מי אתה ירין? – פרק 27

נויה^ 22/02/2016 1685 צפיות 3 תגובות

נכנסתי אל משרדו של נתי, ברגע שהבחין בי הוא הניח בצד מספר דפים שאחז בידו שעיין בהם בקפידה והתפנה אלי.
הוא בחן את עיניי כמו בכל פעם שאני מביטה בעיניו, תמיד מצאתי בזה צד מרתיע, אני אפילו לא יודעת למה, אולי כי זה נראה שהוא מנסה בכל פעם לפצח את מצב הרוח שלי.
משכתי את הכיסא השחור לכיווני והתיישבתי עליו.
רגליו היו מפוסקות וידיו נשענו על תומכי הכיסא וגבותיו היו מכווצות במקצת.
נשימותיי התקצרו לרגל המבט הנוקב שהיה מופנה אליי, וידיי החלו להזיע, מהלחץ והאי נוחות שהרגשתי תחת עיניו השחורות.
"קיבלת החלטה?" קולו היה סמכותי וברור, הנהנתי בראשי והרגשתי את גרוני יבש.
כיחכחתי בגרוני ווהעברתי קצוות שיער שנפלו על פניי אל מאחורי אוזני.
"החלטתי להישאר." קולי גבר על הלחישה, לא הצלחתי להבין את הסחרור שהרגשתי מהרגע שנכנסתי למשרדו.
הוא העביר את אצבעותיו על סנטרו, עם המבט הגברי שלו שלא התנתק מעיניי השחורות.
התמכרתי לפעולה הזאת שהוא עושה עם ידיו.
זה הדבר הכי מושך שגבר יכול לעשות.
גמעתי את רוקי, הוא הבחין עד כמה לחוצה הייתי, עד כמה שהוא השפיע עליי בכל דבר שעשה. מנוכחותו.
"בסדר, מחר נעשה שיחה יותר מפורטת בעניין. תלכי לישון." הוא פקד עליי בקול סמכותי, אך לא הצלחתי להקים את ישבני מהכיסא עור השחור.
"שמעת מה אמרתי?" הוא שאל בקול צרוד ועמוק.
אך השתתקתי, גופי סירב למלא אחר הוראותיו וקפא.
"אגם לוי, מה עובר עליך?" הוא קם מהכיסא שלו ועקבתי אחרי צעדיו לכיווני.
הוא התיישב ישיבת צפרדע מולי ועכשיו מבטנו הצטלבו מקרוב, יותר מידי קרוב.
"תפסיקי להקשות על המצב יותר ממה שהוא כבר קשה ותקומי." הוא אמר בשקט ולרגע אחד קטן עיניו הוסטו לכיוון החזה שלי שהיה חשוף מעט בגלל ששני הכפתורים של חולצת המדים שלי לא היו מכופתרים. הוא הרים מבט סוער לעיניי והחסרתי פעימה, ועוד פעימה.
הייתי קצרת רוח מהמתח שנוצר בינינו כאן במשרד הקטן שלו.
לסתו הייתה הדוקה והדגישה את עצמות לחייו המרובעות מה שגרם לו להיראות יותר גברי ומושך בעיניי.
"אני לא יודעת מה קורה לי, נתי." לחשתי את דבריי וקמתי מהכיסא בקושי רב.
הוא התקומם גם כן ועמד ממש קרוב אליי, עד שנשימותיו החמות התנפצו בפניי בנעימות.
היה בי רצון לקרוע את המדים שישבו על גופו בצורה כל כך מושלמת ולזרוק אותו על השולחן עבודה שלו.
"תפסיקי עם זה." הוא מלמל לעצמו והבעתו נהפכה למעט כעוסה.
"עם מה?" שאלתי בתמימות והבטתי בעיניו כל עוד אני יכולה.
עיניו השחורות התכהו ונראו כה אפלות ומסתוריות באותי הרגע שזה נראה בלתי אפשרי.
"פשוט..תחזרי לחדר שלך." הוא לקח כמה צעדים אחורה והחווה עם ראשו לכיוון הדלת, רמז שאצא ואעזוב אותו בשקט.
פסעתי לכיוון הדלת בזמן שניסיתי לעכל מה קרה כאן עכשיו ומה באמת עשיתי?למה עשיתי זאת?
ולמה קפאתי בכל פעם שעיניו פגשו בשלי?
הייתי כה מבולבלת והרגשתי שאני לא שפויה.
חזרתי אל החדר שלי, החלפתי במדים בפיג'מת צמר חמימה והתכרבלתי מתחת לפוך נוצות הלבן שלי.
עצמתי את עיניי ושקעתי לשינה עמוקה.
***

