבן שאני מכורה למסך.
"סליחה," אמרתי כשהוא החנה את האוטו, "חשבתי שלידיד שלי קרה משהו."
"אחד מהחבורה?" הוא שאל מחייך. חייכתי והרמתי את מבטי והנהנתי אליו, ואמרתי שזה הידיד הכי טוב שלי, שהוא כתב שהוא צריך לדבר איתי ובדרך כלל הוא לא כותב את זה ככה, בכזו רישמיות, אז הייתי מחויבת להגיב.
"מכיר את זה," הוא אמר והוציא את המפתח, "כשחברים שלי כותבים לי כאלה הודעות אני עוצר הכל ומגיב, מתקשר אפילו אם יש צורך. מה את יודעת יכול להיות מהצד השני של הקו?" הוא חייך אליי, חיוך חצי שמח, חצי עצוב.
"אצל דניאל זה כמעט לא ככה," נאנחתי בחיוך, "בדרך כלל הוא או צריך לספר משהו על איזה חבר, או צריך לצחוק על משהו שהוא ראה. יש לי תחושה שזה לא אחד משני אלה."
"את רוצה לחזור אליו?" הוא שאל בחיוך, "זה בסדר, אני יכול לחכות עוד כמה דקות."
"לא זה בסדר," צחקתי, "אין צורך, הוא אמר שאני ממילא מטומטמת שבכלל עניתי להודעה אם אני איתך."
"מטומטמת?" הוא גיחך והתקדם אליי אחרי שנעל את הדלת, "למה במילים גסות?"
"כי אני צריכה להקדיש לך את כל תשומת הלב." צחקתי והסתכלתי עליו, הולך לצידי, נעצר קרוב אליי לפני שפתחנו את דלת הבניין. הוא הסתכל עליי, גבוה ממני בחצי ראש, והתקרב לתת לי נשיקה קלה על השפתיים.
"תאמיני לי שאני מרגיש שאני מקבל את כל תשומת הלב כרגע," הוא אמר כשהוא קרוב אליי, כמעט לוחש את המילים, "ואני נהנה מזה."
בבית שלו התיישבנו בגינה, גינה מתוקה שהם קישטו באורות, כמו אורות של חג המולד בשילוב של מנורות קטנות שקונים באיקאה, כאלה שמאירות במלא צבעים. התיישבנו על שני כיסאות נוחים, והוא הוציא מהמקרר שני בקבוקי בירה מזכוכית. הסתכלתי עליו בחיוך, ואז שאלתי אם הוא לא מתכוון לנהוג. הוא נאנח ואמר שעכשיו עוד די מוקדם, וההשפעה לא תהיה ארוכה, שהוא לא רוצה להשאיר אותי כאן בכוח הרבה זמן, אבל שהוא מרגיש שזה לא עניין של שעתיים, ולכן ההשפעה של בקבוק אחד, לא תהיה כזו גדולה. הוא אמר שהוא יכול לא לשתות אם רק אבקש, ואני חייכתי ואמרתי שזה בסדר, שאני סומכת עליו, סומכת עליו שגם יגיד לי אם הוא לא במצב לנהוג. אני לא יודעת מאיפה כל הביטחון בקשר שלנו, אבל הרגשתי שאני סומכת עליו יותר מעל המון אנשים אחרים שאמרו לי שהם יזהרו עם האלכוהול, ולא נזהרו. כשהוא הגיש לי את הבקבוק סיפרתי לו על העסקה שתמיד יש לי עם דניאל, בקשר למי שותה ומי לא, ואם אחד הוציא אוטו, השני מחויב לשתות קולה ולשתוק. הוא צחק וחייך, אמר שזה נשמע מקסים, ושזה מבטיח שגם מי שלא שותה בחבורה עדיין יהנה מחברה טובה, שפויה יותר, פחות בהיי. ביקשתי שיספר לי על הסיפור הכי מצחיק שהוא זוכר מעצמו שיכור, והוא אמר שזה היה במסיבת סוף מסלול שלהם, כשחזרו הביתה כמובן, בבית של מישהו. הוא איבד את עצמו שם לגמרי, אבל עם חבורה ענקית של בנים, אין יותר מידי מה לעשות. הם פשוט עשו שטויות כי הם ידעו שאין בנות בסביבה, שהם צריכים להתנהג באופן מסוים, או להחצין את עצמם באופן מסוים. הוא הרגיש נורא משוחרר בערב הזה, גם הוא וגם המפקדים.
