מי אתה ירין – פרק 29

קפאתי, לא הצלחתי להגיב. גופי רצה להשתולל אך לא הצלחתי להניע אף איבר.
כאילו הכל בי נהפך לקרח ונשימתי נעצרה.
לא הצלחתי לזוז.
\"אגם…\" קולו כמעט ולא נשמע, הוא הרים את מבטו, אך מבטי היה מושפל.
\"אגם!תגידי משהו!\" הוא צעק, אך לא יכולתי להגיב.
הוא ניער את גופי, סטר בלחיי חלושות, ניסה להוציא ממני תגובה לבשורה הכל כך קשה לעיכול.
הוא אח של ירין…איך לא קישרתי, שניהם אמסלם, קולם כמעט ואותו קול.
איך יכולתי לפספס זאת?
\"איך…אני…\" גמגמתי, מבטו הצטער בפניי ללא מילים.
לא ידעתי אם לכעוס עליו, אם להרביץ לו או לחשוב שהוא לא אשם בכלום.
כי הוא לא אשם בכך, הוא בסה\"כ אחיו.
אבל מה האינטרס שלו לא להגיד לי זאת?
הייתי כל כך מבולבלת, לא ידעתי מה לחשוב.
\"שיהיה לך לילה טוב.\" קולי היה חלוש, וניסיתי לקום ממנו ולהשתחרר מאחיזתו החזקה.
אך הוא חיזק את אחיזתו בי עוד יותר ולא נתן לי ללכת.
\"אני רוצה להיות לבד.\" אמרתי לו, לא מסוגלת להביט בעיניו.
\"לא!בואי אליי, בבקשה.\" הוא התחנן אליי, נדתי את ראשי לשלילה.
\"בבקשה, תשני איתי, אני מבטיח להסביר לך הכל מחר.\" הוא שוב התחנן, לא שיחרר אותי ולא וויתר לי.
\"מה יש לספר?\"שאלתי אותו והפעם הבטתי בעיניו שסערו כמו ים שחור ועמוק.
\"המון, המון דברים שקשורים אליך ואל ירין.\" הוא אמר, גרם לעיני להיפתח לרווחה. ירין דיבר עליי איתו?\"מה כבר יש כאן להגיד?תגיד עכשיו. אני לא מתכוונת לישון איתך.\" הבהרתי לו כשמבטי עדיין נעוץ בעיניו הרטובות. \"עזבי, לכי לישון ותשכחי ממה שאמרתי לך.\" הוא ירה זאת עם מעט עצבים ושיחרר תא אחיזתו מגופי. \"אני לא אוכל לשכוח דבר כזה,כבר תקופה שאני בוכה בגללו, תקופה ארוכה שכואב לי כל הגוף בגללו ואתה שתקת כל התקופה הזאת. אתה אגואיסט!\" צעקתי עם בכי מחודש. לא הצלחתי למצוא שלווה ושקט נפשי, זה רק גרם לי להסתער עוד יותר. \"יש הרבה דברים שאת לא יודעת, אבל עדיף שבאמת נשאיר הכל ככה, גם ככה אני ואת זה לא יצליח בינינו. זה בלתי אפשרי.\" פערתי את פי בתדהמה. התקשתי לקבל את המילים האלו, רציתי כל כך להיעלם ולא לספוג את הכל במכה אחת. לא יכולתי יותר להכיל שום דבר שלילי.

\"אתה חתיכת חרא!אז למה נישקת אותי?למה עשית את מה שעשית היום?אה?!\" הטחתי את צעקותיי בפניו. לסתותיו התהדקו והכעס ניכר בפניו הנוקשות.

\"אל תדברי אלי ככה, אגם אני גם ככה עצבני. אל תגרמי לי לאבד את זה.\" הוא אמר בעיניים עצומות ובחדות. כאילו ניסה להגיד שבפעם הבאה הוא לא ישתוק על המילים האלו.

\"אני רוצה לעזוב, אני לא רוצה לראות אותך יותר, אז תעביר אותי לצה\"ל. לא מעניין אותי כלום. אם לא תעביר אותי אני אהיה עריקה ועדיף לי לשבת בכלא ולא במשרד איתך.\" הוא הביט בי מעט מופתע ובשניה חזר למבט הרציני.

