מכונת הזמן ( הגרסה החרדית)-פרק 1

שרי, בחורה כבת תשע עשרה עשתה סרט דוקומנטרי על זמר פופ שחי בזמנו בשנות השישים. אשר בן ארי היה למושא הערצתה ואהבתה של שרי. היא עצמה עשתה לבדה את הסרט הדוקומנטרי.
היא הייתה מאורסת למיכאל אהרון בן חיים, בחור ישיבה חרדי כבן עשרים ואחת.
עוד שבוע וחצי הם היו אמורים להתחתן.
אבל אז התכניות השתנו כשהוא גילה ששרי השאירה בשבילו פתק חתום ובו היא כתבה בכתב היד הקדום שלה: "סליחה, לא יכולתי להישאר. אל תחכה לי, אני הולכת לחקור את נסיבות מותו של מושא הערצתי." הוא קרא כשבעיניו נצצו דמעות של זעם. הוא לא ידע אם לצחוק או לדמוע. האם זה אומר שלא תהיה חתונה או שהכלה תחליט שלא מתאים להמשיך את הקשר משום מה.
מיכאל אהרון מצא את עצמו מתלבט מה לעשות. הוא נותר תקוע עם החברות הכי טובות של שרי, אדוווה ואחווה.
הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו וגם הוא הרגיש מאוד מבולבל.
הוא פשוט צרח ואף אחד לא היה שם כדי לשמוע את זעקתו.
גם לא אדווה ואחווה היו שם בשביל לנסות לעודד אותו מעט.
לרגע הוא חשב שהוא חולם ששרי לא כאן והיא עוד עתידה לחזור הנה בקרוב.
אבל היא לא חזרה.
מיכאל אהרון הרגיש פשוט שהוא מתמלא בפחד שהיא בסוף תחליט לעזוב אותו.
והוא כועס עליה, הוא ממש כועס עליה.
הוא קם ממקומו וחייג את מספר הפלאפון של אדווה.
עליה הוא סומך הרבה מאשר על שרי. שרי, מאז שהייתה בת שש אהבה את אשר בן ארי.
היא ענתה לו , אדווה לקחה נשימה קלה ואמרה: אתה יודע לאן שרי נעלמה?" שאלה בסקרנות.
" אני לא יודע, היא השאירה לי פתק ועזבה." קרא מיכאל אהרון בכעס.