"כשאתה ליד בנות אתה מרגיש מוחצן? אחר אפילו?"
"אין בן שלא ישקר לך אם הוא יגיד שהוא מתנהג אותו דבר ליד בנות ולא ליד בנות," הוא חייך, "אנחנו מרגישים צורך להראות שאנחנו הרבה יותר נינוחיים ומבינים את הסביבה משאנחנו, גם כשכל מה שאנחנו רוצים זה לקפוץ, להסתובב ולצרוח את חיינו. כשיש בנות אנחנו חוקרים את השטח, מסתכלים קצת מסביב, מנסים לא להיראות מגוחכים ליד בחורה שנראית בעינינו טוב."
"אם היינו במועדון, והיית רואה אותי, היית מתנהג בצורה שונה?" חייכתי והסתכלתי עליו.
"את באמת שואלת?" הוא גיחך, "ברור, איזו מין שאלה. בהתחשב כמובן בעובדה שהייתי קולט אותך עומדת שם או מסתכלת, אבל כן, משהו בך היה לוכד אותי."
"ברצינות?" שאלתי בחיוך.
"בטח, מה… אף פעם לא אמרו לך שאת מושכת? אף פעם לא החמיאו לך שהיו מתחילים איתך אם היית בסיטואציה אחרת? סיטואציה כמו שלנו קרתה נטע… בואי נבהיר במהירות, היא פסיכית לחלוטין, היא פסיכית בכל מימד אפשרי, אבל בגלל זה היא גם מיוחדת. אם הייתי מכיר אותך בדרך הקלה יותר, יכול להיות שאפילו הייתי מתחיל איתך אחרת."
"בוא," צחקתי, "בוא נעשה הדגמה. נניח אני אעמוד כאן," צחקתי וקמתי, מניחה את בקבוק הבירה על השולחן לצידי. התקדמתי קצת ונעמדתי ליד מעקה הפרגולה, המפריד בין הרצפה של הבית שגולשת לחצר, לבין הדשא, "דמיין שאני עם איזה חברה, וקלטת אותי מרחוק."
"אוקיי, זה מעניין," הוא צחק וקם גם הוא. הבטתי בו, בטוחה שהוא הולך לעשות ממני צחוק, וההיפך הוא הנכון. הוא נעמד רחוק, שם את שתי ידיו על המותניים וחייך אליי, מחכה שאמשיך בתיאורים, "עם מי באתי?"
"חברים טובים מהצבא," גיחכתי, "ואתה רוצה לשדך לחבר שלך מישהי במועדון, כי הוא בדיוק מבואס שהוא לא זיין כבר חודשיים."
"הלכת רחוק…" הוא נאנח וצחק. זו לא הייתה ההשפעה של האלכוהול, הלוואי וזה היה זה, אני יודעת איך אני מתנהגת כשאני עם אלכוהול, זה פשוט היה חלק מכל האווירה, "אבל קדימה, אני זורם איתך. בקיצור אני רוצה לשדך לו מישהי, ובסוף מוצא את עצמי מתחיל בעצמי עם בחורה."
"ניסית אי פעם להיות טייס משנה של אחד מהחברים שלך?" חייכתי אליו.
"ניסיתי," הוא צחק, "הלכתי על השיטה הקלאסית שכל כך עבדה טוב בטלוויזיה, בללכת לבחורה רנדומלית ולהכיר לה את החבר שלצידי."
"וזה עבד?"