\"אין שום בעיה, שבוע הבא תגיעי לחתום על טופס טיולים ומשם לבקום.\" הוא אמר ובאיזה שהוא מקום זה צבט אותי, כאב לי שוויתר עלי בלי להילחם. למרות שזה הדבר הנכון לעשות, אני איפה שהוא מרגישה טעות. כי אני אסבול בלעדיו, כי זאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו.

\"יופי, תודה רבה נתי אמסלם.\" אמרתי את שמו המלא וירדתי מרגליו, הרמתי את תיקי מהריצפה ויצאתי מהרכב, בלי להפנות מבט לאחור.

שמעתי את רכבו חורק על הכביש, הוא עצבני וטעון.

הרגשתי נורא, הלב שלי לא נתן לי מנוחה ופעם בעוצמות מטורפות וכמעט בלתי אפשריות.

רציתי להיקבר מתחת לאדמה ולסיים את קיומי בעולם הכל כך קשה והאכזרי הזה.
לא רציתי יותר להרגיש את ההרגשה הזאת שרק התגברה והכאיבה לי בכל מקום בגוף.
הכל היה פשוט בלתי נסבל, כל רעש וכל בן אדם. לא רציתי להרגיש כלום, רציתי לראות הכל שחור ולא להרגיש את האוויר.

כשנכנסתי לחדרי, בעטתי את נעליי מרגליי ואת השמלה השלתי מגופי.
נכנסתי אל מתחת לפוך, כשאני רק בהלבשה תחתונה ואיפור מרוח על פניי.
לא עניין אותי שום דבר, רק עצמתי את עיניי ונשאבתי אל השחור שהוביל אותי לשינה עמוקה.
***

הרגשתי יד מלטפת את פניי בעדינות, ריח של בושם מוכר ונעים.
המגע היה חם ואוהב.
פקחתי את עיניי באיטיות, בקושי הצלחתי. הרגשתי כאילו הכו אותי בכל מקום בגוף.
\"עידן, בוקר טוב.\" מלמלתי בצרידות והתרוממתי באיטיות לישיבה.
\"איך את תאומה?\" הוא שאל והביט בי ברכות.
\"מרגישה כאילו משאית דרסה אותי.\" אמרתי לו ושיפשפתי את מצחי עם ידי.
\"בא לך לדבר על זה?\" הוא שאל והעביר את כל השיער שנפל על פניי לאחור.
\"אחרי מקלחת חמה, אני חייבת להתעורר.\" אמרתי לו, ניסיתי לחייך…אך לא הצלחתי.
\"בסדר, תיכנסי להתקלח, אני אכין לך את הנס שאת הכי אוהבת.\" הוא חייך וידיי עטפו את גופו בחיבוק חם ומוכיר תודה.
\"תודה עידן.\" לחשתי על כתפו.
\"בכיף תאומה.\" הוא אמר וקם ממיטתי, הביט בי בחיוך ויצא מהחדר.
קמתי מהמיטה, הוצאתי את הנייד מהתיק והדלקתי אותו.
הייתה לי שיחה שלא נענתה מנתי. הוא שכח לדרוך עליי עד הסוף?אני שנאתי אותו כל כך.
פתחתי את ההודעות של קורל, היא רשמה לי שתגיע אליי בסביבות הערב כדי שנתארגן ביחד לפניי היציאה לפאב.
אהבתי שהיא קובעת מבלי להתייעץ איתי, כי אני לא תמיד הייתי יוזמת טובה.

\"מחכה לך אהובה, סליחה על הניתוק הזה בינינו. עברתי המון ומחכה כבר לספר לך את הכל.\" שלחתי לה בחזרה ונכנסתי להתקלח.

אחרי כל סידורי הבוקר והמקלחת הנפלאה והמרעננת שעשיתי, ירדתי למטה למטבח. אמי עמדה ובישלה ארוחת צהריים ועידן עמד על ידה ודיבר איתה על נושא רציני ככל הנראה בגלל תנועות ידיו.
\"בוקר טוב משפחה מושלמת.\" הראתי את נוכחותי עם חיוך קטן שהתנוסס בפניי.
\"בוקר טוב ילדה אהובה.\" אמי סובבה את ראשה וחייכה חיוך רחב וענקי.
\"שבי, הנס מוכן וגם הטוסט נוטלה שאת אוהבת.\" עידן אמר וננשקתי על לחיו הימנית.
\"תודה תאום.\" הודתי לו והתיישבתי מסביב לאי.
\"קורל באה היום בערב אמא, תכיני גם לה.\" אמרתי לה ומבטו של עידן נהפך לרציני.
\"היא באה?\" הוא שאל והתיישב על ידי.
\"כן, אנחנו יוצאות היום.\" אמרתי ונגסתי מהטוסט שלי.
\"לא צריך, תבואו איתנו לקריוקי שעומרי מכין.\" פערתי את עיניי ואז מבטי הפך לחשדני.
\"אתה פוחד שיתחילו איתה.\" שתיקתו אמרה לי שזה נכון.
\"אם להיות כנה, אני עשיתי טעות. אני כל הזמן חושב עליה.\" הוא נאנח וכרך את ידיו מאחורי ראשו בייאוש.
\"אז למה שלא תדבר איתה על זה?\" שאלתי אותו.
\"היא שונאת אותי.\" הוא אמר. \"תאכלס כן.\"
\"טוב את לא עוזרת לי בזה שתגידי לי את זה…אולי תדברי איתה את?\" הוא שאל ועיניו ממש זעקו לעזרתי.
\"אין בעיה, כשהיא תגיע אני אדבר איתה. אבל בתנאי שלא תעשה לה קטעים כאלה יותר.\" אמרתי לו והוא הנהן במהירות.
\"אל תדאגי, אני לא אשחרר אותה יותר. אני אוהב אותה יותר מידי.\" הוא התוודה למולי וזה מעט ריגש אותי. כי אחי לעולם לא אהב מישהי עד כדי כך.
\"אז סגור.\" הוא קפץ על פניי ונישק אותי ללא סוף.
\"דיי!תן לי לאכול.\" התנשפתי ברוגז ואז צחקתי אני ממש מכורה לאחי.
\"עכשיו תורך, ספרי מה קרה.\" הוא אמר.
נשמתי עמוקות וסיפרתי הכל בפרטי פרטים.
\"וואו, זה מטורף מה שהולך בחיי האהבה שלך.\" הוא אמר וניסה בעצמו לעכל את כל הסיפור הבלתי גמור הזה.
\"אני יודעת, אבל מה אני צריכה לעשות אתה חושב?\" שאלתי בתקווה שיחשוב על רעיון טוב והגיוני.
\"אני מציע לך לדבר איתו, אין דרך אחרת לסגור מעגל כזה. את חייבת לדבר איתו.\" הוא אמר ברצינות וחשבתי איך לעשות את זה בדיוק.
כי הוא צודק, אני חייבת לדבר איתו על ירין, חייבת שישחרר אותי ממנו.
\"תודה תאום, אתה צודק.\" אמרתי לו ואחזתי בכף ידו.
\"בכיף, תמיד.\" הוא חייך חצי חיוך וקם מהכיסא.
\"לאן?\" שאלתי אותו.
\"להתקלח.\" הוא השיב והנהנתי.

השמיים נהפכו לכהים, הערב הגיע וקורל הייתה אמורה להגיע בכל רגע.
הבטתי על עצמי במראה, עיניי נראו נפולות מעט וחלולות. מצב רוח אפלולי אפף אותי ולא הצלחתי לחזור לעצמי.
הנייד שלי רטט על המיטה, הרמתי אותו והבטתי על השם שהיה רשום על הצג.
\"הלו\" עניתי לו בשקט.
\"אנחנו צריכים לדבר.\" קולו של נתי היה חד ואפילו עצבני.
\"אוקיי.\"
\"אני חייב לספר לך את זה…\"
\"את מה?\" שאלתי מבולבלת.
\"את הדבר שיפתור לך את בעיית ירין…את הדבר שיגרום לך להפסיק לבכות, אגם לוי.\" הוא אמר והנייד כמעט נשמט מידי מהלחץ.