מכונת הזמן 2-פרק 9

רימון ממש רתחה מזעם. לחיה הסמיקו כמו סלק אדום.

" אני ממש לא יודעת מה אעשה לך , דניאל ראוי שיאהבו אותו , לא שישנאו אותו ויבגדו בו בדיוק כמו האבא שלו שנעלם ומאז לא שמענו מה קרה לו והאם הוא מת או שהוא חי באיזשהו מקום.

אני רוצה שתדעי שלא משנה מה , דניאל בחיים לא היה סולח לך על שאת בוגדת בו כך.

איך את היית מסוגלת להיות עם מישהו שהוא לא דניאל , בחיי שאני לא מבינה אותך. את יודעת משהו? אם כבר דיברנו , אני לא יודעת אם מגיע לדניאל שאת תתנשקי עם בן אדם אחר. הוא איבד את אימא שלו , ואבא שלו נעלם ביום החתונה שבו הוא היה אמור להתחתן עם מעיין שקד.

ועכשיו גם את?" שאלה רימון והביטה בה במבט נוקב.

" תירגעי, רימון , פשוט תירגעי. אני כל כך אוהבת את דניאל. מה דעתך שאת לא תספרי לו את האמת! זה ממש יהרוס אותו, אני מתכננת לספר לו מתישהו.. לא עכשיו , טוב?" אמרה רינת בהחלטיות והביטה על רימון במבט מתחנן.

" אני לא יודעת מה אני עושה כאן בכלל, דניאל הוא החבר הכי טוב שלי ואני לא רוצה שהוא יסבול. די! נמאס לי כבר לדבר איתך. את לא מבינה מה זה יעשה לו כשהוא יגלה שאת בוגדת בו.. אני לא מקנאה בך בכלל." אמרה רימון והלכה משם כועסת.

היא לא הבינה למה רינת בגדה בדניאל .

" חכי רגע, רימון . עוד לא סיימנו לדבר." צעקה רינת לעברה אבל היא כבר לא שמעה אותה.

מה היא תעשה עכשיו? מה אם היא תספר לו את האמת? היא חייבת לשכנע את רימון לא לעשות את זה לפני שהיא עצמה תשוחח איתו בארבע עיניים.

היא חייבת לחשוב על פתרון מסוים והיא ידעה היטב שדניאל לא היה סולח לה על בגידה כזו מצידה.

מה היא תעשה אם רימון הולכת לספר לדניאל על הנשיקה שהייתה עם גבריאל , או יותר נכון עידו?

עלמה רצתה לגשת לדניאל ורצתה להגיד לו שכל השנים האלה שנכתבו לו שירים עבור אלבום הבכורה שלו , שהיא הכותבת המקורית שכתבה את השירים שהפכו להיות שלו.

כל יום שעובר אהבתה אליו גוברת וגודלת יותר ויותר.

היא התרגלה כל הזמן לכתוב שירים רק למגירה מבלי שהיא תצא החוצה. היא לא אהבה פרסום והיא רצתה להישאר בעילום שם.

כי היא פחדה ממה שדניאל יגיד כשהוא יגלה שהיא כתבה לו את השירים כשרק הוא היה בהתחלת הקריירה ככוכב רוק מפורסם.

תובל ושובל רצו לעזור לעלמה לכבוש את ליבו של דניאל , והן לא ידעו שהיא הייתה מאוהבת בו כבר הרבה שנים והיא פוחדת להגיד לו את מה שהיא מרגישה כלפיו.

" האמת שאני פוחדת , אני לא יודעת איך הוא יגיב.. אני מאוהבת בו , למרות שהוא החבר של רינת. תגידו לי מה לעשות , בנות. כי אני כבר מיואשת." אמרה עלמה בהתרגשות ולא ידעה האם לצחוק או לבכות.

" טוב , אנחנו נעזור לך , עלמה , אנחנו נעזור לך לכבוש את דניאל. הוא יהיה שלך. זה מה שאנחנו מבטיחות. אבל אל תבכי עכשיו, מה דעתך שנהיה החברות הכי טובות שלך , מה את אומרת על זה?" שאלה תובל את עלמה שהתחילה לפרוץ בבכי תמרורים.