"לי זה עבד בחיוך, הוא כבר היה קצת יותר אסון בלהתחיל עם בחורות." הוא צחק. גיחכתי גם אני מסתכלת עליו, על כל לבושו וכל גופו, כשאני רואה אותו מתעשת ואומר שהוא נכנס לדמות. הנהנתי אליו בחיוך ונשענתי על צד שמאל, על עמוד הפרגולה, מחכה שיתקדם לכיווני. הוא בא בחיוך, ידיים בכיסים, והסתכל עליי, בדיוק כמו כשהסתכל עליי שנייה לפני שנכנסנו בדלת הבניין שלו.
"נטע," הוא אמר, ואני רק עשיתי מין "המממ" קטן כזה, מסתכלת עליו, "את באמת נורא יפה." הסתכלתי עליו בחיוך, בוהה בעיניו, ושמתי את ידי על צד הבטן שלו, מלטפת אותו. הוא גיחך והתקרב אליי עוד קצת, ואני הרגשתי את הנשימות שלו קרובות אליי. הוא נישק לשפתיי נשיקה ממכרת, סוחפת הרבה יותר מכל אחד אחרת שנישק אותי לפני. המחשבות עפו מהראש, והתרכזתי רק בזה, לא בשום דבר שגורם לי עצב, שגורם לי לתחושת הבדידות. התרכזתי בזה שטוב לי, שכבר כל כך חיכיתי שיהיה לי טוב.
"אתה יודע," נאנחתי כשהוא עדיין קרוב, מחזיקה בבית החזה שלו, "אני לא יודעת כמה זה היה עובד לך במועדון." הוא גיחך והסתכל עליי, מלטף את הלחי שלי, "הרי באמת, לבוא לבחורה בשנייה אחת, לדעת את השם שלה ולהגיד שהיא יפה, היא לא הייתה מנשקת אותך ישר."
"האמת," הוא נאנח בחיוך, "זה כבר קרה לי פעם. פעם אחת אני מבטיח, פעם אחת שפשוט זה כל מה שחשבתי עליו, חשבתי על כל המשפטם בעולם שרציתי להגיד לה, ושיננתי אותם במוח, ומולה פשוט לא יכולתי. ידעתי את השם שלה מחבר שהכיר אותה ממזמן, והם לא היו חברים טובים. כל מה שעשיתי היה להגיד את השם שלה, להסתכל עליה במבט מסוים, מבט שפשוט אומר שלא באתי לעשות משחקים, אלא שאני פשוט נמשך ליופי שלה, ונישקתי אותה."
"ומה קרה אחר כך?" שאלתי מתעניינת כשהוא קצת התרחק ממני, אבל עדיין מספיק קרוב כדי שאוכל להחזיק בו.
"היינו יחד כמעט שנה," הוא אמר לי בגיחוך, "נפרדנו קצת לפני שהתגייסתי."
בשעה אחת בלילה שמענו את דלת ההזזה של הגינה נפתחת. שמעתי קול של אישה אומר בחיוך שהיא לא ידעה שיש עוד מישהו ער בבית. דן הרים את ראשו והסתכל עליה, וכך גם אני, והיא הסתכלה עליי מופתעת ומחויכת והתקדמה אלינו קצת. קמתי ממקומי והצגתי את עצמי, נותנת לה שתי נשיקות על הלחי, והיא אמרה שנעים להכיר, שאלה מאיפה אני מכירה את דן. דן חייך ואמר שפשוט הכרנו, שזה לא חברים משותפים או צבא ועניינים, ואמו הסתכלה עלינו בחיוך וצחקה, אומרת שלפעמים הגורל אוהב להתערב סתם ככה בחיים. דן התעניין ושאל איפה הם היו, והיא אמרה שהם הלכו לראות סרט ואז התיישבו לאכול משהו ממש ליד הקולנוע. ממש מבלים בערב חמישי. היא אמרה שהיא לא רוצה להפריע, שהם בדיוק בדרך לישון, אמרה שהיא שמחה להכיר ואיחלה לילה טוב. היא חזרה את מעט הצעדים לכיוון הבית וסגרה את הדלת אחריה, ואני המשכתי להסתכל על הדלת שנסגרה וחייכתי, חייכתי לעצמי.
"מה יש?" הוא שאל וליטף את הלחי שלי.
