מכתבים למגירה – מכתב ראשון

לא יכולה יותר! עשיתי הכל כדי להגיע לאירוע הזה, הפסדתי לימודים, דחיתי מבחנים, שיקרתי קצת.. הכל!! ובשביל מה?!?
בסך הכל רציתי לראות אותך, קיוויתי שעבר לי, שכבר המשכתי הלאה, אבל לא… מבט חטוף בדמותך המושלמת ושוב מתחילים הפרפרים בבטן. מה לא בסדר איתי? למה? למה התאהבתי דווקא בך מכל האנשים בעולם?
דיברת על דייטים ורתחתי מזעם, שיתפת על הבחורה שיצאת איתה ועיניי נצצו מקנאה, הסברת על איך לכל אחד יש את הזיווג שלו שמוכן בעבורו והתקווה בלבי להיות האחת שלך הרקיעה שחקים…
כששלפת סיגריה הבנתי שעוד רגע ותהיה בחוץ, תצא לעשן. פתאום שכחתי את שנאתי ודחייתי מסיגריות ומיהרתי לצאת לשם לפניך. יצאת, נעמדת לידי קרוב כל כך, לא יודע עד כמה קשה לי להחזיק את עצמי ולא לגעת בך. דיברת איתי, ואני – מאושרת מתמיד – רחפתי בעולמות אחרים, הגבתי לשאלותיך וקיוויתי שהרגע הזה ימשך לנצח. שנמשיך לעמוד שנינו ככה במרחק נגיעה ושלא תעזוב לעולם. מחשבותיי נדדו הלאה והתחלתי לדמיין אותך מנשק אותי ברכות, מחבק, ואוהב… רציתי כל כך להיות שלך, לבלות איתך בכל רגע נתון ואתה כמו ניפצת את בועתי, עוררת אותי מדמיונותיי והמשכת לדון בעתיד. רציתי לצעוק לך: ״אני אוהבת אותך! תפסיק לחפש מישהי שתתאים לך!״ אך במקום זה שתקתי צפיתי בך הולך, חוזר פנימה. העיניים שלי לא זזו ממך, קיוויתי שתסתכל, התפללתי שתרגיש, אבל אז עזבת, קמת אמרת שלום והלכת. ואני, נשארתי שם עצובה וחסרת תקווה, קולטת שיש לי בעיה קשה והיא: שהתאהבתי בך…!
הלוואי והייתי יכולה להגיד לך את זה, אם לא במילים אז לפחות במכתב, אבל אי אפשר, אז המכתב הזה יכנס למגירה, ויחכה , אולי יבוא יום ואתה אותו תראה..