" הוא לא הסתכל עליי , הוא מעולם לא אהב איך שאני נראית. אני מכוערת , נכון?" אמרה עלמה בקול שבור.

" לדעתי את לא מכוערת , את צריכה להתאפר כי את כבר נערה , אל תגידי אף פעם שאת מכוערת. כי את יפה . יש לך פנים יפות ועיניים יפות. תסתכלי על עצמך ותראי כמה יפהפייה את. את מהממת." אמרו לה תובל ושובל בקול אחד וקירבו את עלמה כדי שהיא תביט על עצמה במראה.

" אני מכוערת , אני לא אוהבת להסתכל על עצמי במראה. זה עושה לי רע." היא אמרה בשנאה עצמית וחשבה שתובל ושובל חשבו שהיא מכוערת.

לכן היא לא מיהרה להאמין שהן צודקות ושהיא אכן יפה.

" עלמה , את יודעת משהו? כשראיתי אותך , לא חשבתי שאת מכוערת. רציתי להגיד לך שאת יפהפייה אמיתית . כדי שיהיה לך ביטחון בעצמך.

אז אל תחשבי אף פעם שאת מכוערת.

אני לא רוצה לשמוע עוד פעם אותך אומרת את זה על עצמך. זה מקובל עלייך?" שאלה תובל בחיוך מרגיע וכשהיא ראתה שעלמה מפסיקה לבכות.

" כן , זה מקובל עליי בהחלט. אתן תעזרו לי עם דניאל?" שאלה ולא האמינה שתובל ושובל אכן יעזרו לה שדניאל יהיה הבן זוג שלה.

" כן , נעזור לך." אמרו תובל ושובל ביחד.

" תודה רבה. אבל אני עדיין חושבת שאני מכוערת , לא?" קראה עלמה בחוסר ביטחון והתחילה שוב לפרוץ בבכי תמרורים.

" תשמעי , עלמה , את מעדיפה ללמוד בדרך הקשה או מה? את חושבת שאנחנו משקרות לך? את קצת מתחילה לעייף. אז קדימה , קומי! אם לא תעבדי קשה , אז איך תוכלי לקבל את מה שאת רוצה?" אמרה תובל ברצינות תהומית.

גבריאל לא ידע איך הוא יוכל למצוא את דניאל, הבן שלו. כל מה שעניין אותו עכשיו זה להציל אותו מפני מותו המתקרב.

והוא לא יעזוב את שנת 1996 עד שהוא ישלים את משימתו עד הסוף.

כשהוא התכוון לעלות לדירה שבו הוא עצמו התגורר. הוא התרגש קצת מכך שהוא הולך לראות את הבן שלו בפעם הראשונה בחייו.

הוא פתח את הדלת לאט לאט ונכנס לתוך הדירה בלב פועם.

גבר בעל עיניים כחולות עמוקות כמו הים הביט בו במבט בוחן ולא הבין מה הוא עשה פה.

" אני עידו, ואני באתי לחפש אותך!" אמר גבריאל והוא חייך אל דניאל. הוא ניגש לחבק אותו אבל דניאל סימן לו להתרחק ממנו .

" אני לא מכיר אותך , מי אתה ומה אתה מחפש? שאלתי אותך שאלה , ואני מצפה ממך שתענה עליה בכנות אם לא אני אשלח לפה מישהו שיסלק אותך מפה אם לא תפנה את עצמך ברצון, כי לי ולך אין שום דבר במשותף." אמר דניאל בטון קשוח.

" חכה רגע , אני אחיך עידו. אני הבן של גבריאל דמתי. אתה צריך להאמין לי!" המציא גבריאל.

להישאב לתוך חלום –שיר

אני רוצה להגיד משהו , לפני שהכול נגמר.

גם אם לא נהיה פה מחר.

תמיד אהיה איתך ואשמור עלייך.

אף פעם לא אברח ממך , אני מבטיח.

אף פעם לא אעלם מחייך , את ליבי בפנייך אני פותח

ורגש חם לך אשלח.

אני מרגיש כאילו אני נשאב לתוך החלום

ומרגיש שאנחנו נתראה היום.

אבא תמיד איתך , את זה אתה חייב לזכור.

כדי שתוכל לראות גם בחושך את האור.