מי אני פרק 7

שכל המשפחות הגיעו למלון אבא של דייב הלך לקחת את כל המפתחות ושחזר הוא הביא אותם לאימא שלי "טוב אז ככה השנה הביאו לנו ארבע חדרים שבכל חדר יש שני חדרים אז נחלק אתכם לארבעת החדרים האלה בזוגות ואנחנו נישן בחדרים שלנו" אז אני יצטרך להיתקע עם אחד מהמעצבנים האלה אוף "אז החלטנו לעשות הגרלה בניכם" המשפחות שהשתתפו בהגרלה היו המשפחה שלי ושל דייב ועוד משפחה אחת.למשפחה השלישית היו ארבע ילדים ילדים ניקי הייתה הגדולה היא בת 19 היא ולוק תמיד היו ביחד בכל בכל הטיולים והם תמיד נעלמו לנו באמצע . היו גם את התאומים סטיב וסטלה הם היו שני ילדים בני 15 מעצבנים ורעים והאחרון הוא נייל ילד בן 8 בכיין.היו עוד שניי משפחות אבל הם לא היו בהגרלה.
"אני אוציא מהערמה שני פתקים יחד ואז שני הילדים אלה ישנו ביחד" היא הוציאה את הפתקים הראשונים בהם היו רשומים השמות של נייל וליז,בפתקים השניים יצאו לוק וסטיב בשלישי אני ודייב ובאחרון ניקי וסטלה.
שכולם התפזרו פניתי לאמא שלי ואמרתי לה "למה אני ישנה עם דייב?" היא הסתכלה עליי כאילו אני ילדה קטנה "מתוקה אתם לא ישנים באותו חדר זה שני חדרים נפרדים זוכרת?" לוק התערב בשיחה "לפחות את לא ישנה עם רוצח קטן שכל שנה רודף אחרייך עם הנעלי עקב של אחותו" אמא הסתכלה עליו בפרצוף עצבני עמדה לצעוק אבל חזרה לעצמה ואמרה "סטיב הוא ילד נחמד וככה גם כולם תפסיקו להתלונן" היא הלכה ונמאס לי כבר שהיא כל כך נחמדה שתכעס קצת.
אחריי שעתיים שרק הסתובבתי במלון והתחיל להיות מאוחר עליתי לחדר,ראיתי סלון ושני חדרים, בחדר אחד הדלת סגורה והחדר השני פתוח ומסודר.דייב היה כבר בתוך החדר אז נכנסתי לחדר שלי ונכנסתי להתקלח שיצאתי ראיתי את דייב בחדר שלי יושב "מה אתה עושה כאן?" ישבתי מול המראה ויבשתי את השיער שלי הוא הסתכל עליי "אממ שום דבר מיוחד" הוא קם והתקרב אליי הנחתי את הפן על השולחן והסתובבת אליו "אתה יכול לצאת אני צריכה להתלבש" קמתי והתקדמתי למיטה הנחתי שם את הבגדים שלי הוא בא אחריי סובב אותי ואז נישק אותי.הזזתי אותו ממני "מה אתה עושה?" הוא חייך "מנשק אותך אסור?" אוחח הוא כזה מעצבן "אם אתה לא זוכר יש לי חבר" הוא התקרב אליי ושניסיתי להתרחק נפלתי על המיטה,הוא עלה עליי קירב את הפנים שלו לשלי "בואי לא נתייחס לקאי עכשיו הוא נמצא בארצות הברית ואנחנו בדרום קוריאה" הוא הזיז את השיער מהפנים שלי "אני הילדה שדיברת עליה עם לוק?" הוא נראה מופתע ואז חזר לחייך "כן את הילדה שאני אוהב" הוא הביא לי נשיקה על הלחי זה היה מגעיל ונעים יחד "כמה זמן?" ניסתי להוריד אותו ממני אבל לא הצלחתי במקום זה הוא הרים את הגוף שלי כאילו שאני בובה וסידר אותי מולו "מאז הגן זאת הסיבה שהצקתי לך כל הזמן אני מצטער אם פגעתי בך" לא ידעתי מה להגיד לו ומה לעשות,אני ודייב הילד שאני שונאת הילד שהציק לי מהגן נמצאים ביחד במיטה שלי שאני רק עם מגבת והוא מצהיר בפניי שהוא אוהב אותי עוד מהגן."