נכנסתי לרכבו של נתי, הרגשתי קצת לא בנוח עם כל מה שקרה אתמול אצלו במשרד.
הרגשתי קצת אשמה, הרגשתי מובכת.
"תחגרי." הוא פקד עליי בטון סמכותי.
חגרתי את עצמי והוא החל בנסיעה אל הבית.
הנסיעה הייתה שקטה, הוא לא הביט בי אפילו פעם אחת עד שהגענו לתחנת דלק שהייתה ממוקמת לצד כביש מהיר.
הוא יצא מהרכב ותידלק פול טנק.
הבטתי עליו מבעד למראה הצדדית של הרכב, גם הוא הביט בי עם המבט הנוקב שלו.
ניסיתי להבין מה הולך בין קרב המבטים האלו בינינו, כי בטוח מסתתר שם משהו.
אולי הכחשתי בכך שיש משיכה בין שני הצדדים או שפשוט הכל בגלל הסיפור עם ירין.
הייתי מבולבלת וראשי התערפל בהמון מחשבות שהכאיבו לראשי.
כמעט והתפוצצתי מרוב כמות המחשבות שנתרוצצו במוחי.
הוא סיים לתדלק ונכנס אל הרכב בחזרה.
"אני מציע לך להפסיק עם זה כי אני נשבע לך שאני לא אשלוט בעצמי." הוא אמר נסער אך שמר על טון שקט וצרוד.
הבטתי בו, מבולבלת ומופתעת ממה שאמר עכשיו.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי בכנות, באמת לא הבנתי מה כוונתו ב"להפסיק עם זה"
"עם המבטים שלך, מה החלטת לחרפן אותי?" הוא שאל עצבני, וידיו שאחזו בהגה התהדקו ומתחו את עורו עד שנדמה היה שיקרע.
"אני באמת לא מבינה למה אתה מתכוון." אמרתי בקול חד והבטתי בו במבט רציני.
"סעמק." הוא מלמל בזעם ולחץ על דוושת הגז והרכב נסע במהירות מופרזת על הכביש המהיר.

אחרי נסיעה של שעתיים, הוא עצר מול ביתי מבלי להסתכל עליי או להגיד מילה.
"תודה." אמרתי לו, אך שום תגובה לא יצאה מפיו.
"מה עובר עליך?" מלמלתי לעצמי ויצאתי מעו כעוסה מהרכב וטרקתי את הדלת.
הוא נסע לפני שהספקתי להוציא את התיק הגדול שלי מהמושב האחורי, הייתי בהלם.
לא יכולתי לעכל אותו, את ההתנהגות המוזרה שלו.
נכנסתי לבית ריק, הרחתי את הריח שלו התגעגעתי כמעט הכי הרבה.
התגעגעתי יותר מכל לאמי ואחי שהיה בבסיס שלו.
ואמא שלי, בעבודה.
הדלקתי את הדוד ונכנסתי לחדר שלי.
הדלקתי את המזגן, כדי לחמם את החדר הקפוא ולאחר חמש דקות שהרגשתי טת החום מתחיל לסחרר אותי, פשטתי את בגדיי ונשארתי רק עם הלבשה תחתונה.
פתחתי את הנייד שלי ונכנסתי בווטסאפ לחלון של נתי.
שלחתי לו שהתיק שלי אצלו.
הוא כמובן לא ענה.
אחרי חצי שעה שהעברתי ברשתות חברתיות משעממות כמו פייסבוק ואינסטגרם שכל פעם מחדש אני מנסה להבין למה קשה לי כל כך למחוק את החשבונות שלי בהם, הוצאתי מהארון שלי מגבת ונכנסתי להתקלח.