"היא ממש אוהבת אותך," נאנחתי בחיוך, "זה כל כך מקסים לראות."
"הם הכל בשבילי באמת," הוא חייך, "ההורים שלי תמכו בתקופות שהיה לי הכי מסובך והכי מטורף לחיות בהם, ולחשוב שזה היה לפני חצי שנה בערך, אולי קצת יותר… אני מודה על זה שיכולתי להיאחז בהם. בלעדיהם היה לי קשה פי כמה."
"אני תמיד אומרת שבלי אנשים להיאחז בהם, אי אפשר לעבור שום תקופה מסובכת בחיים. הרי אתה יכול לסמוך במאה אחוז על עצמך ולדעת שגם תהיה המקור הזמין ביותר לנתינת תשובות, אבל יש תשובות שלא אתה יודע, ויש דברים שאי אפשר לפתור לבד, ואם אין סביבה שתומכת ויודעת להגיב למה שאתה עובר, הכל יקרוס הרבה יותר מהר."
"תמיד היה אכפת לך ככה מאנשים וממה שהם עוברים?" הוא שאל כשחזרנו לשבת, הוא מחזיק בידי ומסתכל על הלילה של החוץ.
"אני חושבת," אמרתי מהורהרת, "זו שאלה מוזרה. יש בנאדם שלא אכפת לו מאנשים אחרים?"
"יש אנשים שפחות אכפת להם ממה שאת מציגה את יודעת," הוא חייך אליי, "זה מרגיש שיש בך מלא אמפתיה לאנשים, מלא טוב לב, מלא הקשבה. יש אנשים שיתחרפנו מלשמוע עוד ועוד על הצרות של אנשים אחרים, על הבעיות שלהם."
"לחשוף את מה שכואב לך מעולם לא היה נראה לי כמו בעיה," חייכתי, "זו תמיד הייתה נראית לי כמו בקשה לשתף. כשמתייחסים לזה בתור משהו שבנאדם אחר רוצה לשתף איתך כי הוא סומך עלייך, ואולי תדע גם מה להגיד לו, זה לא לפתור את הבעיה, אלא זה לשתף במחשבות שלך. זה מאוד לקחת את הכל למצב הרבה יותר חיובי. אתה חושב שזה לא עזר לי בכל התקופה האחרונה, בחצי השנה האחרונה, ואפילו לפני? הרגשתי שכשמישהו מדבר איתי על הכאב הכי גדול שלו, הוא משתף אותי במה שהוא כבר מרגיש שהוא לא רוצה לשמור רק לעצמו, כי הוא רוצה שעוד אנשים ישמעו."
"ולך?… לך יש איפה לפרוק את מה שאת צריכה לדבר עליו?"
"היה, היו, ועוד יהיו המון. האמת, חלק מהמקום הזה יכול להיות אתה, אם רק תבחר להיות חלק מהמקום הזה."
"את סומכת עליי?" הוא שאל. העברתי את מבטי אליו והסתכלתי עליו, טוב טוב, בשקט הזה של הלילה, והנהנתי בחיוך. סמכתי עליו, בלי לדעת המון למה, אבל פשוט כי זה המצב. סמכתי עליו שאת האמת שיש לו לומר הוא יחשוף איתי, ואת השקרים שיש לו לספר, הוא לא ישקר לי. סמכתי עליו שבנאדם שמספיק נפתח אליי במקום הכי קשה שלו, ובמקום שבו ראיתי אותו נשבר בפעם הראשונה, כבר לא יפחד להישבר עוד פעם.
"אם הייתי מתחיל איתך בבר, אני די בטוח שלא היינו מגיעים לכזו רמה של עומק על ההתחלה." הוא אמר בחיוך, מנשק לכף ידי ומסתכל עליי. העברתי את גופי כך שאני פונה אליו, והסתכלתי עליו בחיוך.
"יש לנו מזל שלא התחלת איתי בבר," אמרתי לו בחיוך, "בינינו, אני די בטוחה שהיית מתחיל עם החברה שהייתה יושבת שני מקומות לידי."