נו?" הוא מחכה שאני הגיד משהו "אני לא יודעת מה להגיד לך" קמתי וישבתי על המיטה,הוא התיישב לידי והחזיק לי את היד "אני לא אוהבת אותך אני..אני.." אני יודעת שהוא יודע את ההמשך של המשפט אבל היה לי קשה להגיד את זה "את אוהבת את קאי אני יודע ואני יודע גם כמה שהקשר שלכם טוב אתם ביחד כבר שנה והוא ממש אוהב אותך נראה שאתם הולכים להתחתן"הוא צחק צחוק עצוב "אני רק רוצה להיות איתך בחודש הזה עוד יש לי את ההזדמנות,אני רק רוצה לחבק אותך,לנשק אותך נשיקה קטנה בלחי אפילו שרק תפסיקי לשנוא אותי" הוא קם ויצא מהחדר.קשה לי להאמין שדייב באמת אוהב אותי אני מקווה שזה חלום ואני התעורר ממנו עכשיו שזה רק עוד חלום מעצבן שמתעלל בי.אני צובטת את עצמי ביד כמה פעמים ולא מתעוררת מהחלום הכי נוראי שאני נמצאת בו.
החבר שלי נמצא בארצות הברית אני נמצאת בדרום קוריאה עם מישהו שאני מכירה מילדות,מישהו שאני שונאת מאז ומתמיד והמישהו הזה החליט דווקא עכשיו טוב להגיד לי שהוא אוהב אותי.
לא רציתי לקום מהמיטה ולצאת מהחדר שלי ולראות את הפנים שלו,שמעתי אותו הוא היה בסלון רואה טלוויזיה.החלטתי לקום ולצאת מכאן,התלבשתי מהר סידרתי את השיער ויצאתי מהחדר "בוקר טוב" הוא הסתכל עליי וחייך "בוקר..טוב" הוא קם וחיבק אותי ונישק אותי שוב העפתי אותו ממני בגועל "די מה אתה עושה??" הייתי נסערת "מנשק אותך" הוא הלך וישב שוב על הספה "אמרתי לך הוא לא כאן עכשיו אז אני איהנה מזה בחודש הקרוב ושנחזור לבית אני לא אזכיר לך מזה כלום ושנינו נשכח ממה שקרה כאן" הוא משוגע אם הוא חושב שאני אסכים לבגוד בקאי "תגיד אתה שומע את מה שאתה אומר?" הוא הגעיל אותי,ויש לו את אותו הפרצוף הרע והמגעיל שלו "כן,וחשבתי על זה הרבה זמן לפני שבאת אתמול לחדר וזה נשמע לי הגיוני" אני צריכה לצאת מכאן הפרצוף שלו גורם לי לבחילה "אני מצטערת לאכזב אותך אבל אני לא מסכימה לזה להתראות"
יצאתי מהחדר,אני התחיל לנעול את החדר שלי שאני בפנים שלא יפתיע אותי שוב.ישבתי בלובי ופתאום בלה ניגשה אליי "היי מרלין" מה היא עושה פה? "היי בלה מה את עושה כאן?" היא צחקה "זה המלון של אבא שלי".
אני ובלה יצאנו לגינה וסיפרתי לה את כל מה שקרה אתמול והיום בבוקר,"טוב הבחור הזה משוגע" היא צחקה "אני יודעת,נראה לי שהוא חושב שאני איזו כלבה בוגדנית אם הוא רוצה שאני אעשה את זה" בלה צחקה חייכתי אליה "היי את רוצה לישון אצלי בחדר זה לא יפריע לי יש לי את החדר הכי גדול במלון" לא חשבתי שהיא תציע את זה "באמת?" היא עצרה "כן תעברי עכשיו אפילו ככה את לא תפחדי מהמטריד הזה" שנינו צחקנו "תודה" המשכנו ללכת ואז עצרתי ואמרתי לה "אמרת שאני לא הטעם שלך למה התכוונת?מה אני מכוערת?" בלה צחקה "שלא תביני לא נכון את ממש יפה את פשוט נראת כמו ילדה קטנה וטהורה"
טהורה?ילדה?מה היא חושבת לעצמה???