עשיתי מקלחת חמה וארוכה, תמיד כשאני מגיעה הביתה, המקום שאני הכי אוהבת לבלות בו זה המקלחת, להינות ממנו לפני החזרה שלי לבסיס ששם אנחנו חולקות ביחד חמישה תאים ומתקלחות עם כל הזוהמה על הקירות והריצפה.
כרכתי מסביבי מגבת ויצאתי מהמקלחת ובדיוק כשבאתי להיכנס אל תוך חדרי, פעמון הבית צלצל.
פסעתי לעבר דלת הבית בזהירות שלא אתחלק מכיוון שרגליי עדיין רטובות.
"מי זה?" צעקתי.
"נתי." ליבי החסיר פעימה.
פתחתי את הדלת, הוא הבחין במגבת הקצרה שהייתה כרוכה סביב גופי ולא התבייש לבחון את רגליי החשופות.
"התיק שלך." הוא אמר והניח על הריצפה, ליד הכניסה.
"תסגור את הדלת, קר לי." ביקשתי ממנו והוא סגר את הדלת מאחוריו.
"תודה." הודתי עם חיוך קטן וסגור.
"אין בעד מה." הוא אמר עם קול צרוד והבחנתי בבליטה שביצבצה בבירור מבעד למכנס פוטר האפור שלבש.
הרמתי ישירות את מבטי אליו ולחיי הפכו לאדומות.
הסמקתי כמו נערה.
הוא התקדם אליי בצעדים ענקיים ואיטיים, ואני מהבלבול צעדתי אחורנית, עד שנתקלתי בשולחן עם גבי.
והוא כבר היה קרוב אליי.
"היית חייבת לפתוח את הדלת כשאת לבושה רק עם מגבת מזדיינת?" עיניי נפתחו לרווחה מהדיבור המלוכלך. אך אהבתי את זה, הרגשתי איך בטני מתהפכת וגופי מתפתל למולו.
"נתי…"לחשתי את שמו בשקט ולא הצלחתי לצאת מהערפול חושים שעברתי.
הכל בי נדלק, התלקח מהאש שהוצץ בכל ילק בגופי.
רציתי את מגעו על גופי, רציתי להרגיש אותו, ללגום אותו, לטעום כל חלק בגופו.
הוא תפס בפניי באגרסיביות, נשימותיי התקצרו והרגשתי את השכרון חושים מכה בי בחוזקה.
הוא ריסק את שפתיו המלאות על שפתיי וכמעט והחל להניע אותן בחוזקה, בדיוק כמוני.
לא יכולתי לעצור את עצמי, זה היה חזק ממני, רציתי את זה כבר המון זמן ורק אתמול הבנתי בכך בבירור.
הוא משך בשיערי, ולשונו נדחקה אל תוך פי והתחברה עם שלי. כמעט והתפוצצתי מהחשק להפשיט אותו ולחדור אליו.
ידו משכה את המגבת מגופי והייתי עירומה למולו.
עיניו שוב התכהו כשראה את גופי החשוף, הן סערו ואישוניו התרחבו.
"אנחנו לא יכולים לעשות את זה, נתי." אמרתי, למרות שזה הדבר שהכי רציתי לעשות באותו הרגע, יותר מכל.
"הייתי עם אליאור." הוספתי והוא הביט עמוק בעיניי השחורות שדמו נורא לשלו והצמיד את מפשעתי לשלו.
"היית צריכה להיות שלי כבר ממזמן." הוא לחש באוזני בצרידות.
החסרתי פעימה, נשרפתי מנשימותיו וממגעו החם.
אך המשפט הדהד במוחי שוב ושוב.
הייתי אמורה להיות שלו כבר ממזמן?


תגובות (3)

השם ישמור הרגת אותי עם הכמות של הפרקים אני מהצהריים קוראת רק אפילו בעבודה שלי קראתי (תמשיכי ככה)
תמשיכי

22/02/2016 20:14

היי אני שיר משתמשת חדשה תמשיכי את הסיפור בדחווף אבלל.
הוא מהמם ואני מתה על נתי

26/02/2016 16:45

אין המשך???

13/04/2016 14:28
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך